ארץ צבי (פרומר) א רפב

שאין כל המין כן ומה דמות יערוך לזה שרצים שבטבעם הם כן וע"כ דליתא לחלוק זה

ויעוי' תוס' עירובין כ"ח: בד"ה הואיל וחזי למתקן ע"י האור וקור אע"ג דחזי ע"י שליקה וטגון לא מטמא טו"א משום דהוי כעץ בעלמא אלא דחזי ע"י שליקה כמו עור דבסמוך אבל הכא דבקל יוכל למתקן חשיב אוכל וכו' עיי"ש הנה דמה דיכול למתקן בקל מילתא הוא ולפ"ז איכא עוד קו"ח בנ"ד מזעביל דשימת הסאדע ביין קל יותר מלרקח זנגביל ואם התם חוזר להיות אוכל כש"כ בנ"ד

עוד יש לה"ר מתוספתא הובא בר"ש פ"ג דטהרות מ"ב מים טמאים שהגלידו טהורים חזרו ונימוחו חזרו לטומאתן הישנה. ויעוי' אג"ט דש ל"ז סק"ב מ"ש בזה. הנה דאע"ג דפקע שם אוכל מ"מ כשחוזר ונעשה ראוי חוזר למעיקרו ול"ח שנעשה עכשיו אוכל מחדש דא"כ לא הי' חוזר לטומאתו ישנה דפנים חדשות בא לכאן, וה"נ יין שהחמיץ ונתתקן ל"א שנעשה עתה משקה מחדש [ואם הי' כן לא הי' עליו שם יין דמשקה דעכשיו לא בא מענבים] רק דחוזר למהותו הקדום וממילא חוזר עליו שם יין

ועדיין יש לדון דכמו דמצינו דפרי שנתקלקל אף שעדיין ראוי לאכילה מברכין עליו שהכל הנה דאף דנשאר עליו שם אוכל כלל, מ"מ שם פרטי פרי הארץ נפקע ממנו. וכן מצינו דגרעיני הפרי י"א דמברך עליו בפה"א ולא פה"ע כיון דאינו עיקר חשיבות הפרי נשאר עליו שם פה"א עכ"פ מ"מ אין עליו שם הפרטי פרי העץ. ואף אנו נאמר דפרי שנתקלקל ומתקנין אותו אף דחוזר לשם אוכל בכלל או אפי' לשם פרי בכללות מ"מ שם יין בפרט אין עליו דשם יין הוא יותר פרטי [ומחמת דאישתני לעלויא יוצא מכלל ברכת בופה"ע וקבעו עליו ברכה בפ"ע בפה"ג כדאי' בגמ'.] ומצאתי דוגמא לסברא זו מלשון הראב"ד ז"ל שהעתיק בס' תוה"ב ה' יי"נ דף ס"א. מדה"ס לענין תערובת מים ביין דבעי שלא יהי' במים יותר משיעור מזיגה ע"כ וז"ל כדי שיהי' המים ראוים לשתות על ידו "בתורת יין" עכ"ל משמע דבאמת יש בו עדיין טעם טוב ומושבח אפי' כשהוא יתר על שיעור מזיגה והוי משקה טובה אבל מ"מ אין ראוי לשתותו בתורת יין. וכזה י"ל בנ"ד אע"ג דחוזר לשם משקה מ"מ תורת יין אין עליו. מ"מ הוא סברא בעלמא בלא ראי' ברורה ואין לבנות דינים חדשים על סברא כזו. ותו דכיון דהמנהג להקל בזה יש לצרף לזה דברי הירושלמי במקום שהלכה רופפת הלך אחר המנהג

עוד יש סניף דהרי דעת רבינו יונה דאפי' על חומץ חזק שמבעבע כשמשליכין אותו על הארץ מברכין שהכל. וא"כ אפי' לפני התקון לא הי' נפסל לגמרי ולדעתו ז"ל מסתברא טובא לומר דמועיל תקון לענין לברך עליו בפה"ג כיון דלא נתקלקל לגמרי ולא פקע לגמרי שם משקה ממנו. ורבינו יונה מייתי הגמ' יומא פ"א: אימור דאמרי אנא פורתא טובא מי אמר דבטובא גם ביוה"כ חייב וע"כ צריך לברך אפי' אפורתא. והנה עיקר מקור דחומץ חי אין מברכין עליו הוא מהרא"ש ברכות דף מ': ורא"ש למד זה מיוה"כ. והרא"ש עצמו גורם ג"כ ביומא פ"א: אימור דאמרי אנא פורתא טובא מי אמר ואף דבב"י או"ח סי' תרי"ב כ' דרמב"ם לא גריס לה] וא"כ משמע לפ"ז דגם להרא"ש אטובא צריך לברך שהנ"ב ואף דהרא"ש לא פירש כן היינו משום דלא ידעינן כמה הוא טובא [כעין שכ' הב"י סי' תרי"ב אליבא דהטור שם] ואם כנים דברינו א"כ גם לדידן שם משקה עליו לענין טובא אך דלא פירשו כן הפוסקים משום דלא ידעינן כמה טובא וס' ברכות להקל וסו"ס כיון דמעיקר הדין עדיין שם משקה עליו לענין טובא ולא פקע מינה לגמרי שם משקה מסתבר דמועיל תקון וכמ"ש אליבא דרבינו יונה

