ארץ צבי (פרומר) א רפה

ליחייב וע"כ דהכותל ל"ה רה"י על שטחו החיצון. ויש לדחות ראי' זו ע"פ המשנה דפרה פ"י משנה ג' קלל של חטאת שנגע בשרץ טהור נתנו על גביו ר"א מטהר וחכמים מטמאים פירש הר"ב משום דמונח במקום טמא והתורה אמרה והניח מחוץ למחנה במקום טהור. הנה דברישא בנגע בשרץ שבצדו לכו"ע חשיב המקום טהור. דמקום החפץ חשיב רק למטה לא בצדו. וזה החלוק בין תל גבו' יוד ורחב ד' דחייב המניח עליו אע"ג דאין החפץ מונח באויר רה"ר מ"מ כיון שמונח על מקום שהוא רה"י חייב דבשבת כתי' אל יצא איש "ממקומו" ודרשי' אל יוצא לענין הוצאה תלוי עיקר בהמקום. משא"כ דבלה הטוח על פני הכותל אף דהכותל כולו רה"י, מ"מ ל"ח שמקומו של החפץ הוא רה"י דמה שבצדו ל"ח מקומו של חפץ. אך יש לדחות דדוקא הנוגע בצד השרץ ל"ח מקומו של כלי כיון שאינו מונח שם ואח"מ לנוח שם משא"כ דבלה שמינה הטוח על פני הכותל שפיר חשוב הכותל מקומו של החפץ

ונראה דזה תלוי בפלוגתת ר"ת וריב"א לעיל ז' תוד"ה וטח בפני' דר"ת ס"ל דבעי' שיהי' בפני הלבינה ד' כדי שיחשב הנחה במקום ד' וריב"א ס"ל כיון דרואה את הקרקע חשוב כמונח על הקרקע. דלר"ת ז"ל מוכרחין לומר דמקום הנחה של החפץ הוא על פני הלבינה וא"כ ע"כ צ"ל דפני הלבינה חשיב מקומו של חפץ דאל"כ ל"ה נחשב הנחה דכל עקירה והנחה ילפי' מאל יצא איש ממקומו כמ"ש תוס' לעיל ד'. אמנם להריב"א אין הכרח לזה דהנחת החפץ הוא מחמת הקרקע ואין ראי' דפני לבינה יחשב מקומו של חפץ

אמנם כיון דאנן אליבא דרמב"ן דנין ומרמב"ן עצמו משמע דמקום ההנחה חשיב פני הלבינה לא הקרקע שכ' על קו' התוס' שבת צ"ט בד"ה ואמאי הא קממעט לי' מד' אמות וכו' ואטו אם זרק אדם רומח וכל דבר ארוך כ"ש יתחייב כיון שראשו א' יצא חוץ לד"א וע"ז כ' הרמב"ן ז"ל וז"ל ולדידן לאו מילתא דהרוב כולו מונח ואינו מונח בתוך ד' אבל הכא כיון שהוא מונח על פניו המודבקות בכותל והכותל ההנחה שלו חוץ לד"א הוא מונח וכו' הילכך בדין הוא דמחייב עכ"ל הנה מפורש איפוא דהנחת החפץ הוא על הכותל ומינה דכותל חשיב מקומו של חפץ ואף שהוא בצדו לא למטה

ויש לדחות דלעולם טעם ההנחה משום דרואה את הקרקע מ"מ כיון דמה שמחזיק עתה את החפץ הוא הכותל שהדבילה טוחה עליו חשוב כאלו ההנחה הי' על הכותל וכזה מבואר קצת בגור ארי' עירובין צ"ח: דכיון דהאדם עומד למעלה מיוד ומחזיק את הספר שנפל למטה לתוך ג' לארץ חשיב כאילו לא נח ע"ג משהו כיון דסיבת ההנחה אינו למטה מג' רק למעלה העירני לזה ח"א: ותו דמה שהבאתי מתוס' לעיל ד'. דעקירה והנחה מע"ג מקום ד' ילפי' מלא יצא איש ממקומו וקאי נמי אחפץ ממקומו של חפץ יש שם ב' תירוצים בתוס' ולתי' קמא לא קאי מקומו אחפץ וא"כ אין זה ענין לנ"ד. ומלשון חי' הר"ן שבת ח'. ד"ה רבא אמר פי' דהוי כלי ולא רה"י ובטילה לגבי רה"ר וכו' ואגדו במקום פטור ולא בטיל לגבי רה"ר וכו' מוכח דכל ענין הנחה היינו שיהי' בטיל לגבי הרשות וענין עקירה היינו שיהי' נעקר מהתבטלותו להרשות ולפנינו יתבאר פי' אחר לדברי חי' הר"ן ולפ"ז י"ל עוד טעם אהא דבעינן הנחה ע"ג מקום ד' דאם אינו מקום חשוב אין החפץ בטל אליו ובמק"א הארכתי ואכ"מ

