ארץ צבי (פרומר) א רעא

ויהי' עוד סניף להתיר כנלע"ד להלכה ולא למעשה עד שיסכים לוה רב מובהק ויהי רצון שלא תבוא תקלה ע"י ושלא יאמר פי דבר שלא כרצונו יתב': סימן קט תשובה לסאסנאווצע

ע"ד השאלה אם מותר להעריך בעש"ק כלי שיהי' נבער בש"ק אש העלעקטרי ויחוממו התבשיל שעליו

תשובה ראיתי בענין זה אריכות בקונט' גרם המעלות ועיקר דבריו הם להוכיח דאפי' אם יעשה כן בשבת לא יהי' בו אלא איסור דרבנן דגרמא בעלמא הוא וע"כ אין לגזור ע"ש אטו שבת. ואמנם כי הוא קונטרס יקר בחריפות ובקיאות אבל לענין השאלה אינו ענין. דדוקא ב"ש גזרו ע"ש אטו שבת בשבת י"ז: אבל ב"ה לא גזרו בזה אפי' באיסור דאורייתא כמפורש שם ובכלן ב"ה מתירין עם השמש [לבד במקום א' בשבת מ"ז: ועיי"ש בתוס' שנדחקו למה גזרי' שם ע"ש אטו שבת יותר מבכל המלאכות וסו"ס לא גזרו ב"ה ע"ש אטו שבת רק במקום זה ואין דנין ד"ס מד"ס כדתנן במס' ידים] ואטו טעמא דב"ש אתי לאשמעינן. והא דאין צולין בשר בצל ביצה וחררה אלא כדי שיצולו מבעו"י הוא משום שמא יחתה וכן כל איסור שהיה וחזרה וכ"כ רמב"ם פ"ג מה"ש הי"ז הא למדת שכ"ד שאנו אוסרין בענין זה אינו אסור משום שהוא נעשה בשבת אלא שמא יחתה בגחלים והדבר פשוט בש"ס] הן אמת כי בטור סי' רנ"ג כ' להאוסרין חזרה גם בע"ש סמוך לחשיכה דטעמו משום גזרה שמא יבא להחזיר גם בשבת. אמנם בתשובה הנ"ל לא דיבר מחזרה סמוך לביהמ"ש. ותו דכ' הרא"ש והטור סי' רנ"ג דאיסור חזרה סמוך לביהש"מ אינו רק בנתבשל לגמרי [ותו דאפי' בנתבשל כ"צ ובמחזירו סמוך לחשיכה א"א להתיר בנ"ד מטעם הנ"ל דאפי' עביד לה בשבת אין בה איסור דאורייתא דהרי בכל חזרה סמוך לביהש"מ אי עביד בשבת ליכא חיוב חטאת כיון דאיסור חזרה בע"ש הוא רק בנתבשל לגמרי כנ"ל ומינה דבזה אסרו בע"ש אפילו היכא דאי עביד לה בשבת ליכא אלא איסור דרבנן ומ"ש שם בקונ' הנ"ל דבנ"ד פשוט דל"ש שמא יחתה אינו מוכרח דמ"מ שייך שמא יקרב הקדרה אל האש יותר וזה דומה לשמא יחתה דאין נפ"מ בין מקרב הדבר אצל האש בין מקרב האש אצל הדבר כתוס' ב"ק נ"ו. וסנהדרין ע"ז. ואדרבא בנ"ד חשוב יותר כחו כשמקרב התבשיל כמבואר בתוס' ב"ק י"ז: לחלק לענין בתר מעיקרא אזלי' בין זורק אבן על הכלי לזורק גוף הכלי. והרי גזרינן גם שמא יגיס בשבת י"ח: הנה דבכלל שמא יחתה הוא ג"כ שלא יקרב הבישול באיזה אופן שיהיה וא"כ אפילו דגם נ"ד בכלל הגזרה

עוד יש לדון דזה תליא באיבעיית הש"ס ר"פ כירה אי לשהות תנן או להחזיר תנן אבל לשהות משהין אע"פ שאינה גרופה ואינה קטומה דאם נימא לשהות תנן א"כ משמע דאפי' בלא שום מעשה אסור להניח הקדרה ע"ג כירה וצריך להסירה אפי' הועמד שם ע"י קטן ונכרי שלא מדעתו. וא"כ ל"מ היתר גרמא. דעיקר היתר משום דל"ח מעשה כשבת ק"כ: עשי' הוא דאסור גרמא שרי (ובריטב"א רפ"ק דמכות כאשר זמם לעשות ולא לגרום] והרי בנ"ד אפי' בלא מעשה כלל אסור

