ארץ צבי (פרומר) א רפז

מזה ע"כ כתבו דמיירי ברבים מכתפין. אבל אם הוא מתלקט עשרה בפחות מזה אפשר דמודה להרמב"ן

ובזה הי' אפשר ליישב לשון רש"י דף ק'. ד"ה תל המתלקט וכו' הוי רה"י במקום גובהו [ומכאן הוכיח הרש"ל דתיכף אחר גובה יוד חשוב רה"י] וסיים ואם זרק ברה"ר ונח על גביו משמע קצת דוקא על גביו ולהנ"ל י"ל דלצדדין קתני דאם מצומצם מתלקט עשרה מתוך ד' גם על שפועו חייב כל שהוא גבוה יותר מעשרה ואם הוא פחות מזה בעינן דוקא על גבו כדברי חידושי הר"ן: סימן קי"ז

ע"ד השאלה בענין כבוי העלעקטרי בש"ק ע"י נכרי דיש נוהגין בזה איסור ויש נוהגין היתר כדת מה לעשות לענין הלכה למעשה

נלע"ד דראוי לצוות להנכרי מע"ש לכבות בש"ק ובזה יש להתיר ברווחא. א' כי הגאון ישועות יעקב סי' ש"ז כ' דאמירה לנכרי מע"ש מותר לצורך מצוה אפי' באיסור דאורייתא עיי"ש טעמו כי טוב

ונלע"ד עוד טעם לזה דהנה ברא"ש בב"מ צ': משמע דפליג עם ר' סעדי' גאון אם מותר לומר בע"ש לנכרי שיקנה חפץ עבורו בשבת דרס"ג אוסר ורא"ש ז"ל כ' דאפשר דכיון דאומר לו בשעת היתר ליכא איסורא ונראה דפלוגתתם תלוי בפלוגתת ר"י ור"ל בירושלמי פ' מי שאחזו בנתן גט לשליח כשהבעל פקח ובשעת נתינת השליח נשתטה אם אזלינן בתר מנוי וכשר דאז הי' הבעל פקח או אזלינן בתר חלות. דאם אזלינן בתר מנוי ע"כ צ"ל דשלוחו של אדם כמותו היינו כאילו עשה המשלח בשעת מנוי לא בשעת עשיית השליח דאז הרי הבעל שוטה ואינו ראוי לגרש ואיך יועיל אז נתינת השליח מחמת ששא"כ וע"כ צ"ל דחשיב כאלו עשה הבעל בשעת מנוי. ולמאן דאזיל בתר חלות ס"ל ששא"כ בשעת חלות היינו כאלו הבעל עשה בעת עשיית השליח. ולמ"ד דאזלי' בתר מנוי האומר לנכרי בע"ש שהנכרי יעשה בשבת אע"ג דאמירה לנכרי אסור מדרבנן משום שליחות כמ"ש רש"י ר"פ מי שהחשיך מ"מ כאן אפי' הי' שייך בזה שליחו כמותו חשוב כאלו המשלח עשה בשעת מנוי ואז הרי חול ומותר לישראל לעשות מלאכה. ורס"ג ס"ל כמ"ד דששא"כ הוי כאלו עשה בשעה שהשליח עושה ע"כ חשוב מדרבנן כאלו עשה בשבת

ורמב"ם פוסק פ"ב מה' גירושין דמה"ת אזלי' בתר מנוי וידוע מש"כ הקצה"ח דגם דעת רש"י ז"ל כן בגיטין י"ג. ולעיל סי' ק"י כתבנו עוד ראי' לזה דדעת רש"י כרמב"ם בזה ונלע"ד עוד סיוע לפסק הנ"ל דהנה המעיין בזבחים ל'. יראה בעליל דפליגי בזה אביי ורבא לענין תפוס לשון ראשון דאיבעי' לן לחצות מאי אביי אמר בהא ודאי מודה ר"מ רבא אמר עדיין הוא אמחלוקת ופי' הר"ח שאמר שיחולו שניהם בחצות ואביי אזיל בתר חלות ע"כ חשוב כאלו אמר שניהם יחד כיון דחלות שלהם יחד ורבא אזיל בתר אמירה כמ"ש התוס' פסחים ס"ג. בד"ה לימא. וכיון דהלכה כרבא לגבי דאביי בר מיע"ל קג"ם מזה ראי' לרמב"ם ורש"י דאזלינן בתר אמירה

