ארץ צבי (פרומר) א כח

דשניהם שוין ושקולין, וע' פ"ב דמע"ש מ"ג ד' לענין תרומת תלתן וכרשינין דהוי ח"ש באיכות אוכל עייש"ה, ומש"כ דר"ל ע"כ לאו מצד ח"ש קאתי עלה דר"ל ס"ל ח"ש מותר מה"ת גם זה יש ליישב דבירושלמי פ"ז דתרומות מודה ר"ל בעתיד להשלים דח"ש אסור מה"ת, וה"נ מסתמא עומד להשלים גלגול העיסה ובודאי לא יאכלנה כמו שהיא שלא כדרך אכילה וא"כ מודה ר"ל בזה

עוד י"ל לפמש"כ החכ"צ סי' ע"ו דאיסור ח"ש מטעם אחשבי' והסכים לדבריו הגאון הקדוש ז"ל מלאדי בשו"ע סי' תמ"ו בקו"א לפ"ז י"ל דר"ל לית לי' בזה אחשבי' כעין סברת הר"ן פ"ק דקדושין דל"ש לדידי שוי לי רק בדבר שיש עליו תורת כסף דהיינו שו"פ רק שאין בו שיעור ה' סלעים אז מועיל לדידי שוי לי לעשות מפחות יותר אבל דבר שאינו שו"פ אא"ל לדידי שוי לי לעשות דבר שאינו ישנו עיי"ש והכ"נ פחות מכזית אי"ב שיעור אכילה כלל ע"כ ל"א אחשבי' למשוי דבר שאינו אוכל אוכל וע' שבת (קמ"ג.) דפירורין שאין בהם כזית חשיבי מאכל בהמה הנה דאין עליו תורת אוכל לאדם, וכ"ז בפחות מכזית אבל כאן לענין שיעור חלה בעושה עיסתו קב אע"ג דאי"ב שיעור תלה מ"מ כיון דיש בו כזית שוב מועיל אחשבי' שיחשב כאלו הי' בו שיעור חלה דזה דמי לשו"פ דמהני לדידי שוי לי למשוי כאלו הי' שו' ה' סלעים ע"כ בזה גם ר"ל מודה, וכיון שנסתלק דחיית הגז"ל שוב י"ל כמ"ש מעיקרא דטעמו של רע"ק דהנוטל מקב תלה הרי הוא חלה הטעם הוא מצד ח"ש, ושכן כוונת הירושלמי בפ"ב דתלה במה שדימהו לפירות שלא נגמרה מלאכתן, ולא עוד אלא שלענ"ד ב' מימרות הירושלמי שחשבן הרי"ט לסותרות זא"ז [דלמסקנת הירושלמי פ"ד דחלה דטעמו של רע"ק משום דהוי כאומר פירות ערוגה זו מחוברין יהי' תרומה לכשיתלשו לית לי' הסברא דח"ש, ולפ"ז אין התרומה חל עד שיתוסף העיסה לשיעור חלה דהוי כאומר לכשישתלם השיעור, ואילו לירושלמי פ"ב דחלה דטעמו מצד ת"ש תל החלה תיכף ולפ"ז הק' שם הגאון ז"ל איך אזיל הירושלמי פ"ב דחלה לפי הס"ד ולא לפי המסקנא עיי"ש]

ולענ"ד ב' המימרות אין סותרות זא"ז כלל לענין דינא ואפי' למסקנא דירושלמי פ"ד דחלה דמדמה לה לפירות מחוברין לכשיתלשו ג"כ החלה חל תיכף ומטעם חצ"ש ומה דחזר הירושלמי מהדמיון לפירות שלא נגמרה מלאכתן הוא משום דס"ל דפירות שלא נגמרה מלאכתן גרעו מח"ש והא דחל תרומתן הוא מגזה"כ כמ"ש הר"ש סופ"ב דתרומות אך בהא דנוטל מקב תלה הטעם מצד ח"ש ומטעם חזי לאיצטרופי, אך דלכאו' ק' כיון דקודם הפרשה אינו טבל רק ההפרשה חל ולענין הפרשה ל"ש חזי לאיצטרופי דאפי' יוסיף אח"כ לכשיעור לא יועיל הפרשה זו כמו לרבנן דרע"ק דאפי' מוסיף אח"כ לכשיעור ל"מ כמפורש במשנה פ"ד דחלה נמצא חומרו קולו עיי"ש ול"ד לח"ז מצה דבשעת אכילה אכתי חזי לאיצטרופי אם יאכל עוד ח"ז בתוך כא"פ משא"כ כאן, ואף דלרע"ק באמת אפי' מוסיף אח"כ לכשיעור מועיל הפרשה דמעיקרא היינו אליבא דאמת דקימ"ל דמועיל הפרשה דמעיקרא אבל אנן אהא גופא מקשינן למה יועיל הפרשה דהשתא מצד חזי לאיצטרופי הרי אם לא יועיל הפרשתו גם חזי לאיצטרופי ל"ש ואיך עושין מערכה על הדרוש דמשום חזי לאיצטרופי מועיל הפרשתו כיון דאם לא יועיל הפרשתו גם חזי לאיצטרופי לא יהי' שייך, ומשום הך קושיא מדמה לה הירושלמי לאומר פירות אלו מחוברין יהי' תרומה לכשיתלשו וה"נ בידו לומר בשעת הפרשה שיחול ההפרשה לכשיוסיף לכשיעור וכל משך תוכ"ד להפרשתו עדיין בידו לומר כן ע"כ חשיב מחמת זה חזי לאיצטרופי דאם יאמר כן יהי' חזי לאיצטרופי אבל לעולם חל הפרשתו תיכף, גם י"ל דמסקנת הירושלמי הוא אליבא דר"ל דח"ש מותר מה"ת כמ"ש הרי"ט עצמו אך כלפי שאמר בירושלמי פ"ז דתרומות מודה ר"ל בעתיד להשלים ע"כ חזר ודימהו לאומר לכשיתלשו וא"כ הוי עי"ז כעתיד להשלים ושוב גם לר"ל מועיל ח"ש בזה ולר"י אי"צ לזה, וסו"ס לכו"ע חל הפרשתו תיכף ומצד חצ"ש ואין שום סתירה בירושלמי והכל שריר וקים, וראי' לזה דהרי מטונך ממקום שבאת באומר פירות ערוגה זו מחוברין יהיו תרומה לכו"ע אינו תרומה ולא מפרשינן דהי' כוונתו לכשיתלשו וכאן מפרשים דבריו לכשישלים לכשיעור, ותו דבר"ן נדרים (פ"ה.) דאפי' למ"ד אדם מקדיש דבר שלבל"ע הנ"מ כשמפרש שיחול אח"כ אבל באומר סתם לא מפרשינן שיחול לאחר זמן וכיון דהשתא לא חייל בתר הכי נמי לא חייל וה"נ דכוותה ולפמ"ש א"ש דכאן אין הכוונה שמפרשים דבריו כן רק דהוי כאומר כן והיינו משום דבידו לומר כן מש"ה שייך בי' חזי לאיצטרופי [אך לתי' הב' דמסקנת הירושלמי אליבא דר"ל לא יצדק זה וע' אבני נזר יו"ד סי' ת"ח סק"ח ט'] וע' בריט"א שם אות כ"ג שהק' קו' עצומה לפי מסקנת הירושלמי דאין התרומה חל עד שישלים לכשיעור ואסיק בקושי' ולפמ"ש א"ש וא"כ זה ראי' ברורה לדבריי כדי שלא תקשה קו' רי"ט העצומה

