ארץ צבי (פרומר) א כו

מציצית, הנה דאפי' לדידן דציצית חו"ג מ"מ ט"ק שא"ב כשיעור פטור מציצית, ונראה ליישב המנהג גם מן השו"ע ונו"כ ושו"ע הרב ז"ל וסידור דה"ח שהעתיקו דין זה ומ"מ לא יהי' סתירה להמנהג, ואומר דס"ל להפוסקים ז"ל דלענין דבר שהוא מתיר ל"מ חצ"ש וראי' לזה ממה דקימ"ל פ"ד דחלה דהנוטל מן הקב חלה אינו חלה והלכה רווחת דהלש פחות משיעור חלה פטור מן החלה ול"א שיתחייב מצד חצי שיעור וע"כ דא"א שיחול חיוב על ח"ש, והיינו משום דחלה אינו מצו' רק מתיר כמ"ש מג"א סי' ח' וכיון דח"ש אינו טבל ומותר ועומד הוא ל"ש חלות הפרשה שבא רק להתיר ול"ד להא דאמרי' צבי אפי' מקצת צבי חייב בכיסוי דהתם אינו מתיר רק אם שחט חייב לכסות ע"כ חל חיוב גם על ח"ש משא"כ בזה, והאחרונים ז"ל הנ"ל לא כתבו רק במצו' מחוייבת שכבר חל החיוב אז גם ח"ש יש שם מצו' עלה, ומש"ה באין לו רק ח"ז מצה צריך לאכול מה שיש לו, אמנם בציצית יש ב' ענינים, מתיר ומצו', א' שמתיר הבגד כמו שחיטה שמתיר הבשר וכמו תרומה שמתיר השירים, גם יש בו קצת מצו' עצמיית נוסף על שחיטה והפרשת תרומה, ומפורש במג"א רס"י ח' לחלק בין ציצית להפרשת חלה דהפרשת חלה מתיר ע"כ ברכתו מיושב משא"כ טלית מצוה ע"כ ברכתו מעומד, גם מפורש בהג"א סופ"ג דר"ה דברכת ציצית דינו כברכת המצוות ואע"פ שיצא מוציא, ואילו ברכת השחיטה וברכה על הפרשת תרומה חשיב כברכת הנהנין ע' ש"ך וטו"ז יו"ד סוס"י א', ומפורש במנחות דבעידן ריתחא ענשינן אעשה דציצית ולא מצינו כן בשאר מצוות שהם מתיר כגון על שחיטה והפרשת תרומה ע' רש"י גיטין (מ"ז:) דאם אינו רוצה לאכול א"צ להפריש, או מי שיש לו כלים חדשים לא מצינו שיהי' מצו' להטבילן כדי לקיים מצו' רק אם צריך להשתמש בהם, וגדולה מזו בפסחים (קי"ג:) שבעה מנודין לשמים וכו' ומי שאין לו ציצית בבגדו ובתוס' שם ד"ה ואין לו מוכח דאפי' אינו לבוש בבגד של ד' כנפות רק משום שאינו מכניס עצמו לידי חיוב, וכן מוכח להדי' בס' אור צדיקים בעמוד התורה פרק י"ז וז"ל ד' שלא לילך ד' אמות בלא ציצית ח"ו כי הוא א' מח' דברים שהוא מנודה לשמים עכ"ל ואי נימא דקאי בלבוש בגד של ד' כנפות בלא ציצית מה איריא ד' אמות אטו היושב במקומו מותר ללבוש בגד ד"כ בלא ציצית אע"כ קאי באינו לבוש בגד של ד' כנפות ומ"מ כיון שהולך ד"א בלא ציצית הוא מנודה לשמים וכ"מ להדי' בראשית חכמה שער הקדושה פ"ו, שוב מצאתי בשל"ה ריש מסכת חולין בד"ה ענין הציצית שהוכיח ג"כ מדברי התוס' דאפי' אינו לבוש בבגד של ד' כנפות ג"כ מנודה לשמים, ובאמת כן מבואר בקרא להדי' בטעם ציצית כדי לזכור כל מצות ה' לעשותם וכן אי' בשו"ע סי' ח' ס"ח, ואטו מי שאין לו בגד של ד' כנפות א"צ זכירה, וכעי"ז אמרי' בספ"ק דקדושין אטו גברי בעי חיי נשי ל"ב חיי ומה"ט ילפי' דנשים חייבות במזוזה וה"נ בנ"ד, וע"כ דהוא מצו' עצמיית. עוד הביא שם בר"ח כמה מאמרי חז"ל דמוכח דציצית הוא מצו' עצמיית, עוד ראי' מהמג"א סי' י' סקי"ב שאין לעשות בט"ק אפי' קרסים שאין נכפפין מפני מראית עין עיי"ש שכ' הרב ז"ל שם והיינו שיסברו דהקרסים משוי כסתום ופטור מציצית, וקשי' מה בכך דפטור ודוחק לומר דקאי על שבת דיסברו שפטור נמצא שחשיבי הציצית משא] הרי כל הלבישה בט"ק אינו חיוב כלל רק מידת חסידות להכניס עצמו לכלל חיוב ולמה נחוש בזה למראית עין, וע"כ דחיוב גמור לילך כל היום בט"ק ואל"כ נקרא עבריין ע"כ שפיר חשו בזה למראית עין, שיסברו שמבטל כל היום מצ"ע דציצית כיון שהט"ק בר פטור הוא והציצית שבו כליתא דמיין

