ארץ צבי (פרומר) א רעד

לברך בתוך המקוה כיון שאינו עשוי לרחיצה רק לטבילה וגם ל"ח מקום שעומדים ערומים כיון שהוא בתוך המים ה"נ על השליבות ל"ח מקום שעומדים ערומים כיון שאין עשוי לעמוד שם רק לעבור ערומים ואע"ג דודאי אסור לברך גם נגד ערום אף שעובר ואינו עומד מ"מ שיהי' נעשה המקום קבוע לעומדים ערומים ל"מ רק אם משוי לעמוד שם ערום ולא בעשוי לעבור שם ערום דומה לבה"כ דפרסאי דאע"ג דצואה עוברת חשוב צואה לאסור לקרות ק"ש כנגדו מ"מ אין המקום נעשה בה"כ ע"י צואה עוברת כנלע"ד [בבית המרחץ שנעשה רק לטבילה לבד ואין בה זוהמא להלכה ולא למעשה עד שיסכימו לזה גדולי דורנו] משא"כ בנ"ד דהצואה מונח שם זמן מה רק שאח"כ מסירין אותה ע"י הדחה אפשר דנעשה בה"כ עי"ז

אמנם שמעתי מפי איש אמונים בשם הגאון הג' מטארנא ז"ל שכל בתי כסאות שיש בהם קאנאל זאציע להדיח המקום אחר עשיית צרכים אין עליהם דין בה"כ ע"כ שמעתי ולענד"נ דתליא בפלוגתא דהנה באו"ח סוסי' פ"ג בספסל נקוב ונפנין עליו מותר לקרות ק"ש כנגדו וכו' שאין הגרף תחת הנקב משמע דבכל פעם שצריך לפנות מעמיד שם הגרף ואח"כ מסלקו משם וכתב בה"ט בשם בה"ט שלפניו עוד היתר דדומה לסעי' ד' בתי כסאי דפרסאי שהצואה נופלת למרחוק אין לה דין בה"כ ובה"ט כ' שהוא רחוק כרחוק מזרח ממערב נראה טעם החילוק דשם הצואה חולפת ועוברת תיכף ואין לה מנוח כלל כאן משא"כ בספסל דהצואה מונח זמן מה אלא שאח"כ מפנהו וא"כ גם נ"ד כן דמונח זמן מה ואח"כ מדיחו

אך גם לבה"ט החדש יש להקל לענין היוצא מביה"כ כזו דאי"צ נט"י דהרי לשו"ע שם לפי פי' הפרישה קיל בה"כ זו משאר ביה"כ דאי"צ להרחיק אפי' לפניו רק ד"א עיי"ש בפמ"ג א"א סק"ה דמן הדין ספסל כבה"כ חדש ובה"כ חדש ס"ל דאי"צ להרחיק רק ד"א גם לפניו והמג"א חולק על הפרישה וס"ל דדעת הב"י דדינו כבה"כ ישן שאין בו צואה רק דס"ל דגם בה"כ ישן יש בו קולא זו וע"ז תמה המג"א] וסו"ס קיל זה מביה"כ שיש בו צואה וא"כ י"ל דהא דיוצא מבה"כ צריך נט"י היי"ד בה"כ שיש בו צואה שאז יש עלי' כל חומר בה"כ אבל לא בזה גם בטו"ז שם לפי פי' הלבושי שרד יש קולא בספסל לענין אם הנקב מכוסה וי"ל ג"כ כנ"ל דכל שאין עלי' כל חומר בה"כ אי"צ נט"י

ולכאו' יש לחלק דשאני ספסל דהגרף עומד לינטל משם ואינו קבוע משא"כ בנ"ד דהגרף נשאר תמיד קבוע בבה"כ אך דהצואה עומד לינטל משם. אמנם ז"א דכיון דהגרף עומד לנקותו אין שם גרף עלה דהרי קיימ"ל דגרף של מתכות וזכוכית מהני הדחה לענין שיהי' מותר לקרות ק"ש נגדה והקערה של הבה"כ דידן הוא של פארצעלאן ודומה למ"ש בשו"ע סי' פ"ז ס"א דכל"ח המצופה זכוכית מועיל ג"כ הדחה לקרות ק"ש נגדה [ובמ"ב שם נסתפק בגרף של פארצעלאן אם מועיל הדחה כיון דלענין בליעת איסור יש מחמירין ונוטה להקל אך למעשה כ' דראוי להחמיר ולענד"נ דהיי"ד בשהה בתוכו מעל"ע לענין זה דינו ככל"ח דכיון דל"מ הדחה אבל גרף שדרכו להדיחו תדיר ואין שוהה בתוכו מעל"ע אפילו לענין איסורין אין דינו ככל"ח כמ"ש הפמ"ג יו"ד סי' ק"ה דכל"ח חדש בולע מיד ואילו כל"ח גלייזירט אינו בולע מיד עיי"ש וכיון דדרך בה"כ דידן להדיחם בכל פעם אחר עשיית צרכים אין עליו שם גרף כלל וא"כ ל"ח שמיוחד לגרף

