ארץ צבי (פרומר) א רע

דמחמת דבורו צריך להשתדל שיזרוק פלוני לתי' קמא דרדב"ז ממילא איכא לא יחל גם על החיוב זה שמסתבב מחמת שבועתו אע"ג שלא הי' שבועתו בפרט ע"ז נמצא שיש בדבר זה ב' חיובי אם נשתדל אצל חבירו שיזרוק ולא פעל אצלו עובר למפרע בשעת שבועה על שבועת שקר ואם לא השתדל עובר איסור אחר על מניעת השתדלות ועבירה זו עובר שפיר אח"כ ושייך בה שאלה. ואף אם נימא דאין בזה איסור שלם כמו בשבועה שאוכל ולא אכל מ"מ כיון שיש בו קצת עבירה ובסיבת השבועה אפשר דמועיל שאלה דהרי בנערה המאורסה דאביו ובעלה מפירין נדרי' אמרי' בנדרים סח. דבעל מקליש קליש ולא נשאר בו איסור שלם מ"מ ודאי יועיל גם אח"כ שאלה לחכם ה"נ באיסור זה אף שמתחילתו מקליש קליש מ"מ כל שהוא מסובב משבועתו אפשר דמועיל בו שאלה

עוד נשיב לדעת ר' דימי אמר ר' יוחנן דאוכל ולא אוכל שקר וכתבתי דמ"מ עובר בשעת אכילה וראי' דאל"כ הוי הת"ס אמת שהראי' טובה מ"מ גוף הדבר צריך ביאור כיון דהלאו ולא תשבע בשמי לשקר ואח"כ הרי אינו נשבע עלי' ורש"י פירש לא תשבע כדי לשקר אח"כ וכ"ז לא משמע איסור רק בשעת שבועה וצ"ל דלר' דימי אה"נ דאינו עובר רק בשעת שבועה והא דלקי היינו משום דס"ל לרבנן התר"ס שמה התראה. וגם ס"ל דלאשאב"מ לוקין עליו. והא דמבואר בש"ס דבאוכל ולא אוכל ל"ה התראות ס' ולא לאו שאי"ב מעשה היינו משום דהלכה כרבין אמר ר"י שהוא לישנא בתרא וכ"כ בכס"מ פ"א מה"ש ה"ג דהלכה כרבין א"ר אבהו אר"י וגם כ' שם דסוגיין דעלמא כוותי' ע"ש

ואם כנים דברינו יש מזה ראי' לענ"ד דכמו בכל שבועה שאוכל ולא אוכל אין האיסור בעצם האכילה ומ"מ מועיל שאלה כיון דסו"ס אסור לאכול כדי שלא יגרום למפרע שבועות שקר ה"נ בנ"ד שיזרוק פלוני כיון דחיוב רמי' עליו להשתדל שיזרוק פלוני כדי שיתקיים שבועתו מהני שאלה לחכם

ולכאורה יש לדון דלר' דימי אר"י אה"נ דל"מ שאלה בשבועה שאוכל ושלא אוכל דהא דמועיל שאלה לחכם ילפינן מקרא דלא יחל דברו הוא אינו מיחל אבל אחרים מוחלין לו וכ"ז לרבין אר"י דעובר בלא יחל וכן בקונמות דלכו"ע עובר בלא יחל אבל לר"ד דבשבועה ליכא לעולם לא יחל רק לא תשבע בשמי לשקר וע"ז אין לנו רמז שיועיל שאלה. אמנם ק' לר' דימי ממשנה נדרים טז. זה חומר בשבועות מבנדרים וליתני נמי דבנדרים מועיל שאלה לחכם ולא בשבועות. ותו דבנדרים כח. בש"א אין שאלה בשבועה ובה"א יש שאלה בשבועות וא"כ קשה אטו ר' דימי כב"ש אמר לשמעתתי' והרי ב"ש במקום ב"ה אינו משנה ובנדרים כ"ב: מבואר דלכו"ע מהני שאלה בשבועה ואפי' למ"ד דל"מ היי"ד לאלקי ישראל וגם זה מדרבנן כמ"ש הר"ן ז"ל שם ותו דבחגיגה יוד במשנה היתר נדרים פורחין באויר ואין להם על מה שיסמוכו ובש"ס שם רמ"א יש להם על מה שיסמוכו שנאמר כי יפליא כי יפליא ב' פעמים א' הפלאה לאיסור וא' הפלאה להיתר רי"א יש להם על מה שיסמוכו אשר נשבעתי באפי נשבעתי וחזרתי בי ר' יצחק אמר כל נדיב לב חמי בן אחי ר"י אומר יש להם על מה שיסמוכו שנאמר נשבעתי ואקיימה הנה בין לדברי המשנה בין לכל הני דרשות התנאים משמע דאין לחלק בין שבועה לנדר ואע"ג דבתר הכי אמר שמואל אי הוי התם אמרו להו דידי עדיפא מדידכו לא יחל דברו אבל אחרים מוחלים לו ומסיק דלכלהו אית להו פרכא לבר מדשמואל מ"מ לא משמע שיהי' שום נפק"מ בין דרשת התנאים לדרשת שמואל. ותו כיון דלכל התנאים ולסתמא דמתניתין מועיל שאלה בשבועה ודאי לא פליג ר' דימי ע"ז

