ארץ צבי (פרומר) א רפ

קודם פלג המנחה אין אסור רק משום ובלבד שלא יקדים כדי שיהי' ניכר שהוא לכבוד השבת וזה סמך גדול לדברינו **(והנה בש"ע הרב ז"ל סי' רס"ג ס"ה ואם הדליק הנר בעוד היום גדול ולא קיבל שבת מיד צריך לכבותו ולחזור ולהדליקו לצורך שבת כדי שתהי' הדלקה ניכרת שהיא לצורך שבת עכ"ל. וזה לכאו' היפך דברינו. אמנם אחר נשיקת עפרו של הגה"ק ז"ל הנני דן בקרקע בד"ק. דמדקאמר בעוד היום גדול ולא קיבל שבת ע"כ מיירי אחר פלג המנחה דאי קודם פלג המנחה אפי' קיבל שבת ל"מ ולא מידי כמ"ש שם ב"י רס"א ס"ה באם קיבל שבת קודם פלג המנחה אין בקבלתו כלום, וא"כ קשה כיון דלצורך מותר להדליק בברכה אחר פלג המנחה אפי' אינו מקבל שבת כיון שכבר בירכה על הנרות ואם תכבה ותחזור ותדליק תהי' ברכתה הראשונה לבטלה ואין לך צורך גדול מזה להציל מהיות ברכתה לבטלה. שוב מצאתי דהרב ז"ל עצמו שיכל את ידיו ליישב זה שכ' בסי' רס"ג סו"א במוקף דבמקום שמתירין שתתנה שאינה מקבלת שבת בהדלקה בעינן עכ"פ שהבעל שקבל שבת אחר הדלקתה ואז חשיב עובר לעשייתן מצד הבעל. ע"ש. ודייק כן ממג"א סקי"א מדלא כ' מזה זו שתתנה וכו' אבל אכתי קשה למה לא כתב המג"א עצה זו באופן זה שהאשה תתנה והבעל יקבל שבת וכ"ת דהמג"א לית לי' כלל עצה זו אפי' כשהבעל ירצה לקבל שבת זו"א דהרי המג"א סק"כ כ' דבשעת הצורך יש עצה להתנות שאינה מקבלת שבת בהדלקה ותו דהרמ"א והמג"א סק"ה כ' דבמקום צורך יכולה להתנות ולא אשתמיטו לפרש דבאופן זה בעינן שהבעל יקבל שבת, ותו דהיכא דהבעל מקבל שבת צריך להתפלל מנחה תחילה כדאי' בשו"ע סי' רס"ג סט"ו וכל כי האי מילתא הוה להו לפרושי דהרי מנהג כל ישראל שמתפללין מנחה אחר הדלקת נרות כידוע וכיון דבנדון הנ"ל צריך הבעל להתפלל מנחה קודם הדלקת הנרות היפך הנהוג הוי להו להפוסקים לפרש כן ולא למיסתמא כולי האי. מ"מ לענין דינא יש קולא בדברי הרב ז"ל בשו"ע שהרי כ' בסי' רס"ג בקו"א סק"ב דאי"צ לקבל שבת מיד אחר הדלקה. ויש שעות להפסיק כדי לצלות דג קטן בין הדלקה לקבלת תוס' שבת וכ' דשיעור זה פחות הרבה מרבע שעה משמע דעכ"פ הוא שמינית שעה או יותר [דאל"כ לא הוה שייך לשון הנ"ל פחות הרבה מרבע שעה) וא"כ אין קפידא אם מדלקת קודם פלג המנחה כשיעור צליית דג קטן כשאינה מקדמת יותר משיעור זה אך בזה אפשר דצריך לקבל שבת בפי' בהגיע פלג המנחה: אמנם כל דברינו הם לפי דברי הרב ז"ל בשו"ע. אמנם לפמ"ש הרב ז"ל בסידור אדרבא יוצא הדין מפורש כדברינו דהרי כ' שם דבגמ' אמרו אתון דלא קים לכו בשיעורא דרבנן אדשימשא בריש דיקלא אדליקו שרגא וכ' בעוה"ר אין אתנו יודע עד מה לומר קים לי בשיעורא דרבנן וע"כ צריכין אנו להדליק אדשימשא בריש דיקלי. ושיעור זה הוא הרבה לפני פלג המנחה היינו לפני שעה ורביע קודם צה"כ כמ"ש המ"כ וא"כ מפורש דלדידן לאו דוקא מותר אלא חיוב להדליק לפני פלג המנחה ועי' לקמן.])** אך אפי' ניהוב להגאונים ז"ל הנ"ל דאפי' בדיעבד יש להחמיר כשהדליק קודם פלג המנחה הדבר תלוי בפלוגתא דתה"ד ולבוש מתי נחשב פלג מנחה התה"ד ס"ל שהוא שעה ורבע לפני צה"כ ולבוש ס"ל שהוא שעה ורבע קודם שקעה"ח והגר"א ז"ל סי' תנ"ט הכריע הלכה כהלבוש וכן בס' מנחת כהן כ' דעיקר הלכה כלבוש. אך דראוי להחמיר גם כהתה"ד לחומרא בעלמא עיי"ש וא"כ לדעת הלבוש שעיקר הלכה כמותו מותר להדליק לכתחילה תוך שעה ורביע לפני שקה"ח. (כבר כתבנו בראש התשובה דזה דוקא בימים הבינונים אבל בימות החורף הקצרים הוא פחות מזה וכש"כ להלבוש שחושבין היום מנה"ח עד שקה"ח נמצא היום מתקצר הרבה ממילא פלג המנחה הוא פחות הרבה משיעור הנ"ל כמובן