והשתא דאתית להכי מזה עצמו יש ראי' לדברי הגאון מטארנא זצ"ל דכמו דגרף שדרכו להדיחו אין שם גרף עליו ועי' א"ר סי' פ"ז בשם של"ה דגרף של מתכות ושל זכוכית די שידחוהו מע"ש לע"ש ה"ה בה"כ שדרכו להדיחו אין שם בה"כ עליו. עד שקשה לי על בה"ט החדש למה תמה על בה"ט שלפנינו בסי' פ"ג ס"ה הנ"ל בדין ספסל נקוב שבביתו דלכאו' היינו נ"ד דמה לי אם מדיחין הגרף בכל פעם או מסירין הגרף בכל פעם ער שמהכרח קו' זו נלע"ד דספסל נקוב מיירי שאין מסירין הגרף רק שאינו עומד תחת הנקב רק מרחוק והצואה נופל בו באלכסון דדומה לבה"כ דפרסאי אך דבתי כסאות דפרסאי הגומא הוא רחוק ד"א וכאן אינו נופל למרחוק ד"א אך לעומת זה יש לו מעלה שהנקב מכוסה בדף וע"כ חמיר קצת מבתי כסאי דפרסאי אבל אם מסירין הגרף תדיר אה"נ דמותר וכן בנ"ד שמדיחין הגרף תדיר אין שם בה"כ עליו כנלע"ד בזה. סימן קיא תשובה בענין הנ"ל להרב הגאון ר"א וויינבערג שליט"א

מכתבו דמר הגיעני. מה שהעיר כתר"ה דבה"כ שבוואגאן ל"ח מיוחד לב' דברים לעשיית צרכיו ולרחיצה דעשיית צרכיו קודם בהכרח להרחיצה לא איריא דהוואדאטשאנג לתשמיש רחיצה נעשה גם לצורך גוים שהם רוב. והם אי"צ נט"י אחר עשיית צרכים וא"כ לגבי דידהו שני התשמישים שוים. ואין א' סיבה לחברו. ואפי' בישראל יש כמה הולכים לשם לרחוץ ידים בבקר אחר קימם משנתם. או ביום אחר אכילה לרחוץ ידים מזהמת המאכל וא"כ אין תשמיש רחיצה טפל לתשמיש צרכים

אשר כ' עוד כת"ר שליט"א דתשמיש בה"כ חשוב יותר עיקר משום שהוא יותר הכרחי מתשמיש רחיצה דברים של טעם הם. מ"מ יש מעלה ברחיצה לעומתו דרחיצה הוא תשמיש יותר תדירי כי אחר עשיית צרכים רוחצים ידים ועוד רוחצים בבקר או באמצע היום אחר שינה ואחר אכילה. ותו דהוואדאטשאנג נעשה גם לקחת ממנו מים לשתי' לאינם יהודים. וא"כ ממנ"פ תשמיש רחיצה תדיר לעומת תשמיש צרכים בישראלים שרוחצים ידים אחר עשיית צרכים א"כ הרחיצה של אחר עשיית צרכים הוא שוה ממש לעשיית צרכים ועוד שתי עליו נוספות אחר שינה ואחר סעודה ונכרים שאין רוחצים אחר שינה [הגם די"ל דמ"מ רוחצים ידים אחר אכילה] משתמשים משם מים לשתי'. [ותו דאם יתברר הלכה דל"ח בה"כ גם ישראלים ישתמשו משם מים לשתי'] ואולי תלוי בסברת הש"ס יומא ל"ב: מה עדיף יותר מה שנכנס לפני ולפנים או מה דכפרתן מרובה או בבעי' דזבחים צ"א. תדיר ומקודש איזהו קודם אם יתרון מעלה קודם או יתרון של רבוי הזמן קודם וכיון דתדיר ומקודש איזה שירצה יקדים כמ"ש רמב"ם וכן בהא דיומא ל"ב: משמע דשניהם חשובין מעלה ואין לא' יתרון על חברו, א"כ ה"ה בנ"ד י"ל דחשוב שעשוי לשני הדברים בשוה

ומה שפקפק כת"ר על היתר הב' שאין הצואה נשארת ודמי לבתי כסאי דפרסא וע"ז כ' כת"ר דכמה פעמים נשאר הצואה דבוקה על דופני הספסל נלע"ד דמ"מ כיון שיש שם חור שיצא לחוץ אף שבמקרה נשאר דבוק ל"ח בה"כ קבוע דבה"כ קבוע היינו שעשוי לכך שיהיה קבוע משא"כ בזה לא נעשה על דעת שישאר שם צואת אדרבא נעשה באופן שלא ישאר בתוכה מאוס

אך מש"כ דכיון דדרכו להדיחו תמיד ע"י המשכת מים לתוכו דמי' לגרף של זכוכית דמועיל בו הדחה ע"ז העיר כת"ר מפמ"ג סי' פ"ז סק"ח דחילוק בין ספסל נקוב לכל"ז דספסל נקוב צורתו מוכחת עליו שמיוחד לכך משא"כ כלי זכוכית אף שמיוחד אין צורתו מוכחת ע"ז