והנה יש לפרש עוד דעת ר' דימי דלעולם עובר אח"כ והא דכ' לא תשבעו בשמי לשקר ופירש"י כדי לשקר אין כוונת רש"י שהשבועה הי' ע"ד לשקר דז"א אך בשעת שבועותו הי' דעתו לקיים השבועה ואח"כ נמלך ועבר על השבועה ג"כ עובר לר' דימי וכוונת רש"י ז"ל שלא ישבע וישקר וקאי הלאו גם על מה שמשקר לבסוף ומצינו בזה כמה פעמים בתורה דכתיב "למען" שפירושו כעין סיבה אל המסובב ומ"מ הוא דבר בפ"ע ואינו מסובב מן הקודם כמו למען ינוח עבדך ואמתך כמוך כמ"ש הרמב"ן עה"ת בכמה מקומות וה"נ יל"פ דברי רש"י ז"ל שאע"פ שכ' לא תשבעו "כדי" לשקר כוונתו לא תשבעו ותשקרו בפרט דכאן בע"כ צ"ל דדברי רש"י לאו דוקא דאל"כ אם נשבע ע"ד לקיים יהי' מותר אח"כ לעבור על השבועה וזה ודאי אינו כאמור ולפי פירוש זה בדברי ר' דימי אמר ר' יוחנן אין ראי' לנ"ד. אך לעיל כתבתי ראי' לדברי מרבין דכל חיוב שנסתבב מחמת השבועה חשוב כאלו הי' השבועה ע"ז האמנם כי קשה לסמוך ע"ז להלכה כיון שאמרו חכז"ל היתר נדרים פורחין באויר ואין להם על מה שיסמוכו והוא חידוש גדול אצל חכמז"ל אין לדמות בזה מלתא למלתא ולהוסיף חידוש על חידוש בלא יסוד ברור

אמנם נלע"ד ממשמעות הרמב"ם והשו"ע והרמ"א דהעיקר כתי' בתרא דרדב"ז דאין עליו חיוב כלל להשתדל שיזרוק פלוני משום דאפי' ישתדל לא תתקיים השבועה עי"ז וא"כ ה"ה בנ"ד. ואפי' נימא דכאן עדיף מהתם דכאן הי' תיכף כוונת האב ע"ז שהוא יכוף אותה שלא תתפור בגדים באותו זמן ונימא דאע"ג כשלא אמר כן בהדיא מ"מ חל נדר [וכעי"ז יש ב' לשונות ביו"ד סי' רל"ב ס"ב ברמ"א] ואמנם אם נימא כן דחל נדר שיכוף את בתו שלא תתפור כאלו אמר כן בהדיא א"כ בודאי מועיל שאלה לחכם. ועד כאן לא נסתפקנו רק אם נימא דעיקר שבועתו לא הי' כלל על עצמו רק על בתו רק כיון דשבועתו מתלא תלוי וקאי שאם בתו לא תתפור תתקיים שבועתו ואם תתפור תתבטל שבועתו וממילא צריך למעבד כל טצדקי דמצי למעבד שלא יעבור למפרע איסור שבועות שקר. וכיון דאין זה עיקר שבועתו רק גרמא בעלמא שתתקיים שבועתו למפרע בזה נסתפקנו לומר דל"מ שאלה אבל אם נימא דחל שבועתו בעצם על עצמו ודאי מועיל שאלה

אמנם עדיין יש לדון דלעולם אף שכוונתו בעצם על עצמו הי' שיכוף אותה מ"מ לא חל שבועה על עצמו כיון שלא נשבע כן בפירוש אך כלפי שכ' הרדב"ז בתי' בתרא דא"צ להשתדל שיזרוק פלוני משום דאפי' יזרוק ע"י השתדלותו לא תתקיים השבועה שכוונתו היה שיזרוק מעצמו וכ"ז התם. אבל בנ"ד שדעתו הי' שיכוף אותה שלא תתפור ממילא תתקיים השבועה אף שמה שלא תתפור יהי' ע"י כפייתו והשתדלותו כיון שלכך נתכוון מתחילתו. וא"כ אזדי לה ב' צדדי היתר דשאלה ל"מ כיון שלא היה שבועה ע"ז ומ"מ כיון דגם כשלא תתפור ע"י פעולתו והשתדלותו תתקיים שבועתו ממילא מחויבין למעבד כל טצדקי שלא יעבור למפרע על לאו דלא תשבעו בשמי לשקר ע"כ נראה בנידון כיוצא בזה שאם הי' כוונת הנשבע בשעת שבועתו להשתדל אצל האחר שיעשה כשבועתו אין להתיר, אך אם אמר שלא נתכוון לזה יש להתיר ע"י שאלה כיון דמעיקר הדין הוא א"צ כלל להשתדל כתי' בתרא דרדב"ז וכמשמעות רמב"ם ושו"ע ורמ"א ז"ל והשאלה רק לרווחא דמילתא ולחומרא בעלמא דאינו שייך שאלה בשבועה כזו