] והנה המנחת כהן מאמר שני פ"א] הקשה קושי' עצומה לדעת תה"ד דפלג המנחה הוא שעה ורבע קודם צה"כ א"כ לדעת הגאונים ז"ל דמשקה"ח ואילך והוא ביהשמ"ש איך מצאנו ידינו ורגלינו בהדלקת נר בע"ש בתחילת שקיעה הוא ע"ב מינוט לפני צה"כ, ופלג המנחה הוא ג' מינוט לפני זה ואיך אפשר לכל העולם לצמצם ולהדליק בג' מינוטין אילו לא קודם ולא אח"כ, עוד הקשה אפי' לשי' ר"ת דזמן הדלקה ג' מילין ורבע אחר שקיעה מ"מ הרי אמרינן בגמ' אתון דלא קים לכו בשעורא דרבנן אדשימשא בריש דיקלא אדליקו שרגא וזה הרבה לפני ג' מינוטין שיש בין פלג המנחה לשקיעה. וקו' הראשונה לא, תירץ כלל רק קו' השני' תי' בדוחק דכיון דמחמת דלא בקיאי עבדי כן התירו להדליק לפני פלג המנחה עיי"ש והנה מתירוצו זה נראה בעליל דמה דאסור להדליק קודם פלג המנחה הוא רק לכתחלה משום ובלבד שלא יקדים כדי שיהא ניכר שהוא לכבוד שבת דאם הי' בזה איסור מן הדין איך התירו ברכה לבטלה בשביל דלא בקיאי והי' ראוי שידליקו בלא ברכה דברכות אין מעכבות וס' ברכות להקל וע"כ כמו שכתבנו. שנית נשמע מזה דלדעת הגאונים ז"ל דזמן ביהש"מ מתחיל עם שקיעת החמה א"א לומר כלל דפלג המנחה הוא שעה ורביע לפני צה"כ דא"כ צריך לזה אצטגנונית גדולה לצמצם ההדלקה בג' מינוטין שבין פלג המנחה לשקיעה"ח והנני מוסיף להקשות לפימש"כ הרב ז"ל בסידור דיש ד' מינוט בין שקיעה הנראית לשקיעה האמיתית וא"כ כל זמן שרואין השמש אפי' סמוך לשקיעתה ממש עדיין הוא קודם פלג המנחה וכיון שא"א להדליק רק אחר שקיעה הנראית ודאי א"א לצמצם לכל העולם להדליק אחר מינוט אחר שקה"ח ולצמצם ההדלקה קודם שכלו ד' מינוטין משקיעה הנראית, ותו דבזמן קצר כזה קרוב מאד לבא לידי מכשול ח"ו וא"כ שפיר שייך ההיתר שכ' המנ"כ הנ"ל דהיכא דיראים שלא לבא לידי מכשול מותר להדליק קודם פלג המנחה. מלבד זה רחוק מאד לומר דלהגאונים אסור להדליק נר שבת כל זמן שהחמה נראית וצריך להמתין עד אחר שקה"ח דוקא ודבר זה לא ניתן להאמר כלל וראי' זו היא גם לר"ת דלר"ת מותר לאחר יותר אבל לענין להקדים לפני פלג המנחה אין חילוק כמובן. והיתכן לומר דבין להגאונים בין לר"ת אסור להדליק כל זמן שהשמש לא שקעה והרי ד"ז היפך מנהג כל ישראל מן העולם והיפך כל סדר הלוחות כידוע כי הלוחות אשר מעולם הי' נדפס בהם זמן הדלקה לפני שקה"ח ואם באנו לקיים דברי המחמירים ז"ל לא מצאנו ידינו ורגלינו בביהמ"ד ברוב זמני השנה. [כתבתי ברוב זמני השנה כי קשה לי מאוד כחומץ לשינים לומר שאין מציאות כלל לקיים דברי הגאונים בעל דה"ח ויעבץ ועולת שבת בשום פעם וע"כ צ"ל דלהגאונים ז"ל או דלית להו כלל הא דתוס' ורא"ש ברכות כ"ז דאין להדליק לפני פלג המנחה ואי אית להו ע"כ צ"ל דס"ל כשיטת הלבוש ז"ל דפלג המנחה היינו שעה ורביע קודם שקה"ח וא"כ כל האחרונים שהחמירו להדליק דוקא אחר פלג המנחה דהיינו תוך שעה ורביע לצה"כ היינו משום דאזלי בשיטת ר"ת ז"ל דביהש"מ מתחיל ג' מילין ורביע אחר שקה"ח וכן פסק השו"ע באו"ח סי' רס"א והמג"א והרב ז"ל בשו"ע שלו וע"כ בשו"ע הרב ז"ל סי' רס"א ס"ה החמיר ג"כ דפלג המנחה