ארץ צבי (פרומר) א רצה

ולענ"ד אם נותן בנר כשיעור שידליק ערך בד מינוט הוא דולק חצי שעה אחר צה"כ כי בצירוף ח"י מינוט אחר שקיעה הוא יותר משעה ומחצה ואע"ג דלדעת ר"ת ז"ל צה"כ הוא ד' מילין אחר שקה"ח הוא דוקא בימים השוין דהיינו לילי ניסן ותשרי משא"כ באמצע החורף הזמן פחות הרבה מזה לפי חשבון. ושעה א' אחר שקה"ח הוי צה"כ בימים האלו כאשר עינינו רואות וא"כ אם דולק שעה ומחצה הרי דולק חצי שעה אחר צה"כ הא חדא. ותו דאפשר דר"ת ס"ל כבה"ג וכן ר"פ במה מדליקין דזמן הדלקה בתחילת ביהש"מ לא בסופו נמצא דזמן הדלקה הוא ג' רבעי מיל קודם צה"כ וכיון דמה שנותן שמן יותר יי"ח גם לדעת ר"ת ז"ל אינו אלא חומרא בעלמא ודאי אין לגבב בזה חומרא על חומרא. ולומר דגם ר"ת ס"ל כהשו"ע ומרדכי דזמן הדלקה בסוף שקיעה דהוא צה"כ. ותו דאין סברא להפליג מחלוקתן כ"כ בדבר שתלוי במציאות כי במס' סופרים פ"כ איתא אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו הובא במג"א סי' תער"ב. ולגאונים ז"ל צ"ל דתיכף ג' רבעי מיל אחר שקיעה נאותין לאורו. ואם נימא דלר"ת ז"ל ג"כ אין זמנה רק בצה"כ דהיינו ד' מילין נמצא שיש חילוק גדול בין השיטות בטבע ובמציאות דלהגאונים ז"ל נאותין לאורו ג' רבעי מיל אחר תחלת שקיעה. ולר"ת ז"ל אין נאותין לאורו עד ד' מילין אחר סוף שקיעה והוא דחוק ורחוק לומר כן. ע"כ יותר נכון לקרב השיטות בכל האפשרי ולדעת ר"ת ז"ל זמן הדלקה נ"ח בתחלת שקיעה האחרונה כדעת ר"ן ובה"ג דמשתשקע החמה השנוי' בשבת כא: לגבי נ"ח פירושו מתחלת שקיעה והיינו למר כדאיתא ולמר כדאית לי' להגאונים ז"ל אליבא דר"ן ובה"ג פירושו תחלת שקיעה ראשונה. ולר"ת ז"ל פירושו תחלת שקיעה האחרונה דהיינו ג' מילין ורביע אחר תחלת שקיעה הראשונה] ע"כ נלע"ד דכשעושה כדברינו מקיים המצוה ברווחא

ע"כ אני נהגתי שכל הנרות יהיו דולקין חצי שעה אחר צה"כ ברווחא. ולא מחמת שאני חושש לזה לדינא כי לדינא אין מקום לגבב כל החומרות במידי דרבנן בפרט בדבר שאינו אלא למהדרין מן המהדרין כאמור] אך באשר שאיני רוצה לפרוש ממנהג רוב ישראל שרובן אין מדליקין רק אחר צה"כ. וזאת למודעי כי הרב ז"ל בסידור כ' כי תחלת שקיעה האמתית הוא ד' מינוט אחר שקיעה הנראית עיי"ש נמצא דכל מה שכתבנו בסימן הזה ח"י מינוט אחר שקיעה האמיתית

והנה לכאו' הי' מקום להדליק תיכף בתחלת שקיעה כדי לקיים המצוה גם לדעת הבה"ג שכל דבריו דברי קבלה שמבואר מדבריו שזמן הדלקה דוקא בתחלת שקיעה וכ"מ בר"ן ריש פ' במה מדליקין שהביא דבריו ופלפל עליהם ע"ש ואף דהרמב"ם והשו"ע פסקו דזמן הדלקה סוף שקיעה דהיינו צה"כ מ"מ אם יתן שמן כשיעור בנר א' עכ"פ] שידלק חצ"ש אחר ח"י מינוט מתחלת שקיעה יוצא עכ"פ לכו"ע דלהשו"ע יוצא עכ"פ בדיעבד. ולר"ן ובה"ג מקיים המצו' לכתחלה משא"כ אם מדליק אחר שעברו ח"י מינוט מן השקיעה אינו מקיים המצו' לר"ן ובה"ג אפי' בדיעבד וא"כ נכון יותר לעשות המצוה ולקיימה אליבא דכו"ע. והרי כ' הר"ן ז"ל הובא דבריו בשו"ת הריב"ש סי' ש"צ דאף דאם יש להקל ע"פ דין במגלה הכתובה בלשון לעז מ"מ מאחר שיש בידינו להוציאם בלשון הקודש איך נכניס עצמנו במשעל הכרמים שאפי' בעניני העולם כל משכיל בורר לנפשו הדרך היותר בטוח ומשומר כש"כ בעניני המצות שהן כבשונו של עולם עכ"ל היקר וכן בנ"ד אף דנימא דהלכה כשו"ע מ"מ מאחר שבידינו לקיים המצוה ברווחא גם להר"ן ובה"ג בפרט שהפוסקים כתבו על בה"ג שכל דבריו דברי קבלה למה לא נעשה כן