והנה לעיל כתבנו דפלוגתת רש"י ורמב"ם אם למעלה מיוד השפוע חשוב רה"י או על גבו דוקא דזה קרוב לפלוגתת תוס' ורמב"ן ה': בכותל משופע אם דינה כפני או כגב. ולפי דברינו הנתנין למעלה דפני כותל ל"ח מקומו של חפץ נתחזק יותר דבר זה דהרי לרמב"ן בתל ל"א רה"י עולה עד לרקיע ול"ח רה"י רק על גבו ממש לא למעלה מזה אך כיון שמונח על גבו חשוב כמונח ברה"י וכ"ז על גבו ממש אבל בשפוע אם נימא דחשוב כפני א"א שיתחייב המניח שם כמניח ברה"י דהאויר הרי חשיב אפי' בתל מקום פטור לרמב"ן ואין החיוב רק מחמת שמונח על רה"י וכאן אינו מונח על גב רה"י רק על פני רה"י ופני רה"י ל"ח מקומו של חפץ ול"ח רה"י וא"כ רמב"ן דס"ל לעיל ה': דשפוע הכותל דינה כפני כותל וגם ס"ל לקמן צ"ט: דתל ל"ח רה"י רק על גבו ממש בע"כ צ"ל דס"ל כר"ח ורמב"ם דתל המתלקט ל"ח רה"י רק על גבו

אמנם בעיקר דברי רמב"ן דתל ל"ח רה"י עד לרקיע ומ"מ הזורק על גביו חייב והק' הרשב"א הרי בשבת ח'. דהיכא דאגודו במקום פטור פטור וכש"כ כאן דכל החפץ מונח במקום פטור ונלע"ד ואקדים דהנה במשנה דף ק'. הזורק ד"א בכותל למעלה מעשרה טפחים כזורק באויר למטה מעשרה טפחים כזורק בארץ, הזורק בארץ ד"א חייב וק' למ"ל למימר כזורק בארץ תיפ"ל דאויר רה"ר תופסת עד עשרה א"כ כל גובה העשרה טפחים מצד עצמן גורמים חיוב [בשלמא לדעת ריב"א לעיל ז'. דעיקר חיובו משום שרואה את הקרקע י"ל דהיינו דקמ"ל דהוי כזורק בארץ על מקום ד' וכן מצאתי אח"כ בחי' הר"ן לעיל ז'. אבל לר"ת דעיקר חיובו משום דפני כופל יש בהם ד' למ"ל למימר כזורק בארץ] וביותר קשי' סיפא הזורק ד"א בארץ חייב למ"ל בארץ. וצ"ל דזה פי' ארישא דתוך ד"א כזורק בארץ וזורק בארץ ד"א חייב אבל למ"ל זה והרי סתם שנינו מעביר ד"א ברה"ר הלכתא גמירי לה ול"א המעביר ד"א בארץ הלכתא גמירי לה. ותו דאפי' המניח שלא בארץ חייב אם מניח על ידו של אדם דחשובה כד' על ד' או על בע"ח רחבים ד' כמ"ש הראשונים בפ"ק דמכלתין וא"כ לא בעינן דוקא בארץ וגם רישא קשיא הזורק ד"א בכותל למעלה מי"ט כזורק באויר דאטו הפטור משום זורק באויר הלא הפטור משום דלמעלה מיוד הוא מקום פטור לכן נלע"ד דהנה בסוכה דף ה'. ילפי' דמחיצה עשרה מדכתיב ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת ותניא רי"א מעולם לא ירדה שכינה למטה ולא עלו משה ואלי' למרום ופירש"י וקרא כתיב דעל כפורת ירד ש"מ למעלה מעשרה מיפסקא רשותא. והנה שם עוד חדוש דהרי ארון וכפורת עמדו בתוך המשכן ורה"י עולה עד לרקיע ומ"מ יש חלוק בין למעלה מעשרה למטה מעשרה דלמטה מעשרה כארץ דבטל לגבי ארץ ולמעלה מעשרה מפסקה רשותא ול"ח ירידה למטה. וככה י"ל לענין רה"ר דתופסת עד עשרה אין הפי' דבעצם אויר רה"ר הוא עד עשרה רק דאויר עד עשרה כיון דלא מיפסקא רשותא בטל לקרקע רה"ר והמניח עליו חשוב כמניח על הקרקע וע"כ תנן במתני' הזורק ד"א בכותל כזורק בארץ דעיקר חיובו משום ארץ וכן מה דתנן הזורק ד"א בארץ חייב וכן הא דתני' המעביר ד"א ברה"ר חייב אף דסתמא תני' מ"מ עיקר חיובו משום ארץ. אך דאפי' מפסיק חפץ ג"כ בטל לארץ דכל המונח באויר רה"ר תוך יוד כיון דלא מפסקא רשותא בטל לארץ וא"ש נמי רישא הזורק ד"א ברה"ר למעלה מעשרה כזורק באויר דעיקר פטורא משום דהוי זורק באויר כלומר שאינו כארץ דכל למעלה מיוד מיפסקה רשותא

ויש להוסיף דהנה בזבחים כ"ה: דאויר כלי ככלי דמי אפי' מה שלמעלה מהכלי, ומבואר ברש"י זבחים צ"ב: יותר חדוש דאפי' על הבגד שאין שם תוך נמי אמרי'