ארץ צבי (פרומר) א רעט

כחו. אמנם לשיטת התוס' סנהדרין ע"ז. דבכה"ת חשוב זה חציו א"כ בשעה שנותן החטים המשלימין לכשיעור עומדים ליפול אחר שיטחנו החטים הראשונים דומה זה לרוח מצוי' וא"כ אין שייך כאן לדון מחמת דהסרת המונע ל"ח מעשה דמ"מ לא גרע מרוח מצוי' דסו"ס עומדין ליפול משם וחייב אמנם בגוף דברי מג"א הנ"ל לכאו' מבואר להיפך בירושלמי סופ"ק דשבת דאפי' מניח החטים בע"ש אסור משום שלא הותחל בכל חטה וחטה. אך נראה דסברא זו הוא רק מדרבנן

ונלע"ד ראי' לזה מירושלמי פ' במה מדליקין על המשנה לא יקוב אדם שפופרת של ביצה ויתננו ע"פ הנר בשביל שתהי' מנטפת. ח"א שמא יערה וח"א מפני שלא הותחל בכל טיפה וטיפה מה נפיק מן ביניהון וכו' משמע דאפי' לטעם מפני שלא הותחל בכל טיפה ג"כ אינו אלא דרבנן דאל"כ נפ"מ טובא דמשום גזרה אין אסור אלא מדרבנן ואילו לטעם זה אסור מה"ת וע"כ דאינו אלא דרבנן: סי' קי"ג להרב החריף ובקי היקר ורב פעלים וכו' ר' יו"ט נעטל נ"י בלאדז

דשאילנא קדמיכון שהדפיס לוח לשנת תרצ"ט ואח"כ ראה שזמני ההדלקה בערש"ק הם איזהו מינוט לפני פלג המנחה דהיינו שעה ורביע קודם צאת הכוכבים [זה דוקא בימים שהיום והלילה שוים אבל בימי החורף הקצרים הוא פחות מזה לפי ערך כמובן] ובסידור יעב"ץ ובסי' דה"ח ובמ"ב סי' רס"ג ס"ד בבה"ל ד"ה מבעוד בשם ס' עולת שבת דאם הדליק קודם פלג המנחה צריך לכבות ולהחזיר ולהדליק בברכה א"כ היא מכשול גדול של ברל"ב ונסתפק אם צריך לחזור ולהדפיס הלוחות כדי לתקן הטעות הנ"ל עכ"ד

לענ"ד אין בזה מכשול של ברכה לבטלה מכמה טעמים הנה ברמ"א סי' רס"ג ס"ד ואם היה הנר דולק מבעוד היום גדול יכבנו ויחזור וידליקנו משמע בהדיא דדוקא אם הי' דלוק שלא לשם מצות הדלקת נר שבת אבל אם הדליקו לשם ש"ק אי"צ לכבותו וכ"כ שם רעק"א ומשמע דאפילו הי' עוד היום גדול הדין כן והיינו אפי' קודם פלג המנחה וכן מוכח בהדיא מלשון רעק"א ז"ל ומה שסיים לבסוף דתיבת "גדול" לאו דוקא היינו דהיכי דהדליק שלא לשם שבת אפי' הי' סמוך לחשיכה צריך לכבות ולחזור ולהדליק אבל אם הי' לשם שבת כ' בהדיא בתחילת דבריו דאפי' הדליק בעוד יום גדול שפיר דמי דלא כמו שנדחק בס' מ"ב להסב דברי רעק"א דקאי דוקא על אחר פלג המנחה. ולענ"ד דברי רעק"א ברורים ודברי המחמירים אין להם על מה שיסמוכו ואין בזה רק מצוה לכתחילה ובלבד שלא יקדים כמש"כ שם בשו"ע בס"ד דלכתחלה אין להדליק קודם פלג המנחה וכן במקור הדברים בתוס' ברכות כ"ז. ורא"ש שם הכל הוא רק לענין ובלבד שלא יקדים. אבל לענין דיעבד שיהא צריך לחזור ולכבות אין לנו. ומש"כ בסי' דה"ח ראי' לזה מהתו' שבת כ"ה: ותוס' ברכות כ"ז. סתירת ראייתו מבואר ברעק"א שם עיין עליו