עוד סמוכין לזה דהנה בקדושין נ"ט: פריך לר"ל דס"ל לא אתי דבור ומבטל דבור מהא דביטל אם עד שלא תרם ביטל אין תרומתו תרומה אמר רבא הב"ע כגון שקדם בעה"ב ותרם את כריו דכי מעשה דמי. ולכאורה תמוה למ"ל למימר דכי מעשה דמי (דמשמע משום דמעשה ודאי מבטל דבור] תפ"ל כיון דקדם בעה"ב ותרם את כריו א"א לשליח לתרום שנית דא"א לתרום ב' פעמים כיון שכבר יצא הכרי מידי טבל. ומזה נראה להדיא דאחר שנתן רשות לשליח לתרום מסר כל רשותו לשליח ואין לו עוד כח לתרום בעצמו כיון שמסר כחו לשליח אך דבידו לבטל השליח ואז ישוב כחו אליו וע"כ הוכרח לומר דאע"ג דלר"ל לא אתי דבור ומבטל דבור מ"מ אתי מעשה ומבטל דבור ופקע כח השליח וממילא חל תרומתו וכן נראה להדיא ברש"י קדושין ע"ח: ד"ה אם שלו קדמו קדושיו קדושין דבטלי' לשליחותי' דשליח וכן בגמ' שם רש"י ד"ה משום וד"ה לא איכפת לי'. [הערה זו שמעתי מהגאון הגדול בעל חלקת יואב זצ"ל] והקשני ח"א דהרי אמרינן שליחו של אדם כמותו ואם הבעלים אין להם כח אז לעשות איך יועיל מעשה השליח משום שהוא כמותו ולהנ"ל א"ש דרבא לשיטתי' בזבחים ל'. דאזלינן בתר אמירה לא בתר חלות ומאן דאזיל בתר אמירה ס"ל דהנותן גט לשליח ונשתטה אח"כ הגט כשר כמבואר בירושלמי פ' מי שאחזו וא"כ עכצ"ל דשלוחו של אדם כמותו היינו ככח הבעלים בשעת מנוי ובשעת מנוי הי' לו כח למשלח ע"כ שפיר מועיל מעשה השליח וזה ראי' גדולה לדברינו

והנה לפי האמור הי' ראוי להיות הדין דמותר לומר בע"ש לנכרי לעשות מלאכה בש"ק דחשוב כאלו הישראל עשה מערב שבת. אמנם באו"ח סי' ש"ז ס"ג קיי"ל דאסור לומר לנכרי מע"ש לקנות בשבת. וי"ל כיון דפ' הרמב"ם פ"ב מה' גירושין דהנותן גט כשהוא פקח ונשתטה קודם חלות הגט פסול מדרבנן. הנה דמדרבנן אזלינן בתר חלות ה"נ מדרבנן חשוב כאלו עשה המשלח בשבת ואמטי להכי אסור. וכיון דאפילו במצוהו בשבת ליכא רק שבות דאמירה לנכרי. במצוהו מע"ש דכה"ג אפי' במידי דשייך שליחות מה"ת ל"ח מה"ת כאלו עשה בשבת א"כ בנכרי שאיננו בר שליחות הוי כמו שבות דשבות דמותר במקום צורך גדול

אך י"ל דהא דהותר שבות דשבות במקום צורך גדול היי"ד כשב' השבותין הם משתי שמות לא בזה שהכל סוג א' משום דמה"ת ל"א בזה ששא"כ וכעי"ז כ' רמ"ה סנהדרין כ"ד. לענין נאמן עלי אבא דאם קבל עליו מי שיש עליו ב' פסולים ל"מ קבלה וכ' הרמ"ה ז"ל דהיי"ד כשהם מב' סוגי פסול אבל משם א' חשוב פסול אחד. וכעי"ז כ' הפוסקים בחו"מ סי' כ"ב. מ"מ אין חילוק זה מוכרח ואין לחדש חומרא בדרבנן בלא ראי' כדתנן בידים

עוי"ל דהא דאסור לומר מע"ש לנכרי שיעשה אע"ג דאזלינן בתר מנוי היי"ד אם אמר לנכרי סתם שיעשה דאז חל המנוי מיד משא"כ כשאומר לו שיעשה בשבת המנוי גופה יש לה חלות וחלות המנוי אינו חל עד שבת ואם יעשה בע"ש איננו עדיין שלוחו ול"ח כמותו וכעי"ז כ' הנמוק"י פ"ג דבב"ח ורמב"ן ורשב"א גיטין על קו' התוס' גיטין ס"ג: האשה שאמרה התקבל לי גטי צריכה ב' כתי עדים א' שיאמרו בפנינו אמרה וא' שיאמרו בפנינו קבל וקרע והק' תוס' הא הוי חצי דבר ותירצו הראשונים ז"ל הנ"ל דמנוי השליחות הוא דבר שלם בפ"ע מה שיעשה שליח ע"כ ל"ח חצי דבר. וכזה מבואר בשו"ת הרשב"א דאשה שעשתה ק' שלוחין לקבלה לא תלי בברירה דכלן שלוחין אך שהא' יעשה השליחות. הנה דחלות מנוי השליחות הוא דבר בפ"ע. ע"כ המנוי גופא ג"כ יש לה דבור וחלות ואם אומר שיעשה השליח בשבת החלות של המנוי הוא בשבת ע"כ אע"ג דאזלינן בתר שעת מנוי אסור דחשוב שעשה בשבת ודעת הרא"ש ב"מ צ': שמתיר נראה משום דבירושלמי פ' מי שאחזו דמ"ד בנתן גט