ארץ צבי (פרומר) א רעב

אמנם לפי האמור דכל האיסור משום דאסור להשהות ואיסור זה הוא רק בלא גרופה וקטומה. ומג"א סי' רנ"ג סקל"א דאם מניח דבר מפסיק בין תנור לקדרה חשוב כגרופה וקטומה א"כ גם בנ"ד אם מניח בלעך על התנור תחת הקדרות והקדרות מונחות שם מע"ש שרי

אמנם נראה דלהניח הקדרות בשבת אפי' לפני הבערת העלעקטרי אסור דכיון דעומד מעצמו שיהי' נבער העלעקטרי אח"כ חשוב כמבעיר בידים כדאמרי' בב"ק ג': דהמניח אבנו סכינו ומשאו בראש גנו ובא רוח מצויה והפילו חשוב אשו. וכ' תוס' סנהדרין ע"ז. דה"ה אם הניח סכין בראש הגג ונפלה ושחטה חשוב שחיטה בכח גברא וכשר הנה דס"ל דחשוב כח האדם ממש וה"נ אין לך רוח מצוי' גדול מזה שהדבר ברור אחר שנערך העלעקטרי בע"ש שיהי' נדלק בהגיע התור וחשוב כמחמם בידים בשבת ודומה לחזרה ולא לשהי' ולענין חזרה ל"מ גרופה וקטומה רק בעודן בידו ולא הניחן ע"ג קרקע

מ"מ נראה דבפלוגתא תליא דלכאו' צע"ג מ"ש תוס' סנהדרין ע"ז. הנ"ל דמניח סכין בראש גגו ונפל ברוח מצוי' חשוב כח גברא דהרי בב"ק כ"ב. פריך למ"ד אשו משום חציו טמון דפטר רחמנא היכא משכחת לה פירש"י כיון דהוי ממש אדם המזיק ל"ש לפטור טמון ומשני דמיירי כשהי' גדר בשעה שהדליק ונפל גדר שלא מחמת דליקה ואז ל"ח אדם המזיק ממש ופטור טמון. והנה בב"ק ג: אהא דפריך תולדותיהן כיוצא בהם אמאי קאי אילימא אתולדה דמבעה וכו' אי לרב דאמר מבעה זה אדם מאי אבות ומאי תולדות אית בי' וכו' אלא כי קאמר ר"פ אתולדה דאש תולדה דאש מה ניהו אילימא אבנו סכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה והזיקו וכו' ומזה למדו התוס' דזהו תולדה דאש אבל תמוה דכיון דכאן ע"כ מיירי בתולדה דאש שאינו משום חציו דהרי אשו משום חציו היינו אדם כמפורש בב"ק כ"ג. הנ"ל דמה"ט חייב בו טמון דהוי אדם המזיק ממש והרי כבר דיבר ממבעה זה אדם וע"כ דעתה מדבר מאש שאינו משום חציו דהיינו דכלו לי' חציו. וא"כ אבנו סכו"מ שנפלו ברוח מצוי' הם תולדה לאש כזה שאינו משום חציו וא"כ אדרבה מזה ראי' לסתור שאין זה כח גברא והוא תמי' עצומה. וצ"ל דהתוס' ס"ל כשיטת הרמב"ם שכ' סתם דטמון פטור בכל אשו אפי' כשהוא חציו וכמ"ש הה"מ. וס"ל דאפי' כשהוא חציו מ"מ אינו ממש כאדם המזיק, ולפ"ז שפיר י"ל דאבנו סכו"מ שנפלו ברוח מצוי' הוי תולדה דאשו משום חציו. ושפיר כ' התוס' דשחיטה כשרה בכה"ג. ולפ"ז יש לאסור בנ"ד

אמנם לפ"ז כיון דקימ"ל בטוש"ע חו"מ סי' תי"ח דאשו דפטור טמון היי"ד בכלו לי' חציו שוב יש לנו ראי' דנדון הנ"ל אינו חציו דאינו תולדה רק לאשו שאינו משום חציו. ולפ"ז בנ"ד אפי' בשבת שרי

[ובזה יש ליישב קו' התוס' ב"ק ס'. בליבה וליבתה הרוח דאם אין בלבויו כדי ללבות פטור הקשה התוס' דמ"מ לא גרע מאבנו סכו"מ שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצוי' והזיקו דחייב ולהנ"ל י"ל דנפ"מ לענין טמון דפטור ומ"מ היכא דאשו משום חציו חייב ואם יש בלבויו כדי ללבות חייב אפי' על טמון אבל אם אין בלבוי כדי ללבות הוי רק כאשו שאינו חציו ואז פטור על הטמון]