אמנם אחר העיון נלע"ד ברור שאין שום מקום להחמיר בזה וכל שמדליק תוך חצי שעה מתחלת שקיעה ייד"ח גם לדעת ר"ן ובה"ג בלי שום פקפוק כלל וכלל. ואקדים לשון הר"ן שבת כא: בד"ה מצותה משתשקע החמה לאו למימרא שלא יהי' רשאי להדליק קודם זמן זה. דשבת יוכיח דצריך להדליק קודם שקיעת החמה לרבה דאמר בשלהי פרקין משתשקע החמה הוי ביהש"מ אלא עיקר מצותה קאמר ואי רוצה להקדים מקדים. אבל דברי בעל הלכות ז"ל נראה דדוקא נקיט משתשקע החמה ובערב שבת נמי מדליק אחר שקיעה וכר' יוסף דאמר משתשקע החמה עד שהכסיף התחתון והשו' לעליון יום עכ"ל הנה שני נביאים מתנבאים בסגנון א' דזמן הדלקת נ"ח הוא בתחלת ביהש"מ ולא בסופו כמבואר להדיא בדבריהם. אך לכאורה ק' על שיטתם דאיך יפרנסו הדלקת נ"ח במוש"ק דא"כ א"א להדליק בתחלת שקיעה דהיא ביהש"מ וס' כרת ואין לומר דשאני מוש"ק דלא אפשר יש לו זמן מאוחר דא"כ מה קשי' להו מערב שבת. וע"כ ס"ל דכיון דחכמז"ל קבעו זמן לח' ימי חנוכה מסתמא ראוי לקיים המצוה בכל השמונת ימים באותו זמן וא"כ ק' איך מצאנו ידינו ורגלינו בהדלקה במוש"ק

ונראה דהנה תוס' שבת כא: ד"ה דאם לא אדליק מדליק אבל מכאן ואילך עבר הזמן ואומר הר"י פורת דיש ליזהר ולהדליק בלילה מיד שלא יאחר יותר מדאי ומ"מ אם איחר ידליק מס' דהא משני שנויא אחריתא. ומזה נראה דס"ל לר' פורת דהני תרי שינויי דאם לא ידליק מדליק א"נ לשיעורא פליגי אהדדי דאי נימא דס"ל כדעת הרמב"ם דלשני התרוצים בעינן חצי שעה וגם דוקא אותה החצי שעה א"כ מה כתבו שלא יאחר יותר מדי אפי' מאחר מעט מתחלת הזמן הרי חסר לו מקצת מן השיעור חצי שעה, ע"כ נראה דהני לישנא פליגי וללישנא קמא דאי לא אדליק מדליק. ל"ב כלל חצי שעה רק בהדלקה סגי רק דזמן הדלקה הוא באותה חצי שעה. ולתי' ב' בעי חצי שעה אבל לאו דוקא באותה חצ"ש רק שיעורא קמ"ל דמשך הדלקה יהי' כשיעור הזה אפי' בסוף הלילה סגי וזה דומה אהא דאמרי' בעלמא כמה שיעורו מיל כמחמתן לטבריא. ה"נ שיעור הדלקה כשיעור שיש משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק אבל זמנו כל הלילה. וכמו בזה"ז דלר"י זמנו כל הלילה. ומ"מ שיעור ג"כ חצי שעה אע"ג דל"ש השתא טעם שכ' רש"י ז"ל דעד דכליא רגלא דתרמודאי יוצאים אנשים לקנות עצים וכבר העיר המהר"ל ז"ל כן בנר מצו' [ומצד א' זמן זה מדוקדק ג"כ דכיון דהתחלת זמן נ"ח משתשקע החמה וזמנו חצ"ש. וזריזין מקדימין למצות ממילא אצל כל מי שהוא זריז ומקיים המצו' מן המובחר זמנה דוקא משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק אמנם זה למצו' ולא לעכב ולענין לעכב פירושו שיהי' שיעורו כ"כ כהשיעור שיש משתשקע החמה עד שתכלה וכו' יוכללו בזה ב' פירושים אשר חז"ל כוונו לשניהם א' בדקדוק לזריזין וא' רק לשער בכמו זה הזמן כהא דלעיל כמחמתן לטברי' מיל] ע"כ ס"ל להר"י פורת דגם בימי הגמרא שיעור חצ"ש אינו מחמת טעם זה וע"כ סגי בשיעור זה בכל שעה מן הלילה. ולפי"ז אם אינו מאחר יותר מדאי דהיינו כל שנשאר עדיין קצת מן החצי שעה ומדליק אז ונותן בה שמן כשיעור חצ"ש יוצא לב' התירוצים דלתי' קמאי סגי במקצת זמן הזה והא איכא ולתי' הב' לא בעי אפי' מקצת מאותו זמן כנלע"ד ביאור דעת הר"י פורת. ולפי"ז י"ל דגם בעל הלכות גדולות והר"ן ז"ל ס"ל כשיטת הר"י פורת