אך לשון השו"ע סי' רנ"ג אסור ליתן עליו תבשיל מבעו"י כדי להשהותה משמע דאין איסור רק במעשה נתינה מ"מ אין ברור בעיני. דלפ"ז אם העמיד הקדרה ע"ג כירה בע"ש בשוגג שלא ידע שהיום ע"ש או במתכון שלא ידע שיש בו תבשיל או שלא ידע שיש בהתנור אש בוער או שסבור שהי' נגמר הבישול קודם חשיכה באופן דלאחר חשיכה יהי' מצטמק ורע לו ואח"כ ראה שעדיין לא נתבשל כ"צ יהי' מותר להשהותו הלאה ע"ג כירה ואי"צ להסירו כיון שאינו עושה שום מעשה ולא אשתמיטו הפוסקים לכתוב חידוש כזה. שו"ר דמבואר להיפוך בש"ס שבת ל"ח. שכח קדרה ע"ג כירה ובשלה בשבת מהו אם מותר לאכול התבשיל עיי"ש ומינה דלהשהות לכתחלה ודאי אסור אע"ג דבשעת העמדה הי' שוגג גמור ששכח הקדרה ע"ג כירה גם מפורש שם בגמ' דאם העמיד קדרה בע"ש שיתבשל בשבת חשוב לא קעביד מעשה הנה דאין האיסור ההעמדה של ע"ש רק השהי' וע"כ חשוב לא קעביד מעשה וכיון שזכינו לדין דאפילו בלא מעשה אסור השהי' ממילא אין מועיל היתר גרמא דגרמא לא גרע מאילו הוא בלא מעשה כלל

עוד יש לדון לפמ"ש רעק"א להסתפק אם מותר להקנות בע"ש שיחול הקנין בשבת ולכאו' קשה הא מותר להתחיל כל המלאכות מע"ש שימשך מעשיו בשבת וכתב במים חיים דשא"ה שהתחיל המעשה מע"ש משא"כ בקנין דכל התחלות החלות הוא רק בשבת [ועי' אבני נזר סי' נ"א שכתב דהמקנה בע"ש שיחול בשבת חשוב כאלו פעל בשבת וה"ר מירושלמי פ' מי שאחזו עיי"ש ונראה ג"כ כוונתו ז"ל כנ"ל דכיון דעיקר הוא החלות כמבואר בירושלמי הנ"ל וכיון דהחלות אינו מתחיל עד למחר חשוב כאלו פעל למחר. ודון מינה דה"ה בכ"ד שאין הפעולה מתחלת עד למחר חשוב כאלו פעל בשבת] וראי' לסברא זו בירושלמי פ"ב דשבת על המשנה לא יקוב אדם שפופרת של ביצה ויתננה ע"פ הנר בשביל שתהי' מנטפת כ' מפני שלא הותחל בכל טיפה וטיפה הנה דאם לא הותחלה המלאכה בע"ש אסור לעשות מע"ש שתעשה בשבת. עוד קצת ראי' ממג"א סי' ר"ס דאין ליטול הצפרנים ביום ה' משום דמתחילין לצמוח בשבת ולכאורה ב' תשובות בדבר א' דהא מותר להתחיל כל המלאכות מע"ש. שנית דא"כ גם ביום ג' וביום ד' לא יטול צפרניו דהרי נמשך גידולו גם בשבת. אך להנ"ל תרתי קושיין איתרצו דאין איסור רק כשההתחלה בשבת וע"כ אין איסור רק ביום ה' אך כבר העלו האחרונים דזה חומרא בעלמא] ולפ"ז גם בנ"ד י"ל דכיון שאין נפתח השאלטער רק בשבת ואז נבער העלעקטרי וכיון שלא הותחל מע"ש אסור ולא דמי למעמיד קדרה על הכירה מע"ש דאפי' בקדירה חייתא שרי אף שלא הותחל מע"ש דהתם עכ"פ כבר ישנו לאש וזה ג"כ חשוב התחלה ודעת הרמב"ם דא' הביא את האש וא' נתן הקדרה וכו' כלן חייבין משום בישול משא"כ בנ"ד לא הותחל כלל מע"ש וע' רשב"א שבת י"ט: בשם רב האי דקדרה חייתא לאו דוקא דצונן אסור להניחו ביהש"מ רק מיירי שחמה ולא התחילה לבשל עיי"ש נראה דעתו ז"ל ג"כ כסברא זו דהיכא דלא הותחל מבעו"י אסור אפי' היכא דל"ש שמא יחתה וע"כ בעינן שהותחל לחמם עכ"פ

אך בזה שוב יועיל לנו סברת הרה"ג הנ"ל דהוי גרמא. לפמ"ש באבנ"ז סי' נ"א דהמקנה בע"ש שיחול בשבת הוי כזה עוקר וזה מניח דמקצת בחול ומקצת בשבת וכיון דכל קנין אינו אלא שבות דרבנן דומה לדברי אהע"ז דזה עוקר וז"מ מותר בכרמלית עיי"ש. ולפ"ז גם בנ"ד כיון דאפי' יעשה בשבת אינו אלא דרבנן משום דהוא גרמא בעלמא ממילא כשמתחיל בע"ש הוי כזה עוקר וזה מניח בכרמלית דשרי

מ"מ כבר כתבתי טעם לאיסור דאפשר דגם בג"ד שייך שמא יחתה ועוד טעם דבשהי' דל"צ מעשה כלל אין להתיר מצד גרמא וע"כ צ"ע לדינא: