ארץ צבי (פרומר) א רסג

ולכאו' אכתי יש לדון דדוקא כשאין זקופין רק מושכבים כשר בדיעבד משא"כ בנ"ד דמקצתה הפוכה לגמרי ראש האות למטה וסוף האות למעלה וכה"ג י"ל דגם בדיעבד לא יצא. אך יש להביא ראי' דגם זה אין לפסול דהנה ידוע דמלפנים בישראל הי' המנהג להתפלל בהגבהת הידים למעלה וכבר האריך בזה הבאר שבע וא"כ כשהי' תפילין ל זרועו והגביה ידיו למעלה נמצא הפרשיות ש"י מהופכין בשעת ק"ש ותפלה וע"כ דגם כה"ג לית לן בה. שוב הראני ת"א בד"ט או"ח סי' ל"ב סק"כ משמע להדי' דאין קפידא בזה להניח הפרשיות בבתים באופן שמקצת הפרשה מהופך דוק ותשכח

מ"מ לדינא מצינו כמ"ד דל"א רובו ככולו ומי שטובל במקוה ומעוטו חוץ למים לא עלתה לו טבילה. ורמב"ם כתב אפי' שערו חוץ למים ול"א רו"כ שיחשב כאלו כולו במקו' וכ"כ הפוסקים דכל התפילין צריכין להיות למעלה מעקרי שערות ואפי' מקצתו לא יהי' למטה מזה הנה דל"א רו"כ ואם מקצת אימורין חוץ לעזרה ודאי נפסלין ביוצא ול"א רו"כ שיחשב כאלו הי' כולו בפנים ובשבת ח' א"א לקרומית של קנה שלא יעלו למעלה מעשרה והוי אגודו במקום פטור ול"א רו"כ שיחשב כאלו כולו למטה וכן בשבת צ"א באגד פנים ואגד כלי ל"א רו"כ שיחשב כאלו כולו בחוץ גם לענין מזוזה כ' בספר דעת קדושים החדש דצריך שתהא כולה בטפח הסמוך ואפילו מקצתה לא יצא חוץ מהטפח וכ' דאע"ג דאפשר לומר רו"כ מ"מ ספד"א היא וספד"א לחומרא וגם לענין חציצה דמצינו בגמ' חילוק בין רובו למעוטו דרובו המקפיד חוצץ מה"ת ולא מעוטו מ"מ אינו דומה לגמרי לכלו דכלו אפי' אינו מקפיד חוצץ כביבמות ע"ח: הנה דהאי דרובו ככלו לאו כללא הוא וע"כ הוי ספד"א כדברי דע"ק זצ"ל לענין מזוזה שמעוטה חוץ לטפח הסמוך לפתח

עוד יש לדון דהנה דעת רש"י חולין ל: דשהי' במיעוט בתרא פוסל ולכאו' ק' מתוספתא פ"ק דקרבנות דמחשבה שלא לשמה במיעוט בתרא אינו פוסל ומ"ש ולענ"ד ע"פ המבואר בתוס' נזיר דף ז' דל"ש מקצת יום ככולו רק כשלא נעשה בשאר היום דבר המתנגד לטהרה שבמקצת היום רק שהי' בשלילה שהי' חסר שאר היום אז מקצת היום ככולו משא"כ כשהי' אח"כ ראי' שהוא דבר המתנגד לטהרה נפקע למפרע ענין מקצת היום ככולו ע"ש וה"נ ל"ש רו"כ רק כשלא אירע דבר המתנגד להיתר השחיטה רק שלא שחט המיעוט אבל אם הי' אח"כ שהי' שהיא דבר הפוסל את השחיטה נפקע ענין רו"כ למפרע [ומזה שאמרנו דשהי' אינו שלילת שחיטה בלבד רק פסול בפועל וכעין דברי התוס' מנחות ט' דבלל חוץ לעזרה גרע מלא בלל כלל מזה יש ללמוד דשנים ששחטו בב' סכינין וא' שחט בלא שהי' ואחד עשה שהי' ג"כ פסול כמבו' בש"ך יו"ד סי' ב' סק"ל דפסול שא' עושה בפועל א"א שיוסר הפסול ע"י שהשני שוחט כהוגן ודוק ואכמ"ל יותר] ולפ"ז היי"ד בשהי' במיעוט בתרא שהיא, דבר הפוסל את כל השחיטה אבל שוחט שלא לשמה דאין זה פסול בשחיטה דאפי' היכי דשל"ש פוסל הקרבן מ"מ מטהר מידי נבילה וכיון שאינו מתנגד אל השחיטה נשאר למפרע ענין רו"כ וכיון דרו"כ חשוב כאלו מחשבת של"ש הי' אחר השחיטה ואינו פוסל כנלע"ד בזה וככה י"ל בפרשיות שמקצתן חוץ לגוף הבתים ומזוזה שמקצתה חוץ לטפח הסמוך לפתח ותיתורא שלמטה מעקרי השערות כל אלו כיון שהם חוץ למקומן חשוב כפסול בפועל כעין המבואר בתוס' מנחות ט' הנ"ל דבלילה חוץ לחומת העזרה גרע מלא בלל כלל הנה דבלילה חוץ למקומה חשוב פסול בפועל לא פסול בשלילה לבד וכל שיש פסול בפועל בהמיעוט דומה לשהי' במיעוט בתרא ול"ש רובו ככולי. ואיך שיהי' כיון דמצינו בכמ"כ דל"א רו"כ א"א להקל מעצמינו במידי דאו' והוי ספד"א. ולחומרא: סימן קז לידידי הרבני החו"ב כש"ת מ' פישרל זאבורסקי נ"י בפילץ