וכד נעיין בה פורתא נראה שאין שום מקור לדברי אחרונים ז"ל המחמירים בזה גם בדיעבד דלכאורה קשה על הפוסקים שאסרו להדליק נר שבת קודם פלג המנחה ולמדו זה מתפילת ערבית ולכאורה לא דמי כי אוכלא לדנא דהתם עיקר זמן תפילת ערבית הוא בלילה אחר צה"כ ע"כ אין שייך ללילה רק מפלג המנחה ואילך כן מש"כ הפוסקים לענין נ"ח דבשעהד"ח מותר להדליק מפלג המנחה ולא קודם לכן גם כן א"ש לדעת השו"ע סי' תרע"ג ורמב"ם דזמן הדלקת נ"ח הוא מצה"כ וכשרוצין לעשות מיום לילה צריך שיהי' עכ"פ מפלג המנחה ואינך משא"כ הדלקת נר שבת עיקר המצוה שיהא ביום דבלילה א"א ואפי' ביהש"מ א"א משום איסור שבת וכיון שמצותה ביום מאין הרגלים שיהי' אסור להדליק קודם פלג המנחה אך הדבר נכון מאוד דכיון דאמרינן ובלבד שלא יקדים ואין מותר להדליק רק באופן שתיכף אחר הדלקה יקבל שבת כמש"כ תוס' ורא"ש ברכות כ"ז. וכיון דלא חל קבלת תו"ש רק מפלג המנחה ואילך כמש"כ תוס' ורא"ש ומרדכי שם וזה שפיר דומה לתפ"ע דעיקר זמנה בלילה ה"נ עיקר שבת הוא בלילה אחר צה"כ ולפני' הוא רק בגדר תוס' שבת ולא עיקר ע"כ שפיר כתבו דל"ש להוסיף מהיום על הלילה רק מפלג המנחה ואילך לא לפני זה וממילא גם ההדלקה אסור לפני זה משום ובלבד שלא יקדים ולפי האמור נלע"ד דאם הי' אפשר לצמצם להדליק רגע לפני פלג המנחה באופן שתיכף אחר ההדלקה בשעת ברכת להדליק נר של שבת שאז זמן קבלת שבת יהי' פלג המנחה מותר גם לכתחילה להדליק אז אף דהדלקה עצמה היא לפני פלג המנחה כך נראה לענ"ד ברור

ולפ"ז לפמש"כ הפוסקים דלצורך מותר להדליק ולברך אפי' כשאינו מקבל שבת בשעת הדלקה כמ"ש רמ"א סי' רס"ג ס"י ומג"א סק"כ והיינו דבשעה"ד לא חיישינן להא דבלבד שלא יקדים א"כ גם קודם פלג המנחה מותר להדליק ולברך ומש"כ האחרונים לחלק דדוקא אחר פלג המנחה מותר להדליק אפי' כשאינו מקבל שבת עכשיו משא"כ קודם פלג המנחה זה פשרה ואין לו שום בית אב בראשונים ז"ל

וגדולה מזו נראה דאפי' כשמקבל ש"ק בהדלקה ג"כ ל"ח הברכה עובר לעשייתן להמצוה מתרי טעמי חדא דאפי' לאחר פלג אין נאותין לאורו דשרגא בטיהרא למאי אהני ובמס' סופרים פ"כ הובא במג"א סי' תער"ב לענין נר חנוכה אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. וא"כ מה מועיל מה שמקבל שבת. שנית. דמצות הדלקת נר שבת הוא מצד עונג שבת ובתוס' כתובות מ"ז דבתוס' יו"ט ליכא חיוב שמחה ומסתמא ה"ה דבתוס' שבת ליכא חיוב עונג וא"כ אכתי לא חל המצו' עד שיגיע שבת. שלישית דהרב ז"ל כ' סי' רס"ג בקו"א סק"ב דאף דצריך לקבל שבת מיד אחר הדלקה משום ובלבד שלא יקדים מ"מ אי"צ שיהי' מיד ממש ויכול לשהות כדי צליית דג קטן וכה"ג ודאי ל"ח עובר לעשייתן דאיכא הפסק טובא וצ"ל דכאן תקנו הברכה על פעולת המצו' לבד אף דתכלית המצוה אין עדיין עד ש"ק [והא דבלבד שלא יקדים כ' המפרשים הטעם כדי שיהא ניכר שהוא לשם שבת] וא"כ גם קודם פלג המנחה שייך שפיר לברך על מעשה המצו' [ועי' תרה"ד סי' רס"ט מבואר שם בפודה בע"ש שיחול בשבת הי' ג"כ שייך לברך בע"ש [אף דהמצו' אינה מתקיימת רק בשבת שהוא יום השלשים] אלא דחיישינן שמא יתאכלו המעות עי"ש הנה דשייך לברך על המעשה מצוה לבד אע"ג דקיום המצוה לא יהי' עד למחר וזה סעד וסמך גדול לדברינו

ועי' בשל"ה מס' שבת בד"ה ולענין זמן הדלקה מבואר דאחר שהתפללו מנחה מותר להדליק לכתחילה אפי' קודם פלג המנחה דאז ל"ש לומר שאינו ניכר שהוא לשם שבת דאז כבר הכינו הכל לצורך שבת. דוק ותשכח. הנה דאפי'