ארץ צבי (פרומר) א רפו

אויר כלי ככלי. גם מבואר ברא"ש ה' מקואות סי' י"ב דאפי' בקרקע אמרי' אויר מקו' כמקו'. ובהצטרף דברי רא"ש אלו עם ד' רש"י זבחים צ"ב: יוצא מזה דאפי' בקרקע שו' אמרי' אויר קרקע כקרקע. ולפ"ז שפיר י"ל דמה"ט דרה"ר תופס עד עשרה משום דאויר רה"ר כרה"ר כמו אויר מקו' כמקו' ומ"מ דוקא עד עשרה דלמעלה מזה מיפסקא רשותא כרש"י סוכה ה' הנ"ל

ואון מצאתי לי בחי' הר"ן שבת ח'. ד"ה רבא אמר פי' דהוי כלי ולא רה"י ובטילה לגבי רה"ר. הנה דהטעם דזורק רשות פטור הוא משום דאז אינה בטילה לרה"ר עוד כ' שם הלאה באו"ד ואוגדו במקום פטור ולא בטיל לגבי רה"ר. הנה דטעם אוגדו למעלה מעשרה דפטור הוא ג"כ משום דלא בטל לרה"ר ולפני זה בד"ה אמר אביי זרק כוורת וכו' דלא חייבה תורה אלא בזורק כלי לא בזורק רשות דלא חשובה הנחה ברה"ר כי היכי דלא חשובה בזורק למעלה מעשרה ברה"ר דהוא מקום פטור. הנה דימה זורק למעלה מיוד לזורק רשות דפטור ובשניהם הטעם משום דלא בטיל לגבי רה"ר כמ"ש בד"ה אמר רבא הנ"ל. ולמ"ל לומר בלמעלה מיוד דלא בטל לגבי רה"ר תיפ"ל דאויר מקום פטור הוא. וע"כ דס"ל דהא בהא תליא דמה דלמעלה מעשרה מקום פטור משום שאינו בטל לרה"ר. משא"כ למטה מעשרה בטל לקרקע רה"ר דלא מפסקה רשותא והנה מבואר להדיא כדברינו

עוד ראי' לזה משבת דף ק': סד"א הני מילי היכי דהוי ד' אבל היכא דל"ה ד' מפסע פסעי לי' וכ' רש"י ד"ה חייב דמ"מ חשוב רה"ר משום דאיכא טובא דעברי עלי' משמע להדיא דהא אי הוי כלהו מפסע פסעי עלה למעלה ל"ה רה"ר [ובמחהש"ק סי' שמ"ג סקי"א כתב דפליגי בזה רש"י ורמב"ם והמעיין יראה לעינים דאין הכרח כ"כ לומר דהרמב"ם חולק על רש"י בזה] ומזה ראי' להנ"ל דעיקר רה"ר הוא רק בקרקע ממש וע"כ בעינן שיהי' תשמיש הרבים דוקא על הקרקע דאל"כ הוי סגי מה דפסעי עלה תוך יוד למשוי רה"ר

ובזה יתיישב שיטת רש"י ז"ל דס"ל קלוטה כמי שהונחה בארץ וא"כ ק' לעיל דף ד' דיליף דרע"ק לא בעי הנחה על מקום ד' מדס"ל קלוטה וק' מה ראי' הא הוי כמי שהונחה בארץ ובארץ יש מקום ד'. ולהנ"ל דלעולם בכל זורק תוך יוד לארץ צ"ל דהוי כמונח בארץ לענין שיחשב כרה"ר כנ"ל ומ"מ בעינן מקום ד'. וככה לרע"ק כמי שהונחה פירש"י כמי שהונחה בארץ דלולא זאת ל"ה נחשב אויר רה"ר רק משום דהאויר בטל לארץ אבל מ"מ אי הוי בעי מקום ד' הי' פטור ושפיר ש"מ דרע"ק לא בעי מקום ד