מה שנסתפק בקאראנא על השן שהשן מתנדנד מהו. דבאבנ"ז סי' ר"ס כ' דשן המתנדנד אי"ח דגופה הוא וכאן הקאראנא אינה גופה י"ל דחוצץ מי אמרי' כאן דהקראנא אין סופה להנטל מן השן כגוף השן נחשב א"ד כיון דסוף הקראנא להנטל מן האדם הקראנא לאו גופא וחוצץ עכ"ד

הנה יש לחקור אם הקאראנא שאינו חוצץ היינו מחמת שבטל להגוף ולא סגי מה שבטל להשן כעין שכ' המהר"ל ז"ל בס' בה"ג באר א' דטפל לטפל לא שמענו וכזה כ' בס' קסת הסופר לענין נטפלין בס"ת דנטפלין לנטפלין לא קדישי וקרוב לזה כ' בריטב"א פ"ב דנדרים דנדר שחל מצד יד אינו יכול להתפיס בו דהתפשטות להתפשטות ל"מ וע' תמורה י"א] או סגי מה שהקראנא בטל להשן והראי' מס' בה"ג הוא להיפך דכיון דטפל לטפל לא שמענו א"כ אא"ל דהקראנא בטל להגוף דלגבי גוף הוי טפל לטפל וע"כ דסגי מה שטפל להשן עצמו דאם נימא דבעי' שיהי' בטל להגוף י"ל דכאן אינו בטל להגוף כיון דעומד להנטל מן הגוף ואע"ג דשן אי"ח אפי' עומד לינטל שאני שן דגופי' הוא אבל אי"נ דסגי בזה שבטל להשן והרי מהשן אינו עומד להנטל

ולפשוט זה אקדים דעת הגאונים דשער נדון לעצמו לענין רובו המקפיד וכ' הר"ן טעמו ע"ז משום שנדרש מפסוק בפ"ע ולכאורה תמוה דהרי ילפי' מאת בשרו את הטפל לבשרו וא"כ אדרבא משמע שהוא א' עם הבשר ולא שהוא דבר בפ"ע ונלע"ד סברת הגאונים דהנה הא דמעוט אינו חוצץ הוא משום דבטל להגוף וכשיש חציצה על השער אא"ל דבטל לגוף דטפל לטפל לא שמענו כנ"ל אך דצ"ל דבטל להשער ודי בכך ומצד השער אינו טפל לטפל כנ"ל וכאן דאינו בטל להגוף רק להשער בעי' שיהי' כנגד מקום החציצה רוב בשיער עצמו דכמו בחציצה במעוט הגוף בעי' שיהי' נגדו רוב גוף בלא חציצה כן כשיש חציצה במעוט שער בעי' שיהי' כנגדו רוב בלא חציצה בשער לבד זה סברת הגאונים וטעמן ובזה יובן סברת הר"ן על הגאונים דכיון דמרבינן להו מתרי קראי כל חד באפי נפשי' הוא עיי"ש בר"ן סופ"ב דשבועות ולהנ"ל כונתו דאם ל"ה מצריכין קרא מיוחד ע"ז ל"ה בגדר טפל היה אפשר לומר דחציצה שעל שער בטל לגופי' ממי' סגי כשיש כנגדו רוב גוף בלא חציצה אבל השתא דאצטריך קרא מיוחד לשערו מאת הטפל לבשרו א"כ אא"ל דחציצה שעליו יהי' טפל לגופו רק דטפל לשיער ממי' בעינן כנגדו רוב בלא חציצה בשיער עצמו ואם כנים דברינו יש ללמוד מזה לנ"ד בקראנא שאינו חוצץ אינו מחמת שבטל להגוף רק מחמת שבטל לשן וכיון דמהשן אינו עומד להנטל אינו חוצץ

עוד י"ל היתר בנ"ד ואקדים דהנה בהש"ס ילפי' דחציצה פוסל בשיער מואת הטפל לבשרו או מהילכתא ע' ריש סוכה ועירובין ולכאורה ק' טובא למ"ל ילפותא לזה תיפ"ל משום בשר שתחתיו ואם יש חציצה על השיער הרי מפסיק החציצה בין מים לבשר ואף דבשר שתחת השיער הוי בהס"ת הרי עכ"פ ראוי לביאת מים בעי' וחציצה פוסל