ארץ צבי (פרומר) א רצא

אנדרוגנוס. ובאנדרוגנוס יש פלוגתא אם הוא כזכר גמור לכ"ד. ודעת הר"י דהלכה כמ"ד שהוא כזכר. ובדעת הרא"ש וטור יש סתירות ע' ב"ח יו"ד סי' רס"ה. ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא ואם הוא כזכר לח חיילי קדושין כלל וכש"כ דל"ש בי' איסורא שלא לישא אשה עלי'. ואת"ל כהפוסקים דאנדרוגנוס ס' [ג"כ איכא ס' הנ"ל שמא הוא איש ולדעת הרמב"ם דס"ס משם א' הוי ג"כ ס"ס גם זה חשוב ס"ס] ותו אכתי איכא עוד ס' דדילמא הוי קדושי טעות דהרי בכתובות ע"ג: בכנס אשה ומצא בה מומין הוי ס' ומש"ה תצא בלא כתובה דס' איסורא לחומרא ס' ממון לקולא וא"כ הוי ס"ס א' דילמא הלכה כמ"ד שהוא כזכר ואפי' למ"ד ס' עכ"פ הוא ס' זכר ואת"ל נקבה דילמא הוי קדושי טעות ואי"צ גט כלל. וזה אפי' בשאר מומין וכש"כ במום זה שדעת החוו"י להלכה שאי"צ גט כלל דבמום כזה ודאי לא מחיל אינש הא חדא

ותו דהה"ע פ"א מהא"ב כ' בדעת רמב"ם דאע"ג דאנדרוגינוס ס' הוא מ"מ לענין משכב זכר דינו כזכר וכן לענין נשים מסוללות זו בזו דאיכא איסורא משום כמעשה ארץ מצרים לא תעשו ליכא באנדרוגנס כיון דיש בו מהות זכר לענין משכב זכר ל"ח כאשה נושאה אשה עי"ש א"כ י"ל לענין חר"ג דרבנן אזלי' בתר מהות זכרות ול"ח נושא ב' נשים דמצד זכרות שבה לא שמה אשה ע' שבת פ"ד: דבדרבנן היכא דאיכא למימר לקולא ולחומרא לקולא אמרינן

ובתוספתא פי"א דנגעים דכמו דס' נגעים טהור ה"ה מחצה למחצה טהור הנה דמחצה דומה לס'. וה"נ כמו דסד"ר לקולא מחצה דומה לס' ואזלינן לקולא. ומחצה איכות דומה למחצה כמות כמבואר בר"ח פסחים ל'. לענין חמץ ע"י תערובות לא קניס ר"ש. וכ' הר"ח דחמץ של נכרי שקע"א חשוב כמו ע"י תערובות כיון דפתיך בי' צד נכרי שגורם היתר. וכעי"ז כ' הלח"מ בה' חגיגה לענין טופל דכשלוקח חגיגה ממעשר בהמה חשיב כמו טופל מעות למעות משום דמע"ב יש בה צד חולין לענין שנאכל במומו לבעלים. וכיון שיש מקצת איכות חולין ומקצת איכות קדשים הוי כטופל מעות חולין עם מעות קדשים. וגוף הסברא דמחצה איכות דומה למחצה כמות מבואר בגמ' יבמות נ"ב: בנותן גט למאמרו ולא לזיקתו אי נימא דמאמר ע"ג זיקה קא רמי הוי כמגרש חצי אשה. וכעי"ז בירושלמי הובא ברשב"א ר"פ המגרש דכמו דערו' פוטרת צרתה ה"ה באשה עצמה שיש בה ב' מהותין מהות ערו' ומהות יבמה צד ערו' שבה פוטרת צרתה ע"כ כל יבמה שאין כלה לפנים צד הקנוי שבה נדון משום ערו' וערו' פוטרת צרתה. וע"ע בחי' הר"ן ב"מ מ"א לענין שליחות יד צריכה חסרון דמקצת איכות דומה למקצת כמות

ותו דבס' ישועות מלכו חאה"ע סי' ג' כ' דמעיקר הדין בכל מום שלא הכיר בה יש להתיר בלא מאה רבנים כיון דהוי רק ס' מקודשת ובחדר"ג בזה"ז הוי סד"ר ולקולא. אך כ' דמאחר שלא ראינו לרבנן קשישאי דעבדי הכי אין להתיר דבר התמו' לרבים ע"כ יש ליקח היתר מק' רבנים אך בדלא אפשר יש לצרף ב' רבנים לזה ולהתיר עיי"ש ובמום גדול כנ"ד דלא שכיח כלל ואין ע"ז ראי' מרבנן קשישאי דלא עבדי הכי וגם אינו דבר התמו' לרבים להתיר במום גדול כזה היוצא מגדר המציאות כדאי הוא הגאון האדיר ז"ל לסמוך עליו ולהתיר בלא ק' רבנים גם הסניף שכ' כת"ר דכיון דמסרבת לבא לד"ת הרי כעוברת על דת כמ"ש ח"ס ח"ב סי' קס"ז ובשו"ת ד"ח אהע"ז סו' נ"א טוב הוא: סי' קכ לכבוד ידידי היקר החריף ובקי מאוד נעלה שה"י מ' אברהם ראטענבערג נ"י נכד כ"ק אדמו"ר בעל שם משמואל זצוקלה"ה

