ארץ צבי (פרומר) א כז

כמעיד שקר בעצמו או הלומד ה' ק"ש בערב קודם שקרא ק"ש יחשב כמעיד שקר או הלומד ה' קידוש בש"ק קודם קידוש וכדומה הרבה, אך התי' פשוט דבכל אלו אין החיוב כלל לעשות כל היום דלולב מדאגבי' נפיק בי' וכן ק"ש סגי פ"א ע"כ ל"ח עדות שקר דהמצו' רק פ"א וזה יקיים אח"כ משא"כ תפלין בזמן הגמ' הי' חיוב לילך כל היום וכל רגע מבטל מ"ע כמ"ש הפמ"ג בכ"מ וכ"מ בתוס' שבועות (כ"ה:) ד"ה מי איתא בלא אניח ודוק, ע"כ כשקורא ק"ש בלא תפלין חשיב עדות שקר דהמצו' גם ברגע זו והוא אינו מקיים המצו' ברגע זו, וכ"ז בזמן הש"ס אבל היום שנפסק הדין בשו"ע סי' ל"ח שאין לנו גוף נקי ואי"צ לילך בתפלין רק בשעת תפלה פ"א ביום, שוב אין איסור כלל לקרות ק"ש בבוקר בלי תפלין ול"ח עדות שקר כיון דאין חיוב רק פ"א ביום וזה יקיים אח"כ כנלע"ד ברור בס"ד, וא"כ מדכ' הזה"ק דהקורא ק"ש בלא ציצית כמעיד עדות שקר ע"כ דזה עצם חיוב לילך כל היום בציצית דאל"כ למה לא מצינו זה בשאר מצוות דהקורא ואינו מקיים אז יחשב כמעיד עדות שקר, ומש"ה אם אמנם מפאת חלק המתיר אשר במצו' זו אין מקום כלל לחייב חצ"ש בציצית וע"כ איתא בגמ' ופוסקים דבגד פחות מכשיעור פטור מציצית דלא חייל חיובא על הבגד מ"מ מפאת חלק המצו' אשר בציצית שייך חיוב גם בבגד פחות מכשיעור ונפ"מ אם לא ימצא לקנות טלית גדול כשיעור יהי' צריך לעשות ציצית בפחות מכשיעור כדי לקיים חובת גברא להתעטף בציצית אבל אין החיוב על בגד זה דוקא, וזה החילוק בין בגד גדול כשיעור לבגד קטן, דבגד גדול החיוב מצד אותו הבגד ואם לבוש באותו בגד בלא ציצית אפי' ילבוש כמה מלבושים עם ציצית מ"מ עובר בעשה מחמת אותו הבגד, אבל בגד שאין בו כשיעור אין החיוב מחמת אותו בגד רק מחמת קצת מצו' דרמי אקרקפתא דגברי וא"כ אם ילבוש בגד אחר בציצית פטור, ועוד אפי' אם לא ילבש שום בגד עם ציצית מ"מ אין עובר מחמת לבישת בגד זה דאפי' לא ילבש כלל בגד של ד' כנפות יעבור על קצת חיוב זה שמצו' ללבוש בגד של ד"כ כדי לקיים מצות ציצית ואין נפ"מ בין מי שלובש בגד זה בלא ציצית או מי שאינו לובש כלל בגד של ד' כנפות ומ"מ אם עושה בו ציצית מקיים קצת מצו' כמו אוכל ח"ז מצה בליל פסח, וא"ש מנהג העולם אף שלובשים ט"ק פחותים מכשיעור מ"מ אין יגיעתם לריק דמקיימים קצת מצו' וממילא מותר לילך בהם בשבת דחשיב נוי ותכשיט לבגד מצד המצו', ופלטי נמי מהא דאמרי' פ' התכלת דבעידן ריתחא ענשינן אעשה דציצית, ולענ"ד הקלושה הלובשים ט"ק פחותים מכשיעור מחמת דוחק פרנסה] לא מיבעי' דלא מיענשי אלא אדרבא דבר זה מעורר רחמים וחסדים, ומנא אמינא לה דהנה בברכות (כ':) אמרו מלה"ש לפני הקב"ה רבש"ע כתי' בתורתיך אשר לא ישא פנים וגו' והלא אתה נושא פנים לישראל דכתי' ישא ה' פניו אליך אמר להם וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי בתורה ואכלת ושבעת וברכת והם מדקדקין על עצמן עד כזית עד כביצה, וראיתי מקשים דמ"ש דנקיט דב"ז יותר מכל מצוות דרבנן, ובעזהי"ת מצאתי במדרש פ' נשא וז"ל ישא ה' פניו אליך וכי הקב"ה נושא פנים והלא כתי' אשר לא ישא פנים אמר הקב"ה כשם שהם נושאין לי פנים אף אני נושא להם פנים כיצד כתבתי בתורתי ואכלת ושבעת וברכת ואדם יושב וכו' ואין לפניהם כדי שביעה והם נושאין לי פנים ומברכין וכו' משמע דעיקר הרבותא בזה משום דאין להם לחם לשובע וא"כ הי' להם להתרעם ע"ז והם לא די שאין להם תרעומת רק אדרבא מודים ומשבחים עבור מקצת זה שיש להם וזה עיקר הרבותא וא"כ לק"מ משאר מצוות דרבנן וז"ב, וא"כ גם בנ"ד מה שהרבה מהמון עם אין מקיימין המצו' כתקנה הוא מחמת דוחק פרנסה כידוע שקשה לקנות לכ"א מב"ב ט"ק כשיעור ומ"מ מקיימין המצו' בט"ק פחות מכשיעור וא"כ לא די שאין זה מעורר ריתחא רק אדרבא מעורר רחמים וחסדים ונשיאת פנים לישראל כמו בבהמ"ז על כזית וכביצה:

והנה בפ"ד דחלה משנה ד' פליגו בנוטל חלה מן הקב רעק"א חלה וחכ"א אינו חלה ויש שם: סתירה בירושלמי בטעמו של רע"ק שם במקומו מסיק בטעמו דרע"ק דהוי כאומר פירות תרומה זו מחוברין יהיו תרומה לכשיתלשו ונתלשו דדבריו קיימין, ואילו בפ"ב דחלה בירושלמי מבואר דטעמו של רע"ק משום דהוי כתרם מדבר שלא נגמרה מלאכתו דחל בדיעבד, וראיתי ברי"ט אלגזי סוף ה' חלה דף (נ"ה.) מדה"ס כ' דזה תלוי בפלוגתא דר"י ור"ל לר"י דח"ש אסור מה"ת דחזי לאיצטרופי ה"ה דח"ש מצו' שם מצו' עליו ואם אין לו בפסח רק ח"ז מצה צריך לאכול, ולפ"ז גם מח"ש חלה מועיל הפרשה בדיעבד ומש"ה מדמי לה לתורם מדבר שלא נגמרה מלאכתו דהוי ג"כ חצ"ש באיכות, ולר"ל דחצ"ש מותר מה"ת ע"כ אין לדמותן רק לפירות מחוברין יהיו תרומה לכשיתלשו, הנה מבואר בדבריו ז"ל כמ"ש דכמו דח"ש שם מצו' עלה ה"ה בנוטל מקב לה שם חלה עלה, והכ"נ אם עושה ציצית בפחות מכשיעור בגד שם מצו' עליהם, ומה דחכמים חולקים על רע"ק משום דשאני חלה דל"ה מצו' רק מתיר כמ"ש המג"א סי' ח' משא"כ ציצית כמש"ל [ולקמן יתבאר שיש עוד חילוקים בין ציצית להפרשת חלה לענין פחות מכשיעור] והנה זה סמוכין לדבריי

הן אמת דהרי"ט הק' על דבריו הנ"ל מירושלמי רפ"ג דחלה עלה דמתני' כיון שנותנת את המים מגבהת חלתה וז"ל ר"מ בשם ר"ל דרע"ק הוא דתני' תמן הנוטל מן הקב חלה רעק"א חלה וחכ"א אינה חלה אר"י ד"ה הוא כיון שהיא נותנת את המים זו היא ראשית עריסותיכם וכו' ואי אמרת דלר"ל דח"ש מותר מה"ת א"א לדמותן לפירות שלא נגמרה מלאכתן וא"כ ע"כ כוונת ר"ל לדמותן לאומר פירות מחוברין אלו יהיו תרומה לכשיתלשו וה"נ הוי כאומר שיהי' חלה לאחר גלגול ובשניהם אין החלות חל עד אחר שישלם לכשיעור וכאן אחר שיתגלגל דאילו טעם חצ"ש ל"ש כאן בקודם גלגול דאין החסרון מצד קטנות השיעור וא"כ למה משיב לו ר' יוחנן ד"ה הוא וכו' משמע דבעיקר הדבר מודה לר"ל דאפשר לתלות דין זה בפלוגתא דרע"ק ורבנן ואיככה הא לר' יוחנן לשיטתו א"כ פלוגתא דהתם מצד חצ"ש משא"כ כאן ל"ש הטעם כיון דאינו מחמת קטנות השיעור את"ד אם שאי"ז לשונו ממש, והנה מש"כ דכאן ל"ש ענין ח"ש כיון שאין החסרון מחמת קטנות השיעור הנה ברמב"ם פ"ז מה' מא"ס דחוטין וקרומין אסורין מה"ת כמו ח"ש היינו שיש להם קצת מהות חלב ומ"מ חלב גמור ל"ה, הנה דאף ח"ש באיכות הוי ח"ש, וכעי"ז כ' הרמב"ן בס' המצות סי' שנ"ג לענין קריבה בעריות דאפשר שאסור מה"ת כמו חצי שיעור והוא ג"כ ח"ש באיכות לענין ביאה וה"נ בנתינת המים לתוך הקמח הוי קצת חיבור העיסה ולא חיבור גמור עד אחר גלגול ע"כ הוי עתה כעין חצ"ש לענין חיבור העיסה המוכרח לענין חיוב חלה והוא ח"ש באיכות החיבור וע' ריטב"א קדושין (מ"ז:) שדימה פירות שלא נגמרה מלאכתן לענין תרומה לנתינת מים לתוך הקמח לענין חלה עיי"ש הנה