עוד הבאתי ראי' לזה דציצית עצם מצו' ג"כ משבת (קל"ג:) ואנוהו התנאה לפניו במצוות ס"ת נאה טלית נאה [לפנינו ליתא טלית נאה בשבת (קל"ג:) אך רש"י ב"ק (ט':) העתיק כן עיי"ש] ציצית נאה, וברש"י יומא (ע'.) ד"ה להראות לא העתיק טלית נאה ובכלי יקר פ' נח בפ' ויקח וגו' את השמלה, דבזכות זה זכו בניו לטלית של ציצית והק' הרא"ם דהרי אמרו ז"ל דבזכות מחוט ועד שרוך נעל זכו לחוט ציצית ותי' הכלי יקר דבזכות חוט זכו לחוט ציצית ובזכות את השמלה זכו להטלית של ציצית ומזה מוכח דגם הטלית מן המצו', ולכאו' ק' טובא דמה ענין הטלית אל המצו' הרי המצו' רק בציצית שאם יש לו בגד של ד"כ חייב בציצית והטלית דומה לבית שדר בו שצריך לקבוע בו מזוזה מ"מ אין הבית החפץ מצו' רק המזוזה, ולא מצינו שיהי' מצו' לקנות בית נאה כדי לקבוע בו מזוזה, [ות"א תי' דשאני בית דגם לולא מצות מזוזה הי' דר בבית, משא"כ טלית מנהג העולם היום שקונין טלית כדי לקיים בו מצות ציצית ולולא המצוה ל"ה לובשין טלית כלל ע"כ היום גם הטלית מן המצו' ומה"ט כ' רש"י טלית נאה משום דגם בימי רש"י ז"ל הי' המנהג בזה כמו בזמננו ובימי הגמ' ל"ה המנהג כן רק שהי' לובשין בלא"ה טליתות כאלו שהם למצו' וזה הי' דרך לבישה אפי' אצל נכרים [דהרי העיטוף כעטיפת ישמעאלים] ול"ה עיקר לבישת הטלית מחמת המצו' ע"כ בגמ' שבת (קל"ג:) ליתא טלית נאה כי אז בימי הגמ' לפי מנהגם ל"ה הטלית מן המצו' ויפה אמר ונלע"ד להוסיף לפ"מ דאי' בסוכה (כ"ו.) דתגרי תפלין פטורין מן המצו' וכ' רש"י שכוונת התגר להמציאן להצריכין משמע דאם עיקר כוונתו למצו' אף שמשתכר בזה ג"כ מ"מ חשיב עוסק במצו' וה"נ אם עיקר לבישת הבגד הוא כדי לקיים מצות ציצית אף שנהנה ג"כ בהנאת לבישה מ"מ חשיב הלבישה מצו', וכ"ז בציצית דמשכח"ל בגדים הפטורים מציצית דהיינו כשאין להם ד' כנפות וגם לפי האמת לכל אדם דיש לו בגדים הרבה הפטורים מציצית משא"כ בסוכה לא משכח"ל דירה שתהי' פטורה ממזוזה, וע"כ אא"ל דהדירה בכלל יחשב מצו' משום מזוזה, דאפי' בלא המצו' הוא מוכרח לדור בדירה ואין לומר כלל בזה דעיקר כוונת הדירה הוא לשם מצות מזוזה ע"כ ל"ח הדירה מצו' ול"ש בזה ואנוהו וע' יו"ד סי' קל"ט סי"ג דתכשיטי הכהני' לע"ז לא יעשו מהם טליתות למצו' משום דמאיסי ע"ש, הנה דטלית חשיב חפץ מצו'], וע"כ דשאני מזוזה דאינו מצו' מחוייבת רק אם יש לו בית חייב במזוזה ע"כ אין לבית שייכות להמצו' משא"כ ציצית מצו' להכניס עצמו בחיוב ציצית וכיון דא"א לקיים מצות ציצית רק בצירוף בגד ע"כ גם הבגד מן המצו' כעין שכ' הר"ן רפ"ב דקידושין דכיון שא"א לאיש לקיים מצות פו"ר בלעדי האשה ע"כ גם האשה בכלל המצו' [לדברי הר"ן אלו העירני גם בני כמר אברהם דוד נ"י]

עוד נלע"ד ראי' לזה דהנה בזה"ק פ' שלח דהקורא ק"ש בלא ציצית כאילו מעיד עדות שקר בעצמו ואקדים מה ששמעתי מפקפקין על מנהג העולם לקרות ק"ש בבוקר בלא תפלין דהוי כקורא ק"ש בלא תפלין דמעיד עדות שקר בעצמו ולענ"ד אין כאן בית מיחוש דלכאו' ק' למה לא מצינו כן בלימוד מצו' אחרת כגון הלומד ה' לולב בסכות ואינו אוחז לולב בידו יחשב