ארץ צבי (פרומר) א רצ

סי' קיח לכבוד תלמידי היקר החריף ובקי וכו' כש"ת מ' יחיאל מאיר נ"י בלאקאווסקי בסאסנאווצע

אשר השכיל להעיר ע"ד שט"מ ביצה ל"ט. אהא דגחלת של אשירה אין נהנין דהא בפסחים אמרי' בשלה ע"ג גחלים ד"ה מותרת וע"ז העירות דשא"ה דקאי אערלה דאפרו מותר משא"כ באשירה אפרו אסור. הנה בשו"ע יו"ד סי' קמ"ב ס"ו פ' דאם בישל ע"ג גחלים של עצי ע"ז התבשיל מותר. וזה עפמ"ש בב"י שם דהא דגחלת של ע"ז אסור היי"ד לכתחלה ומדרבנן אבל בדיעבד מותר וטו"ז וש"ך תמהו ע"ז דהא ע"ז אפרו אסור. ובשעה"מ פ"ז מהע"ז ה"ר להשו"ע מדברי השט"מ ביצה הנ"ל. והנה בתוס' סוף תמורה הק' כיון דהנשרפין אפרן מותר משום דנעשה מצותן א"כ גם ע"ז יהי' אפרו מותר ותירצו משום דכתי' ולא ידבק בידך מאומה וגו' ודרשה זו לא מצינו בש"ס על אפר ולא נפלאת ולא רחוקה שיטת השט"מ הנ"ל דבאמת אפר ע"ז אין אסור אלא מדרבנן משום חומרא דע"ז

וי"ל עוד דהנה בפסחים כ"ז: בעי מיני' רב"ח מר"ח תנור שהסיקו בעצי הקדש ואפה בו את הפת מהו אמר לי' הפת אסורה והק' הרש"ל הא הקדש אפרו אסור וא"כ אפי' אין שבח עצים בפת יאסור דהרי כל ההיתר דאשעב"פ משום דחשוב שנהנה ממשהו הנשרף כמ"ש התוס' בריש סוגיין. ומהרש"א תי' דאכתי לא מסיק אדעתי' דאפר הקדש אסור. וק' לי דא"כ ש"מ דרבא ור"כ דאכתי לא אסקו אדעתי' דאפר הקדש אסור מ"מ ניחא להו דהפת אסורה ולמה זה ומה בכך דהקדש לא בטיל כיון דההנאה בא ממשהו הנשרף א"כ מהיתר הוא נהנה ומה צריך בטול

וי"ל דמצד קו' זו נד השט"מ מדברי התוס' כ"ו: דטעם אשעב"פ משום דהנאה בא ממשהו הנשרף. אך ס"ל דעיקר ההיתר משום דהנאה בא משלהבת שאי"ב ממש. וידוע דכ"ד יש בו ארמ"ע. וכל זמן שיש בדבר יסוד האש דולק מחמת יסוד אש שבו. וכשכלה יסוד האש נעשה אפר וא"י לבעור ולהיות דולק. ע"כ כל שהוא יותר בעין חשוב יותר שלהבת שיש לו עיקר כי עיקר קישור השלהבת בגחלת הוא באמצעית חלקי יסוד האש שישנם עוד בהעצים ע"כ באבוקה כנגדו אסור וכל שנעשה גחלים וקרוב להיות אפר שאז חלקי יסוד האש מועטים מאד וקצת שלהבת שבגחלים שזה עיקר הפועל הבשול ואפיי' אין לו רק קצת קישור עם הגחלת חשיב כאלו הי' השלהבת נפרד לעצמו וכששלהבת נפרדת מן הגחלת בכל איסורים מותר כמ"ש הטו"ז סי' קמ"ב סק"ג

ודאתינן עלה להא דביצה ל"ט. הנה שם בתוס' דמוצא שלהבת בכלי חייב ול"א דהכלי בטל לשלהבת כמו מוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי פטור אף על הכלי שהכלי טפלה לו משום דשלהבת אין בו ממש [וכעין זה בשבת ס"א: דריח לית בי' ממשא כלל וע"כ אין הכלי טפל אליו] ושמעתי שגדול א' הק' לכ"ק רבינו הגדול בעל אג"ט ז"ל מגמ' שבת מ"ז. הנח לנר שמן ופתילה שנעשה בסיס לדבר האסור ואמר שהוא תמי' עצומה, ומצו' ליישב ונלע"ד הקלושה לפמ"ש הרשב"א ביצה שם דמש"ה אין הכלי בטל לשלהבת משום דא"א לשלהבת בלא כלי כוונתו דא"כ אא"ל דהכלי כליתא חשוב דהרי אם לא יהי' כלי לא יהי' שלהבת וכעין סברא זו ממש מבואר בתוס' סוכה י'. ד"ה פירש עלי' סדין מזה משמע דענין כלי טפלה לו הפירוש דחשיב כליתא. וי"ל בזה סברת התוס' ג"כ דכיון דשלהבת אי"ב ממש א"א שיהי' לו מציאות בלעדי כלי ע"כ א"א לומר על הכלי דהוי כליתא. אבל בסיס ענין אחר הוא לגמרי דכיון דמשמש למוקצה חשיב ג"כ מוקצה וכיון דאנן רוצין לומר דחשיב כליתא שפיר י"ל דהכלי בסיס לשלהבת דלגבי זה אין מתנגד הסברא דא"א לשלהבת בלא כלי אדרבא סברא זו מסייע ומחזק שיחשב הכלי בסיס מחמת זה. וק"ל ונכון בס"ד