מה שהקשית על קו' הש"ס ר"ה לד. אלא ר"א מאי אתקין וכו' מספקא לי' דילמא גנוחי גנח ויילולי ייליל. משמע דהמקשן לא ס"ל כן וא"כ הו"ל למחזי כמה שיעור תקיעה דתקנת ר' אבהו ואם תיקן י"ח טרומייטין ממילא ש"מ דמספק"ל דילמא גנוחי ויילולי. הנה פשוט דר"א תיקן כסדר חשר"ת ח"י טרומייטין כשיעור תרועה מסדר זה שהיא שברים תרועה ובגוף הדין אין כל ס' אפי' להמקשן דהרי שפתיו ברור מללו לתקוע תקיעה שברים תרועה ותקיעה הנה דכך שיעור תרועה דסדר זה וא"א לומר אחרת וכיון דשיעור תקיעה כתרועה ממילא תקיעה דסדר זה ח"י טרומיטין. אך המקשן הוא גופי' קשי' לי' למה לי לעשות תרועה כפולה וארוכה כ"כ אף שידע וראה בעליל דעת ר"א בסדר זה מ"מ פריך להבין טעמא של דבר כי לא ידע מאי היא. וקו' זו תסוב בין אגוף התרועה בין אתקיעה שתלוי' בתרועה כי הכל א'. וע"ז משני דמספק"ל דילמא גנח ויליל יחד

ובגוף דברי תוס' ר"ה ל"ג: דצריך להאריך בשל תשר"ק יותר משל קש"ק וכו' והמהרש"א והג"א הקשו סתירה דבריהם כי לפני זה כ' להיפוך שאין להאריך בשבר רק כג' טרומיטין אף דבאותו סדר עומדין בתש"ת דשיעור תקיעה דידי' ארוך יותר, לעד"נ בזה דהנה ידוע דעת רב האי גאון ז"ל דאין בזה ספק כלל דכלם יוצאין לכו"ע בין מאן דגנח בין מאן דיילול בין מאן דעביד גנוחי ויילול יחד משום דהכל בכלל תרועה שיש עושין כן ויש עושין כן [וע' ריטב"א דתרועה תלי' לפי מנהג אנשים כד איתרע מילתא באיזה ענין הם עושין כך הוא התרועה של תורה ע"ש. ואולי יש לתלות זה באיבעי' דחולין צ': באית לי' ולא עגיל אי אזלינן בתר דידי' או בתר מיני']. אך המלחמות ה' חולק עליו דאינו יוצא רק בכלם יחד וכ"א ספק הוא. מ"מ נלענ"ד אליבא דר"א דאין ס' זה דומה לכל ס' דדינא דשייך בי' קמא שמיא גליא שהוא ס' אולי יוצא בו לגמרי אולי אין יוצא ז"א רק היא כעין ס' דביהשמ"ש שכ' המהר"ל בגו"א שהוא ספק בעצם וא"א לפשוט ס' זה וכעין זה בריטב"א יומא מז: ואביא קצת דוגמא לזה המקדש א' משתי אחיות למ"ד קידושין שאמס"ל הוו קידושין דחלין הקידושין. מ"מ ל"ש בס' זה לומר קמי שמיא גליא לומר שזו מקודשת ולא זו רק בשניהם הם שוין ושקולין וכמו שאפשר שזו המקודשת כן אפשר בהיפוך ומאי חזית ומ"מ הבא על אחת מהן א"א לחייבו כבא על א"א דסו"ס ס' הוא רק כשבא על שתיהן חייב למ"ד התראת ס' שמה התראה ה"נ בנ"ד מי שתקע תש"ת לבד ל"ש קמי שמיא גליא שיצא או שלא יצא כי באמת הכל שוה בין גנוחי בין ילולי בין שניהם כי כ"א מהן יש עלי' קצת מצוה מפאת אותן בנ"א שנוהגין כד איתרע בהו מילתא שעושין כן. והוא כעין ח"ש מצוה באיכות ומ"מ שלימות המצוה הוא רק כשעושה השבר בכל האופנים מתאים לפי כל המנהגים נמצא גם לדברי רמב"ן אין אלו מטעים את אלו אך זה החילוק דלרה"ג בין מי שעושה גנוחי בין מי שעושה ילולי וכו' יי"ח בודאי ולרמב"ן בין מי שעושה כן בין מי שעושה כן בודאי איי"ח בשלימות עד שיעשה כדברי כולן. ודבר שאינו בשלימות נקרא ג"כ ס' כמו דמצינו במשנה יבמות דף ל': דגירושין שיש להם קצת פסול נקרא במשנה ס' גירושין עיי"ש ע"כ אמרי' בגמ' ע"ז לשון מספקא