ארץ צבי (פרומר) א רצב

לי'. ואולי הרמב"ן לא ס"ל כן מ"מ י"ל דהתוס' ס"ל כן וע"כ ס"ל ואפי' בשעת תקיעות דתש"ת צריך לדקדק שלא יהא עלי' שם תקיעה כלל דכיון דשיעור תקיעה כתרועה וכיון דגם על ילולי לבד יש קצת שם תרועה מ"מ בתקיעה דשיעור זה יש עלי' שם תקיעה בצד מה אצל כל הסדרים. ואולי יל"פ דברי התוס' בסוף דבור הנ"ל שאם אינו בקי רק בגנוחי גנח לא יתקע כלל וק' למה לא יתקע כלל מס' כמו שהבאת בשם כ"ק מרן בעל שמ"ש זצוקללה"ה ולהנ"ל י"ל דכאן לא דמי לס' דבס' בעלמא נ"ל דקמי שמי' גליא שיצא ע"כ צריך לקיים המצוה מס' משא"כ בנ"ד דבודאי אין בו שלימות המצוה. וי"ל דס"ל להתוס' דבחצי שיעור מצוה אין בו מצוה כלל וה"ה בחצי שיעור באיכות אי"ב מצוה כלל. ועי' חי' הר"ן סו"פ המפקיד לענין ש"י צריכה חסרון דאיכות דומה לכמות וכעי"ז מבואר ביבמות נ"ב: דאי מאמר ע"ג זיקה רמי חשוב כמגרש חצי אשה. וע' ר"ח פסחים ל'. גם כי קניס ר"ש בחמץ אבל ע"י תערובת לא קניס

ובעיקר קו' השמ"ש זצ"ל הנה בפמ"ג בפ"כ נסתפק לומר דהא דסד"א לחומרא וס' קרא ק"ש חוזר וקורא היי"ד במקום שאם עשה בודאי יקיים מצו' אבל אם אחר שיעשה עדיין נשאר בס' כגון שאין יודע רק ברכה א' מבהמ"ז דאפשר שיניחה כלל אי"צ לעשות מספק. וי"ל דתוס' ס"ל כפן השני של הפמ"ג וע"כ אי"צ לעשות. וידעתי דהר"ן סוכה מ"ז: כ' להיפוך גבי אי מתרמי לולב בהש"מ. מ"מ התוס' אפשר דס"ל כפן השני של הפמ"ג. ואולי י"ל דבפלוגתא תלי דלמ"ד מצאצ"כ צריך לקיים גם בכה"ג אך למ"ד מצ"כ ובבב"ת קמ"ב. דהיכא דרפויי מרפי' בידי' ל"ח כוונה ע"כ במקום שישאר ס' אי"צ לעשות כיון דגם אם יעשה מאומה לא ישא בעמלו

ומה שתירצת קו' השמ"ש ז"ל הנ"ל בהקדם דברי אבני נזר סי' ת"מ דאם עושה מצו' שיש עלי' ס"ס אם שם מצו' עלי' אי"צ לעשות כלל וע"ז הק' מתשר"ת תש"ת תר"ת דעל כל סדר יש ס"ס שאין בה מצו', ותירצת דדנין על כל הסדרים יחד. וא"כ היי"ד כשיודע כל הסדרים הא אינו יודע רק א' שוב אי"צ לעשות כלל משום דעל מעשה זו יש ס"ס אולי אינו יוצא בה לכאו' הוא עצה מושכלת. אמנם לדין יש תשובה דפשטות הסברא הוא להיפך דדנין על כל מעשה בפ"ע ואם על כל מעשה בפ"ע יש ס"ס אין תקיעה שני' מצלת אותה מידי מתעסק, אך דכירנא כי בחדושיי כ' על פסחים ס"ה. דפליגי ר"א ורבנן במכבד דפלוגתתם הוא אם דנין על כל כיבוד וכיבוד בפ"ע דאז הוי דשא"מ ולא הוי פ"ר. אמנם מאן דאוסר ס"ל דדנין על כל הכיבוד של כל הבית יחד ואז יש פ"ר ולפ"ז סברתך תלוי בפלוגתא דר"א ורבנן. דמתעסק ודשא"מ בני רקתא חדא אינון כמ"ש רמב"ן ע"ז ס"ו. ור"ן פ' גה"נ. וכמו דדנין על כל הכיבודים להוציא מידי דשא"מ כמ"כ י"ל דדנין על כל התקיעות יחד להוציא מידי מתעסק

אמנם בעיקר קו' הנ"ל על תוס' ל"ג: יש ליישב בפשיטות [ואי"צ לבא להקדם דברי אבני נזר סי' ת"מ דהתם מיירי בטמטום דחייב מס' לשמוע מזכר ודאי. והק' הטו"א דגם טמטום יוכל להוציאו מצד ס"ס א' שמא הוא נקבה ואת"ל זכר שמא גם המוציא זכר וע"ז חידש באבני נזר דאע"ג דאחר שישמע מטמטום יהי' פטור מס"ס מ"מ כיון דיש ס' על המעשה אם הוא מצו' פטור לגמרי] אבל בנ"ד הדבר פשוט מאד כיון דאין בקי רק שהחי וא"כ הוי ס"ס אם יקיים בזה מצו' ואף אחר שיתקעססוה ישאר חיוב גמור מצד ס"ס בזה י"ל בפשיטות דפטור מס"ס כמו בכה"ת דס"ס לקולא וזה תירוץ פשוט ונכון: סי' קכא להרבני החו"ב ר' שלמה נ"י מזאוויערצא