מלבד זה הרמב"ם פ' בפי' מ"ה תרומות דמגמע חומץ משלם קרן וחומש הנה דחשיב שתי' וכבר הק' בס' תוס' יוה"כ סתירת דבריו דלענין יוה"כ פ' דפטור על חומץ חי ולענין תרומה פ' דמשלם קרן וחומש ומביא בשם מהר"ש סרלני"ו דיש חלוק בין מגמע לשותה. ובאג"ט מ' טוחן ס"ק ס"ב תי' באופן אחר וסו"ס כיון דלענין תרומה שם שתי' עלה ולא פקע מינה שם משקה לגמרי להחשב כעפרא מסתברא דמועיל תקון כאמור

מלבד זה כתבתי בחידושי דאפי' היינות שיש בהם מים יותר מכדי מזיגה בדיעבד יוצאין בברכת בפה"ג וג"כ מטעם הנ"ל דאע"ג דאין שם יין עליהם מ"מ שם משקה עלי' ודומה לסחיטת שאר פירות שדרכן לסחטן דלדעת הרשב"א מברך עלי' ברכת הפרי וממילא לפ"מ דאי' בשו"ע סי' ר"ח סט"ו דאם בירך על ענבים בפה"ג יצא ה"ה ביין זה דטכ"ע דאוריתא ואמרי' נתהפך לדעת ר"ת וחשיב כאלו כלו מיץ הפרי ויוצא בדיעבד בברכת בפה"ג ואפי' לענין ברכת על הגפן לאחרי' נטיתי קו להקל וכש"כ בנ"ד ע"כ לע"ד הנח להם לישראל אם אין נביאים בני נביאים הם. נלע"ד יש לסמוך ע"ז להלכה: סימן קט"ו

נשאלתי מבחור א' שהי' חולה ומונח בשפיטאל דפה ובדקו הרופאים ומצאו שהלב מונח אצלו בצד ימין היפך הרגיל ונסתפק אם יניח תפילין בימין דהרי בעי' שימה נגד הלב

נראה דכיון דלא מצינו בגמ' מנחות דף ל"ז. שידרשו דהנחת תפילין הוא מדבעי' שימה כנגד הלב רק שם עמוד ב' דרשו כן לענין מקום הנחת תפילין בגובה הזרוע ואם איתא דגם שמאל ילפינן מזה הו"ל לאתויי בעמוד א' במקום דמייתי הדרשות לענין יד שמאל. וע"כ דדרשה זו הוא רק לענין גובה הזרוע שיהי' באותו גובה של הלב ולא יותר. עוד ראי' מאיטר דקימ"ל דמניח תפילין בשמאל דידי' שהוא ימין ואע"ג דמסתמא לבו בשמאל ככל אדם. הנה דלא בעי' שימה סמוך ללב

אך המאירי שבת ק"ג דאיטר יניח תפילין בשמאל משום דבעי' שימה כנגד הלב ובמרדכי הל' תפילין מייתי ג"כ תחלה ראי' זו [לרש"י שכ' המרדכי אליבי' שם דלר' נתן איטר יניח תפילין בשמאל כרוב בנ"א וע"ז מייתי המרדכי ראי' מדבעינן שימה כנגד הלב והלב היא בשמאל ג"כ אצל האיטר] ודחה המרדכי ג"כ דבגמ' לא מצינו זה רק לענין איזה מקום בהיד יניח אבל לא לענין יד שמאל ש"מ דבכ"מ שמניח באותה גובה חשיב נגד הלב

וראיתי באחרונים תמהו על המאירי דבגמ' מבואר דאיטר מניח בימין שלו אבל המעיין במרדכי יראה לעינים דלק"מ שכ' דפליגי בזה ר' יוסי ור"נ והגמ' קאי אליבא דרי יוסי ומאירי פ' כר' נתן הא חדא. שנית דכיון דהמאירי למד זה מהא דאמרינן מנחות ל"ז: על לבבכם וקשרתם דבעינן שיהי' קשירה נגד הלב וס"ל דגם שמאל ילפי' מזה (וזה חולק על ר' יוסי ור' נתן דשם עמוד א' ובעמוד א' אזיל הש"ס לשי' ר"י ור"נ דלית להו הא דבעינן שימה נגד הלב

וגדול א' כ' אלי בענין זה וז"ל י"ל דאפי' אי נימא דשימה נגד הלב דוקא היא שיהי' ממש בצד הלב מ"מ (בכה"ג י"ל דאינו מעכב דהא הקשה הר"ן