ארץ צבי (פרומר) א רפג

חולין פ' גיד הנשה באיבעיא אי אזלינן בתר דידי' או בתר מיני' ואמאי באיטר מניח בשמאל שלו נימא ג"כ דאזלינן בתר רובא דעלמא ויניח ככל אדם ותי' דכתיב ידכה והוא יד כהה משמע יד כהה שלך וכ"ז ניחא לענין ידכה אבל לענין שימה נגד הלב שפיר אזלינן בתר רובא דעלמא עכת"ד ויפה העיר

ויש סמוכין לחילוק וה ממרדכי אליבא דרש"י דדין איטר תלוי בפלוגתא דר' יוסי ור' נתן. לר"י דדריש מידכה יד כהה איטר מניח בימין שהוא שמאלו אבל לר"נ דדריש וקשרתם וכתבתם אזלינן בתר רוב בנ"א. משמע דזהו החילוק דידכה לשון יחיד לנוכח אזלינן בתר דידן כמו"ש הר"ן משא"כ וקשרתם וכתבתם לשון רבים אזלינן בתר רוב

ובגוף דין אטר הנה בשע"ת סי' כ"ז מייתי בשם ס' שלמי צבור ג"כ דאיטר מניח תפלין בשמאל כל אדם וכן מצאתי אני עני בפע"ח שער התפלין פ"ז. וכדי שלא יקשה מהגמ' צ"ל א' מב' תירוצים שכתבתי ליישב דברי המאירי או דס"ל כהמרדכי דתלוי בפלוגתא דר"י ור' נתן לר' יוסי דדריש שמאל מידכה אזלינן בתר דידי' כמ"ש הר"ן חולין. אבל לר"נ דילפינן מוקשרתם וכתבתם אזלינן בתר רוב העולם. או דס"ל דר' יצחק דדריש במנחות ל"ו: דבעינן שימה נגד הלב לענין גובה ה"ה דילפינן מינה שמאל ור' יוסי ור' נתן דילפי שמאל מקראי אחריני לא דרשי כלל דבעינין שימה כנגד הלב ואינהו ילפי מקום הנחת תפלין בגובה הזרוע כת"ק דרי"צ אמרה תורה הנח תפלין ביד והנח תפלין בראש מה להלן בגובה שבראש אף כאן בגובה שביד או כר"א דיליף והי' לך לאות ולא לאחרים לאות

אמנם כיון דקימ"ל להלכה בשו"ע סי' כ"ז דאיטר מניח בשמאלו שהוא ימין של כל אדם וצ"ל א' משתים או דסבירא לן דלא ילפינן דבעי' שימה כנגד הלב כר' יוסי ור"נ וכת"ק דרי"צ ור"א. או דאפי' לרי"צ לא ילפי' זה רק לענין באיזה מקום בזרוע יניח התפלין אבל לא לענין יד שמאל. וא"כ בנ"ד אפי' נתברר שהלב שלו הוא בימין צריך להניח תפלין בשמאל: סי' קט"ז לכבוד הרב הגאון ר' ישראל פראווירטה מפרמישלאן

ע"ד הס' בתל המתלקט עשרה מתוך ד' אם חשיב גם למטה רה"י או דוקא למעלה מיוד ובס' כוכב מיעקב סי' ב' נסתפק בזה לענין פירצת עשר ויש במקומו תל המתלקט אם מועיל לסתום הפירצה וכ' דתלי בזה אם נימא דגם למטה רה"י מועיל לסתום הפירצה כיון דיש מקצת מחיצה במקום הפירצה ואם ל"ח רה"י רק אחר שפוע עשרה ל"מ, ולע"ד לא תלי זה בזה דלסתום פירצה לא צריך רה"י רק מחיצה. ומחיצה ודאי חשיב גם למטה אפי' נימא דל"ח רה"י והרי שבת צ"ט: מיבעי' להש"ס כותל גבו' יוד ואין רחבו ב' שהקיפו לכרמלית וזרק ונח ע"ג הכותל אם חשיב רה"י ומסיק לאחרים עושה מחיצה לעצמו לא כש"כ וע"כ לא נסתפק אלא. ע"ג הכותל אבל תוכו ודאי חשיב רה"י הנה דאפי' אינו רה"י חשיב מחיצה וז"פ מאד ואם תאמר מ"מ כיון שאין המחיצה סותם הפרצה למעלה ל"ח מחיצה א"כ אפי' נימא דהוי למטה רה"י יש להסתפק דמ"מ למעלה פרוץ. דאין לומר גוד אסיק מחיצתא רק אחר שהגיע לגובה עשרה דאלו כל זמן שהוא למטה ולא הגיע לעשרה לאו גוד איכא ובחלק מחיצה לבד ודאי ל"ש גוד אסיק ובמקו"א כתבתי דאפשר דאפי' בהגיע השפוע לגובה י"ט ל"א גו"א דל"א גו"א רק בסגנון שגוף המחיצה עומדת וכיון דגוף המחיצה עומדת בשפוע גם הגו"א אומרים הלאה בשפוע לא באופן ישר וחילי מדברי תוס' שבת ק"א. ד"ה מתקיף עש"ה דמבואר שם כן לענין גוד אחית דמצד גוד אחית רואין כאילו דופני הספינה עקומין ומסבבין הנסרים ולכאו' תמו' דאיפוא מצינו גו"א כזה. וצ"ל דס"ל בזה כרש"י דגם דפנות הספינה עקומים רחבים למעלה וקצרים למטה וע"כ גם הגו"א אמרי' בסגנון כזה שעקומים הלאה ומסבבים הנסרים ויש ללמוד מזה לגוד אסיק, מ"מ י"ל דכיון דחז"ל שיערו דתל המתלקט עשרה מתוך ד' לא ניחא תשמישתי' וע"כ ל"ח כארעא סמיכתא אפשר דל"ח פרצה. אך ז"א דהרי מחיצה שאין גבו' עשרה ג"כ לא ניחא תשמישתי' לעבור עליו מ"מ אין מבטל פרצת עשר ואכמ"ל