ואחרי שזכינו דטעמו של רע"ק הוא מצד חצ"ש דחזי לאיצטרופי ועי"ז חל שם תלה עלי' א"כ ה"ה אם תולה ציצית בבגד פחות מכשיעור חל שם ציצית עליהם ומקיים מצו' וכאן שייך חזי לאיצטרופי גם לאתר שתלאן בבגד פחות מכשיעור דאם ישלים אח"כ הבגד לכשיעור יהי' אותן ציצית שתלאן מעיקרא כשרים גם אח"כ כדעת הנימוק"י שהביא הב"י סי' ט"ו דאפי' נקרע חתיכת בגד שאין בה שיעור טלית ויש בה ציצית כל שיש בה שיעור כנף אינה נפסלת בכך ובשו"ע הרב ז"ל שם בקו"א סק"ב כ' דדעת השו"ע כנ"י ואף הרב ז"ל פ' שם סעי' י"א בשעה"ד כדיעה זו משמע דס"ל להלכה כן וא"כ אף דלענין תלה ביארתי דבעי' דוקא שיהי' חזי בשעת הפרשה דהיינו אם יאמר לכשישלים השיעור [ובציצית ל"ש זה דהוי תולמ"ה] מ"מ בציצית אי"צ לזה דבלא"ה חזי לאחר תליי' ואפי' לדעת הטו"ז שפ' כהתוס' דאם מוסיף אח"כ לכשיעור פסול כל של"ה כשיעור טלית מעיקרא דהוי תולמ"ה מ"מ י"ל דכוונת הירושלמי כפי' השני שכתבתי ליישב גם אליבא דר"ל דלית לי' חזי לאיצטרופי ע"כ אמר דדומה לאומר פירות אלו מחוברין יהי' תרומה לכשיתלשו שיחשב דעתו להשלים, אבל לר"י דאית לי' סברת חזי לאיצטרופי אי"צ לזה דכיון דאית בי' ח"ש ממילא בדיעבד שם מצו' עלי', אך לדעת הט"ז יש להקשות להיפך כיון דגם בטלית פחות מכשיעור אם תולה בהם ציצית שם מצו' עליהם א"כ אף כשמוסיף אח"כ לכשיעור למה צריך להתיר הציצית ולחזור ולקושרם משום תולמ"ה בפסול, הרי גם מעיקרא הי' שם ציצית עליהם ולמה יחשב עשוי בפסול, וע"ז י"ל דהנה בירושלמי סוף פ' הזורק דאם אמר חצי גרוגרות אני קוצר וקצר כגרוגרות חשיב ג"כ מתעסק ואע"ג דרש"י שבת (ע"ד.) כ' דבמלאכת שבת חצ"ש אסור מה"ת ולמה יחשב מתעסק כיון דגם ח"ש אסור מה"ת הרי נתכוון לאיסורא והנה בש"ס דילן שבת (ע"ג.) נתכוון לזרוק ב' וזרק ד' רבא אמר פטור דלא מכוון לזריקה דארבע אין ראי' לנ"ד דפחות מד"א לכו"ע לית בי' איסורא מה"ת כמבואר ר"פ מי שהחשיך וגדולה מזו ברשב"א וריטב"א שבת (ט'.) דאפי' איסור דרבנן ליכא עיי"ש אך בירושלמי מבואר כן] וע"כ צ"ל דאע"ג דגם ת"ש אסור מה"ת מ"מ ח"ש לגבי שיעור שלם כמאן דליתא דמי' וחשיב כמו מתעסק [לכאו' ק' ע"ז