ועתה נבא לשיטת רמב"ן ז"ל. והנה הרמב"ן נראה דלא ס"ל כמו שכתבתי דאויר תוך יוד ל"ח בעצמו רה"ר רק משום דבטל לארץ [דא"כ בכל ד"א ברה"ר הי' שייך לומר ממקום פטור קאתיא לפי שיטת הרמב"ן כאשר יבואר לפנינו. ובאמת נלע"ד דסברא הנ"ל שכתבתי תלוי בפלוגתא דשבת ז': אם חורי רה"ר כרה"ר דמי דלמ"ד חורי רה"ר לאו כרה"ר דמי ס"ל כדברינו הנ"ל דאויר רה"ר ל"ח רה"ר מצד עצמו רק מחמת דבטל לארץ ממילא חורי רה"ר לאו כרה"ר דמי דטפל לטפל לא שמענו כמ"ש מהר"ל בבאר הגולה באר א'. וכעי"ז כ' בס' קסת הסופר לענין נטפלין בס"ת דנטפלין לנטפלין לא שמענו. ולע"ד מבואר כן להדיא ברש"י חגיגה ב': ד"ה הניחא ודוק היטב ולמ"ד חורי רה"ר כרה"ר דמי י"ל דס"ל דאויר רה"ר חשוב בעצם רה"ר וכשיטת הרמב"ן ז"ל] וכל עצמי לא הבאתי הקדמה הנ"ל רק להסביר שכן ס"ל להרמב"ן לענין תל דאע"ג דל"ח רה"י רק על התל ממש והאויר שעליו מצד עצמו מקום פטור הוא מ"מ חייב דבטל לקרקע התל והוא א' עמו כמבואר בסוכה ה'. הנ"ל דכל תוך יוד דלא מפסקה רשותא חשוב כדבר א' עם הקרקע וס"ל דכה"ג חייב אע"ג דהאויר בעצם מקום פטור הוא אך כיון דממקום פטור קאתיא ועדיין מונח במקום שהוא מקום פטור מצד עצמו מיבעי' לי' להש"ס אם פטור וא"כ לק"מ מהא דדף ח'. דקרומית של קנה הוי אגודו במקום פטור דהתם הכוורת מקצתו למעלה מעשרה של הקרקע שזה אין בטל אל הקרקע הוי שפיר אגודו במקום פטור משא"כ בסוגיין דכל החפץ תוך יוד ובטל לקרקע התל וממילא לא ק' נמי מדבילה שמינה הטח על פני הכותל דאינו חייב מצד שמונח על רה"י דכאן ל"ש לומר דאויר שבצדו יהי' בטל לכותל דלא מצינו זה רק באויר שהוא תוך יוד לקרקע שתחתיו וא"ש בעזהי"ת

ונשוב לפלוגתת רש"י ור"ח הנ"ל אם למעלה מגובה יוד השפוע דינו כרה"י או לא וכתבנו שזה תלוי בפלוגתא דתוס' ורמב"ן לעיל ה': אם שפוע דינו כגב כותל או כפני כותל. הנה בענין זה מצאתי חדוש בחי' הר"ן שבת ק'. ד"ה תל המתלקט עשרה מתוך ד' פי' דכשהוא גבוה עשרה אין בו אלא ד"א מצומצמות לא פחות ולא יותר דאי פחות אין זה רה"י אע"פ שהוא רחב יותר מארבע בקרקעיתו ואי יותר מד' הוי רה"ר כיון שהוא משופע וניחא תשמישתי' לרבים עכ"ל נראה דהוא ז"ל מוקי לה שאין לה גב למעלה כלל שיהי' רחב ד' על ד' או אפי' מיירי ביש לה גב אך הגמ' לא דיבר מזה רק במניח על השפוע וקרי לי' על גבו וזה קצת דוחק] ע"כ ס"ל דאפי' פחות אין זה רה"י דשפוע אין דינה כגב אלא כפני כותל וס"ל כר"ח ז"ל בצד א' דאינו חייב רק על גבו אך בזה חולק על ר"ח ז"ל דלר"ח אפילו מתלקט עשרה מתוך ד' ג"כ אינו חייב על השפוע והר"ן ס"ל דאם הוא מתלקט עשרה מתוך ד' בצמצום דינו כגב ג"כ וחייב על השפוע כאלו מניח על הגב אך אם מתלקט עשרה בפחות מד' אז אין דינו כגב ופטור דהוי כמו פני כותל. ולפ"ז גם מש"כ רמב"ן לעיל ה': דכותל משופע דינה כפני כותל י"ל דמיירי במתלקט עשרה מתוך פחות מד' דלמה נוקי בדוחק דמיירי דוקא בכותל משופע בצמצום עשרה מתוך ד' וע"כ כ' דלא בעי' רבים מכתפין ולפ"ז יש להשוות דברי התוס' עם ד' רמב"ן. אך התוס' רצו ליישב שיהי' א"ש בכל אופן אפי' כשהוא מתלקט עשרה מתוך ד' בצמצום דנראה אצלם דוחק לומר דמיירי דוקא במתלקט עשרה מתוך פחות מד' [ובשלמא מתלקט עשרה מתוך יותר מד' זה חשוב כארעא סמיכתא ע"כ אין לדבר **(ובהאי ענינא נלע"ד ליישב דברי רש"י ע"ז ע"ח: ד"ה מדמטא לאוירא דמנא קניי' נכרי בהגבהה עכ"ל וכבר תמה הריטב"א שם דמה ענין אוירא דמנא להגבהה ויש לבאר ע"פ הנ"ל דגם אויר קרקע כקרקע דהנה כבר הוכיחו האחרונים מדברי רש"י אילו דהגבהה אי"צ מעשה הגבהה כמ"ש טו"ז סי' שס"ו אך דסגי שהחפץ מונח על ידו המוגבה למעלה וחשיב הגבהה בכה"ג. והנה כשאינו מגבי' בפועל אינו עושה מאומה רק מצמצם החפץ שלא יוכל ליפול למטה [עי' סנהדרין ע"ח.] וא"כ גם בנ"ד הוא מצמצם דאם ל"ה מחזיק הכלי תחת היין הי' חשיב ניסוך היין כאלו הוא ע"ג קרקע דאויר קרקע כקרקע. ועתה חשיב רק כמונח על שולי הכלי מצד אויר כלי ככלי אבל לא כמונח על הקרקע ע"כ חשיב הגבהה ונכון בס"ד ואולי יש לכוון הדברים בדברי הריטב"א שם עיי"ש:)**