אשר התפלא כל מה שאני נוהג להדליק נ"ח במוקדם נגד הכתוב בשו"ע ס' תרע"ב דצריך להדליק עם סוף שקיעתה דהיא צה"כ כמ"ש המג"א שם הנני לבאר טעמי ונמוקי הנה אף לדעת השו"ע וכהבנת המג"א דזמן הדלקה הוא אחר צה"כ מ"מ לאחר שעברו ח"י מינוטין לכל היותר אחר תחלת השקיעה חשיב צה"כ לדעת הגאונים שהביא בשו"ת ר"מ אלשקר דהא דאמרי' שבת לד. דמשקיעת החמה עד צה"כ איכא ג' רבעי מיל הוא מתחלת השקיעה, דהנה בתוס' שם לה. הקשו סתירת הסוגיות דבשבת שם אמרי' דמשקעה"ח עד צה"כ איכא ג' רבעי מיל ואלו בפסחים צד. דמשקה"ח עד צה"כ איכא ד' מילין. ותי' ר"ת דבפסחים מיירי בתחלת שקיעה וכאן מיירי בסוף שקיעה שכבר נכנסה חמה בעובי הרקיע אמנם הר"ם אלשקר הביא בשם הגאונים ר' שרירא ורב האי. ורבנו חננאל. והרי"ף. והרמב"ם. וראב"ן וכו' דלעולם מתחלת שקיעה מתחיל ביהש"מ וג' רבע מיל אחר תחלת שקיעה היא צה"כ והוא לילה ודאי לכ"ד [והא דפסחים צ"ד. דמשקיעת החמה עד צה"כ ד' מילין היינו יציאת כל הכוכבים אבל כאן בשבת מיירי בצה"כ ע"פ תורה דלזה סגי בג' כוכבים בינונים להחשב לילה ע"פ תורה וזה אינו משתהה רק ג' רבעי מיל] והנה יש פלוגתא בין הפוסקים אם שיעור מיל הוא כ"ד מינוט או ח"י מינוט כמו שהאריך בזה הח"י באו"ח סי' תנ"ה ולדיעה דמיל הוא כ"ד מינוט שיעור ג' רבעי מיל ח"י מינוט ולדעה השני' שיעור ג' רבעי מיל י"ג מינוט וחצי. ואחר שעבר שיעור זה מתחלת השקיעה הוי לילה גמור לדעת הגאונים ז"ל וזה חשוב צה"כ נמצא דאם מדליקין ח"י מינוט אחר תחלת שקיעה מקיימין המצוה לדעת הרמב"ם והשו"ע

הן אמת דלדעת ר"ת ז"ל הנ"ל ל"ח צה"כ רק ד' מילין אחר תחלת שקיעה והרב בשו"ע פי' כר"ת. אמנם הרב ז"ל בעצמו בסידור שלו כ' דהעיקר כדעת הגאונים וכ' דשיטת ר"ת ז"ל הוא נגד החוש ופליאה נשגבה. וכ' עוד דר"ת ז"ל וסייעתו יחידאי נינהו נגד הגאונים הראשונים ז"ל רב האי ור' שרירא ור"ח והרי"ף והרמב"ם והראב"ן ור"י בעל התוס' ובעל העיטור ואינהו בתראי נינהו נגד הר"ת. גם הגר"א ז"ל באו"ח סי' רס"א האריך מאוד לברר הלכה כהגאונים ז"ל ותמה מאוד על שיטת ר"ת ז"ל שהוא נגד החוש. שכ' דהחמה אחר השקיעה הולכת למעלה לצד כיפת הרקיע יע"ש וכן בעל השו"ע אף דבאו"ח פי' כר"ת מ"מ ביו"ד חזר בו ופ' כהגאונים כמ"ש הרב ז"ל בסידור והגר"א ז"ל. והש"ך ביו"ד בה' מילה גם באבני נזר או"ח סו' תצ"ו סק"ד כ' וז"ל וכבר הכריע כן הרב מלאדי ז"ל בראיות ברורות ומוכרחות כשיטת הגאונים וכפסק השו"ע ביו"ד שחזר בו ממה שכ' באו"ח כשיטת ר"ת וכן הגר"א ז"ל מווילנא וכן דעת מהר"ל ז"ל בגור ארי' למס' שבת עכ"ל נמצא לפי פסק הרב ז"ל בסידור והגר"א ז"ל ומרן זצ"ל באבני נזר כרוב הגאונים וכמו שהעיר הרב ז"ל דר"ת וסייעתו יחידאי נינהו נגדם הדין ברור להדליק נ"ח ג' רבעי מיל אחר תחלת שקיעה דהיא או י"ג מינוט וחצי אחר שקיעה או ח"י מינוט אחר שקיעה כנ"ל

ואף דלכאורה ק' על שיטה זו דהרי עינים הרואות דח"י מינוט אחר שקיעה עדיין ליכא ג' כוכבים בינונים [דאלו כוכבים גדולים ל"מ] כבר תירץ הרב ז"ל בסידור וז"ל שאז הוא זמן צאת ג' כוכבים בינונים וכו' דהיינו שאז "כשהרקיע בטהרתו" "והאויר זך" נראים אז ג' כוכבים בינונים "וזכי הראות" מאצטגנינין הבקיאים בגודל