ובעיקר החקירה מה ענין ביטול הכלי לחפץ אם הוא כמאן דליתא או דחשיב כגוף החפץ יש לתלות זה באבעית הש"ס שבת ה: אגוז בכלי וכלי עץ ע"ג מים מהו, דאם נימא דהכלי בטל לאגוז וחשיב כלי כחפץ א' וכאגוז אריכתא פשוט דל"ח הנחה, אבל אם נימא דהביטול חשיב כליתא וכעין המבואר בנוב"י סי' א' לענין משיחת הגלאנץ בתפילין דאפי' נימא דכשר דל"ח כצפהו בזהב משום דבטל להבתים מ"מ אינו מועיל לענין הרביע אם אין בגוף הבתים רביע הנה דס"ל דבטל כמאן דליתא וכעין שכ' רש"י מנחות כ"ג. לענין בטול ברוב וכ"מ להדי' בסידור הרב ז"ל בסדר בה"נ פ"ב דין ג' לענין לפתן עיש"ה דוק ותשכח א"כ אין דנין רק על האגוז אז י"ל דחשיב כנח, ובמק"א הארכתי בזה: סי' קיט להרה"ג חו"ב וכו' כש"ת מ' ברוך לאזנאווסקי שליט"א רב בק"ק אויאזד כעת מו"ץ בפאביאניטיץ

ע"ד מי שנשא אשה ואח"כ נודע לו שאין לה נקבות כלל רק קצת עומק ברחם ובשעה שמטלת מים יוצא כעין טבור ששם יש נקב השתן ואינו יכול לבוא עלי' כדרך כל הארץ וכאשר שאל אותה למה רמיתני ענתה לו הלא בנים יש לך ותוכל להיות אצלי ותשפוך הזרע למקום שתרצה ועוד דברים מכוערים ונתקוטט עמה עד שרצתה מביתו וכו' וכו' אם מותר לבעל לישא אשה על אשתו זו בלא היתר ק' רבנים, וכת"ר מייתי מדברי חו"י סי' רכ"א דהא דכ' הרמב"ם טמטום וסריס קדושיהם ס' היינו בדידעי קודם קידושין וסברו וקבלו אבל בלי נודע להם בשעת קידושין אי"צ גט דהוי קידושי טעות דכיון דאי"ר לביאה כלל ליכא אינש דמחיל כה"ג וסיים שכן נ"ל להלכה ולא למעשה אך השבו"י סי' ק"מ חולק ע"ז בחזקת היד עיי"ש וי"ל דהיי"ד לענין להתירה בלא גט אבל לענין זה מודה השבו"י דיש להתיר לישא אשה על אשתו בלא היתר ק' רבנים עכ"ד

לענ"ד יש לט פה עסק עם אנדרוגינוס כי באבני נזר יו"ד סי' שכ"ב צייר צורת אנדרוגינוס שיש לו נקבות כאשה וכשמתקשה יוצא הגוד לחוץ עיי"ש. ומסברא נראה כיון שמשונה משאר אנשים אין הנקב עמוק כ"כ כמו באשה ואין הבליטה כ"כ כמו באיש. וא"כ יש לה קצת עומק וקצת בליטה ומ"מ שייך גבי' בעילה אע"ג דאינו עמוק דהרי אתרבי העראה לענין עריות והעראה שייך גם בקצת עומק [ובזה יתיישב קו' דמר ע"ד הה"מ פ"ד מה"א דמש"כ הרמב"ם שם דטמטום ואנדרוגנוס שנתקדשו ה"ז ס' קידושין דנפ"מ לענין הבא עליהם דרך נקבותן. וכ"ת הק' דהתינח באנדרוגנוס משא"כ בטומטם הרי אין להם זכרות ונקבות ולהנ"ל א"ש דמ"מ שייך העראה] אמנם פליגי הטו"ז וב"ש סי' כ' דהנה קימ"ל העראה זו הכנסת עטרה ולטו"ז שם כל שמכניס מקצת אבר חשיב הכנסת עטרה ולפ"ז גם בנ"ד שייך זה אך הב"ש כ' דצריך להכניס כל העטרה. אך אפשר דגם בנ"ד יש עומק כ"כ כדי להכניס כל העטרה ומה שאומר הבעל שיש קצת עומק מסתמא כוונתו שאין יכול להכניס שם כל האבר כדרך תשמיש ע"כ לע"ד קרוב הדבר מאד שהמתקדשת היא