ארץ צבי (פרומר) א רסה

וברהמ"ז ואם אינו שבע ממנו מברך בומ"מ ועל המחיה ופחות משיעור ד' ביצים ושבע הימנו וכן יותר מששה ביצים ולא שבע ממנו הוי ס' ברכה וצריך לברך על לחם אחר עיי"ש] דאם לא שבע ממין לחם זה לבד אלא שאוכלו עם לפתן המשביע כגון שמלפתו בבשר או דגים וכיוצא בזה עד ששבע הר"ז כאלו שבע ממנו לבדו לפי שהלפתן טפלה לו ונתחייב בברהמ"ז מה"ת ולפיכך האוכל כד' ביצים ממין לחם זה עם לפתן כזה עד ששבע מברך המוציא וברהמ"ז ופחות מכאן מברך על לחם אחר תחלה עכ"ל הנה דאם אכל פת כזה פחות מד' ביצים אף שבצירוף הלפתן יש יותר מד' ביצים ל"ח כאלו אכל פת כזה יותר מד' ביצים ואף דהלפתן הוא טפל לפת וחשוב כמוהו מ"מ ל"ח שנתוסף על שיעור הפת רק הכל נכלל בשיעור הפת וחשוב כאלו אכל פחות מד' ביצים פת ושבע ממנו דמה דלפתן בטל אל האוכל הוא באופן אחר ממה שהבגד אל האדם. [עוד ראי' לזה ממ"ש נוב"י סי' א' להכשיר בתים שטוחין עליו טוח עבה דבטל להעור וחשוב ככלו של עור ומ"מ הרבוע צריך להיות בגוף הבתים ולא בהטיח עיי"ש ולכאורה ק' ממנ"פ אם חשוב כעור עצמו יהי' הרבוע כשר בו ולהנ"ל א"ש דאף דבטל להעור מ"מ לא חשוב שנתוסף על מדת העור רק כלו נכלל בעור עצמו הנה דמצינו דוגמת ביטול כזה ויש להעיר מתוי"ט סופ"ק דר"ה דהמוציא חי במטה חייב אף על המטה שהמטה טפלה לו כי דוקא חי במטה דפטור על החי פטור גם על המטה אבל מוציא חפץ אחר חייב גם על המטה ומזה נראה דס"ל להתוי"ט דמה דהכלי טפל למה שבתוכו אינו נכלל במה שבתוכו רק שנתוסף עליו כמו גוף הדבר וע"כ מוציא חי במטה חשוב גם המטה כחי ע"כ פטור אבל מוציא חפץ אחר חשוב כאלו נתוסף עוד חפץ וחייב גם עליו דאלת"ה רק דהכלי חשוב כאלו נכלל במה שבתוכו א"כ סו"ס ליכא רק מה שבתוכו ולמה יחייב שתים. והנה בשבת צ"א לר"י איגוד כלי שמי' איגד ואם הוציא קופה מלאה חרדל אפי' הוציא כל החרדל כל שנשאר הכלי גם בפנים פטור ולכאו' ק' כיון דכלי בטל למה שבתוכו ואם נימא דנכלל לדבר שבטל אלא א"כ הוי כאלו גם הכלי בחוץ כמקום החרדל וא"כ ליכא איגוד כלי כלל ומזה ראי' ג"כ להנ"ל דמה שבטל ל"ח כנכלל בגוף הדבר רק כאלו נתוסף עליו ובהאי ענינא יש לבאר דברי רמב"ם פי"ב מה"ש הי"א קופה שהיא מלאה חפצים והוציא רובה מרשות זו לרשות זו פטור עד שיוציא את כל הקופה שהכלי משים כל מה שיש בו כחפץ א' עכ"ל ולפי טעם זה משמע דדוקא כשמקצת חרדל בפנים אבל כל מה שבכלי בחוץ רק הכלי עצמה בפנים חייב וק' דהרי בש"ס שבת צא: מפורש דגם כה"ג פטור וע"כ צ"ל משום דהכלי בטל למה שבתוכו וא"כ למ"ל לומר כלל טעם משום דהכלי משים מה שבתוכו א' ולהנ"ל י"ל דהוי ק' לי' להרמב"ם דכיון דהכלי נעשה כמה שבתוכו כמבואר בתויו"ט הנ"ל א"כ הוי כאלו יש עוד חרדל ומה בכך שיש מקצת חרדל גם בפנים הלא יש גם בחוץ חרדלים שלמים וע"כ צ"ל קודם דהכלי עושה כל מה שבתוכו א' וא"כ אי"ח על מקצת חרדל כל שמקצתו בפנים וממילא אפי' כל החרדל בחוץ ג"כ פטור דדין הכלי כדין החרדל עצמו וכמו שעל החרדל שבפנים לא חייב על מקצתו כמו"כ אינו חייב כשמקצת כלי בחוץ דמקצת כלי זה דינו כאלו הי' מקצת גוף החרדל בפנים]