ולכאו' י"ל דהא דפ' בשו"ע סי' תי"ח דאפי' באשו משום חציו פטור טמון הוי רק מס' דס' ממון לקולא אך אין נראה כן מסתימת הלשון. דמשמע דהוא פטור גמור ואפי' תפיסה ל"מ אך י"ל דהא דפ' בשו"ע כן הוא משום שחשב דעת הרמב"ם לדעה יחידית אמנם הלום ראינו דגם דעת התוס' כן. וכ"מ בחי' הר"ן סנהדרין שם דאף שחולק על התוס' דל"א אשו משום חציו רק לענין ממון ולא לענין מיתה ושחיטה אבל משמע דלולא זאת הי' זה נחשב חציו ממש וכיון שיש לנו דעת התוס' והר"ן והרמב"ם עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא. ע"כ אין להקל רק במעמיד התבשילין מע"ש וע"י גו"ק או שיהי' טס על התנור תחת הקדרות אך ע"י נכרי יש להתיר להעמיד התבשילין גם בש"ק (כיון דגם ע"י ישראל יש צד להתיר] ודוקא קודם שיבער העלעקטרי כמובן. הנלע"ד כתבתי

ולכאו' י"ל דבנ"ד איכא איסורא אפי' במעמיד הקדרה מבעו"י לפמ"ש בירושלמי פ"ב דשבת על המשנה לא יקוב אדם שפופרת של ביצה ויתננו ע"פ הנר בשביל שתהי' מנטפת ואמר בירושלמי טעם ע"ז לפי שלא התחיל בכל טיפה וטיפה. וכן בסופ"ק דשבת אין נותנין חטים לריחים של מים יש טעם א' בירושלמי לפי שלא התחיל בכל חטה וחטה. וה"נ לא התחיל עדיין הבישול מבעו"י כלל עד למחר שיבער העלעקטרי. וי"ל דאפי' לאידך מ"ד בירושלמי דס"ל טעם אחר לדינים הנ"ל ולית לי' הך דלא התחיל בכל טיפה וטיפה היי"ד התם דעכ"פ ישנו לאש בעולם שהתחיל לפעול פעולתו אך שלא התחיל לפעול באותו שמן משא"כ בנ"ד דהאש לגמרי אינו בעולם עדיין ול"ה שום התחלה וכל דליכא התחלה כלל מבעו"י אפשר דאסור לכו"ע

אך בתוס' סנהדרין ע"ז. כתבו להיפך מן הקצה אל הקצה גבי ארס נחש מעצמו מקיא דכיון דאין הארס בעולם ל"ח חציו. וא"כ ה"נ כיון דהאש אינו בעולם כלל בשעת העמדתו יש סברא לומר דאפי' בשבת ל"ח חציו ודברי תוס' אלו הם סניף גדול להתיר בנ"ד עכ"פ בע"ש, ותו דש"ס דילן נראה דלית לי' הא דירושלמי דהרי קדרה חייתא מותר להעמידו על התנור סמוך לחשכה כשבת י"ח: וסתמא תנא אפי' לא התחיל כלל להתבשל מבעו"י. ואדרבא המג"א כ' דאם מעמיד קצת לפני' באופן שאפשר שיתחיל להתבשל קצת תו ל"ח קדרה חייתא ואסור הנה דאפי' הותחל מבעו"י ג"כ שרי. מלבד זה נראה דגם אש העלעקטרי הותחל מבעו"י בהצענטראלע רק שמחוסר קריבה וא"כ אינו ענין להא דירושלמי

ובגוף דברי ירושלמי הנ"ל שלא הותחל בכל טיפה וטיפה יש לבאר לפמ"ש בירושלמי פ' מי שאחזו דהנותן גט לאשה שתתגרש לאחר ל' ונשתטה בנתים אזלי' בתר חלות ופסול הגט וכ' באבנ"ז סי' נ"א דס"ל דחשוב כאלו עשה המעשה ג"כ לאחר ל' בשעה שהחלות בא לפ"ז י"ל דה"ה הנותן שמן בשפופרת ולא נדלק עד ש"ק חשוב זה ג"כ כאלו החלות בש"ק כי החלות חשוב כמעשה הנעשית מחמת פעולתו כמ"ש המהרש"א קידושין נ"ט: בשם תו"י ועיין תוס' בב"ק דף ק'. וכן להיפך המעשה הנעשית מחמת פעולתו שזה הי' עיקר תכלית המכוון ופעולתו דינו כמו חלות ופעולתו בהתחלה בטרם נעשה מאומה חשוב כמעשה הנתינה בלא חלות וכמו דאמרי' התם דחשוב כאלו המעשה הי' בשעת חלות כן בנ"ד מחשבים כאלו נתינת השמן בתוך השפופרת הי' בשבת בשעה שנפעלת הפעולה של ההדלקה וע"כ חשוב כמדליק בשבת. וי"ל באו"א דהנה הנימוק"י הקשה האיך הותר להדליק נר בע"ש שידלק בשבת נימא אשו משום חציו. וי"ל בפשיטות דהירושלמי דרש בספ"ק דשבת דהא דבכלן ב"ה מתירין עם השמש דכתיב ששת ימים תעשה מלאכתך וביום השביעי דלפעמים מותר לעשות גם ביום השביעי כשהותחל בששת ימים וא"כ התורה התירתה וכיון דכתיב ששת ימים תעשה מעשיך בעי' שיהי'