ובס' הנ"ל כ' דתלי בפלוגתא אם חורי רה"י למטה מעשרה ג"כ כרה"י דמי דאם נימא חורי רה"י כרה"י דמי כל התל מרגליו חשיב רה"י. ולע"ד לא אריא דלא מצינו חורי רה"י רק כשהפלוש הולך ישר לרה"י לא באלכסון. ובנ"ד מעבר הא' פילוש ישר לרה"ר וכן הפלוש ישר למעלה ג"כ רה"ר ולצד התל הרי ע"ז אנו דנין אם למטה מעשרה חשיב התל רה"י או לא וע"כ צ"ל דהפלוש הוא באלכסון למעלה לצד הגובה למעלה מיוד ופלוש כזה לא שמענו שיחשב חורי רה"י. והתלמידים העירו מדף צ"ט: דאית לי' מורשה פירש"י דאית לסלע מורשא נמוך מי' וכיון דכלה גבו' יוד בר מהאי מורשא ואיהו לא הוי מקום חשוב הו"ל חורי רה"י עכ"ל ושם כיון דנמוך מן התל ע"כ צ"ל דהפלוש לרה"י הוא באלכסון ומ"מ הוי חורי רה"י ע"כ דבריהם. אמנם בדברי רש"י ז"ל עצמו יש סתירה לזה שהרי כ' "ואיהו לא הוי מקום חשוב" הא לא"ה לא הי' חשוב חורי רה"י. וא"כ כל תחתית התל הוא מקום חשוב לעצמו י"ל דל"ח חורי רה"י

ויש להביא סמוכין לדברינו ממשנה א' פ"ו דמקואות כל המעורב למקו' כמקו' וכו' [וכ' התוס' יו"ט בשם מהר"ם [שהוא מהר"ם מרוטענברג] שזהו כעין חורי רה"י כרה"י דמי] עוקת המערה אין מטבילין בה אא"כ היתה נקובה כשפופרת הנוד אר"י אימתי בזמן שהוא מעמדת עצמה אבל אם אינה מעמדת עצמה מטבילין בה כמה שהוא וטעם עוקת המערה דל"ח כמקו' כ' במשנה אחרונה משום שהוא חדר בפ"ע תחת המקו' ומה שסיים ואינה מעורבת עם המקו' לא ידעתי פירושו דאפי' מעורבת עם המקו' לא סגי עד שתהי' מעורבת כשפה"נ וצ"ל כוונתו דאינו א' עם המקו' לא כמו חורי המערה רק הוא נראה כחדר בפ"ע. הנה דחורי מקו' כמקו' מ"מ כשהוא מקום בפ"ע אינו נדון כמקו'. וכיון דמהר"ם ז"ל דמהו לחורי רה"י יש ללמוד מזה דהיכא דנראה דבר בפ"ע ל"ש חורי רה"י כרה"י דמי

ובס' הנ"ל מביא ראי' לזה מירושלמי פ"ו דכלאים ה"ב בהא דתנן שם במשנה הנוטע א' בארץ וא' במדרגה אם גבו' עשרה טפחים אינה מצטרפת ונסתפק בירושלמי גבו' שורה או גבו' מדרגה אין תימר גבו' שורה שפוע המדרגה כלמטן אין (תימר גבו' המדרגה שפוע המדרגה כלמעלן וכו' תמן תנינן הזורק ד"א בכותל למעלה מעשרה טפחים כזורק באויר למטה מעשרה טפחים כזורק בארץ רח"א במודד לוכסן ואין סופן לירד. ר"ח בשם ר"י תיפתר בדבלה שמינה רי חגי בעי קומי ר' יוסי לית הדא אמרה שפוע המדרגה כלמטה אמ"ל תמן זרעין נהנין מן המדרגה ברם הכא דרך בנ"א להיות שפין בה והיא נופלת אילו אמר שהי' שם חור והוא נהנה מן החור כשר שהזרעים נהנין מן המדרגה יאות פי'