ועתה נבא לנ"ד ויש להסתפק בדבר שאינו חוצץ כגון שיער ושינים וצפורן ודבר שאינו מקפיד אם בטל לגוף לגמרי כמו חבית למים וחשוב כאלו שן הוא הבשר עצמו או ענינו שנתארך הבשר כמדת השינים ע"ד התבטלות בגד לגוף כאמור ואם נימא דשן חשוב כגוף הבשר שפיר י"ל כמ"ש כ"ת דכיון דסוף הקאראנע להנטל מהבשר וחשוב ג"כ כאלו סופה להנטל מהשן דהרי השן עתה שבה כבשרו ממש וחוצץ אבל אי נימא דחשוב כאלו נתארך הבשר כמדת השן אבל מ"מ מקום השן חתיכה בפ"ע הוא מהגוף וא"כ מאותו חלק הגוף דהיינו השן אין הקאראנע עומד להפרד כלל ואינו חוצץ ודו"ק

ומסברא נראה כיון דשן חשוב כגופי' כמ"ש האבני נזר סי' ר"ס לא בטיל כ"כ כמבואר תוס' עירובין נ"ה ד"ה עיר העשוי' כקשת דדוקא עיבורה של עיר בטל לעיר אבל ב' ראשי הקשת שהם מעיקר העיר אין נבטלין לגבי עיר ודיו שיהי' כבגד הבטל לגוף דאמרי' שנתארך הגוף כפי מדת הבגד ולא שנכלל מדת הבגד בתוך הגוף וה"נ נתארך הגוף כפי מדת השן וסו"ס השן דבר בפ"ע הוא וכיון דהקאראנע אין סופה להתפרד מן השן אינו חוצץ

ועדיין יש לדון ע"פ הגמרא שבת מ"ח: מספורת של פרקים ואזמל של רהיטני דבר תורה בשעת מלאכה חיבור בין לטומאה בין להזאה שלא בשעת מלאכה אינו חיבור לא לטומאה ולא להזאה והיינו משום דבשעת מלאכה צריכין זל"ז ומשמשים זל"ז כמ"ש תוס' שם ד"ה אי וה"נ י"ל בקאראנע שעל השן בשעה שהם בתוך הפה שהקאראנע משמש להשן אז חשיבי מחוברין אבל כשינטל השן מתוך הפה עם הקאראנע יחד אז יחשבו כמפורדין זמ"ז דבשלא בשעת מלאכה ל"ח חבור וממילא חשוב כאלו גם הקאראנע עומדת להנטל מן השן. אך י"ל כמ"ש הרא"ש והר"ן פ"ק דסוכה לענין תבן וביטלו דבסכות סגי בביטול לז' ימים של סכות וזה חשוב כמו לעולם כיון דאחר סוכות אין נפ"מ בסוכה וכזה לענין עירוב חצרות סגי בביטלו ליום השבת וזה חשוב כמו לעולם וה"נ בביטול הקאראנע להשן סגי בכל משך היות השן בתוך הפה וזה חשוב כמו לעולם **(שלא קנו שביתה דומה לאדם שאין בו איסור הוצאה צ"ל דלא נתכוין האדם לזכות בהן דאל"כ הרי אפי' מעיינות הנובעין שאין קונין שביתה מ"מ הם כרגלי הממלא. אך בלא נתכוין הממלא לזכות בהן יכול להוציאן כל מאי דבעי ע"י נותנו לחבירו וחבירו לחבירו. וכזה כ' המג"א סי' שמ"ט סק"כ ובמה"ש שם בשם תו"ש וכ"ה בשו"ע הרב ז"ל שם ס"ד לענין חפצי הפקר שאינן קונין שביתה דאם אין האדם מכוין לזכות בהם יכול להוציאן כ"מ שירצה ע"י נותנו לחבירו וחבירו לחבירו ומסתמא הוא בעצמו יכול לזורקן אפי' חוץ מתחומו כל שאין הוא הולך לשם ומה דבעי נותנו לחבירו הוא מחמת דא"א לו ללכת חוץ לתחום שלו]

אך יש לדחות דלכאורה צריך להבין החילוק בין מים שקנו שביתה ללא קנו שביתה ונלע"ד דמים שקנו שביתה הם כרגלי הבעלים וא"כ קנין שביתה שלהם אינו מפאת עצמם רק מפאת הבעלים וע"כ אין החבית בטל לגבי המים דלא מצינו טפל לטפל. כעי"ז כ' בס' קסת הסופר סי' י"א סק"ט לענין נטפלין להשם הק' דנטפל לנטפל לא שמענו. וכעי"ז כ' מהר"ל ז"ל בס' באר הגולה באר א' ד"ה השלישי דלא מצינו טפל לטפל [וכעי"ז בריטב"א עירובין ס"ט: דאע"ג דנראה בחוץ ושו' מבפנים נדון משום לחי היי"ד כשיש לחי בפועל אבל אם הלחי הוא רק ע"י גוד אסיק ל"מ רק לגופי' ולא לחברו והוא ג"כ מטעם הנ"ל דהאי דנראה בחוץ ושו' מבפנים נדון משום לחי הוא משום מגו ע')**