ארץ צבי (פרומר) א כה

דאפי' על ח"ש חל חיוב ומינה ראי' גם לנ"ד דאפי' על ח"ש חל חיוב חדש ודו"ק

והא דבמנחות (מ"א.) מבואר דטלית קטן פחות מכשיעור פטור מציצית י"ל דהגמ' קאי למ"ד כלי קופסא חייבין בציצית ולא תלי' בלבישה ע"כ ל"ש בי' ח"ש כיון דלית בי' מעשה כמ"ש החו"צ (סי' פ"ו) לענין בל יראה שאין בו איסור ח"ש משום דאין בו מעשה ול"ש אחשבי' והסכים לדבריו הרב ז"ל מלאדי (בסי' תמ"ו) בקו"א עיי"ש אבל לדידן דקימ"ל דציצית חו"ג ותליא בלבישה י"ל דשייך בו חצ"ש כמו בכזית מצה, ודומה לכיסוי דתלוי נמי במעשה השחיטה כמ"ש הרא"ש פ' כיסוי הדם בשם בה"ג, [או י"ל דהש"ס מנחות קאי למ"ד ל"א שה ואפי' מקצת שה אבל להלכה דשה אפי' מקצת שה ה"ה דחצ"ש יש בו מני'

] והנה השבו"י (סי' ל"י) כ' בשם הש"ך דאתרוג המורכב כשר דאמרי' אתרוג ואפי' מקצת אתרוג כמו דאמרי' שה אפי' מקצת שה והשבו"י חולק עליו, אמנם אפי' להחולקים שם היינו דהוא נתחייב ליקח אתרוג שלם וזה ל"ח רק מקצת אתרוג ע' חת"ס (סי' ר"ז), ואה"נ דאם אין לו אתרוג אחר רק מורכב יהי' מחוייב ליטלו כמו באין לו רק ח"ז מצה, אבל לפטור עצמו מחיוב שלם במקצת אתרוג ל"מ, אבל בנ"ד י"ל לכו"ע דבגד אפי' מקצת בגד חייב בציצית והוא כעין החילוק שכ' הריב"ש (סי' שמ"ז) בין טלית השותפין לסוכת השותפין וז"ל ואני אומר דהתם אמר רחמנא שלא ישתמש אדם בטלית שהוא שלו אלא בהטיל בה ציצית ואפשר שיחייבוהו בשל שותפות כיון דקצתה שלו וכו' אבל בסוכה אאל"כ דכיון שחייבתו תורה לישב בסוכה שלו ואין כאן אלא חצי סוכה כשירה וכו' עיי"ש והדברים עתיקין

אך דבריי לא יועילו רק ליישב המנהג שלא יהי' נסתר מגמ' מפורשת במנחות (מ"א.), אך מ"מ הם נגד דברי השו"ע (סי' ט"ז) שכ' דטלית פחות מכשיעור פטור **(משתמש בצד דחמור וכו' ק"ל דלא דמי לחצי עבד וחב"ח דאסור בחצ"ש וחב"ח וכו' ע"ש ותי' התשב"ץ דשאני התם דהוי הרכבה מזגיית משא"כ חצ"ע וחב"ח הוי הרכבה שכוניית וכל אחד לחודא קאי, ונלע"ד להוסיף נופך בזה משום דא' מן ההבדלות הוא בין קודש לחול וכש"ס גיטין (ל"ח:) מקדיש עבדו יצא לחרות דלהוי עם קדוש קאמר דעבד קדוש וכיון דמבדיל בין קודש לחול אין מניחין אותו להתערב ע"כ כל א' לחודא, קאי ואולי הוא ג"כ בכלל המבדיל בין ישראל לעמים דעבד אית בי' ג"כ משום לא תחנם להרמב"ן פ"ד דגיטין הנה דדומה עדיין לנכרי וההבדלה אינה מנחת אותו להתערב

וילה"ר לזה ממ"ר פ' תבא (פ' ז' סי' ג') ד"א מה השמן הזה אינו יכול להתערב במשקין אחרים אף ישראל אינן יכולין להתערב באוה"ע מניין שנא' ואבדיל אתכם וגו' הנה דהבדלה אינה מנוחה להתערב עם אוה"ע וברמב"ן במלחמות ב"ק (ל"ג) דבגוף אחד ל"א האי כולא עביד ולא האי פלגא עביד על חלק אחד מגוף רק בב' גופין עיי"ש ע"כ בחצי סוס וחצי חמור חשוב כ"א חצי ועל חצי לבד א"א לומר דעביד מעשה כמלחמות הנ"ל ע"כ צריך אתה לדון על כולו יחד שעשה מעשה וכולו יחד הלא מב"מ עם השני משא"כ בחצ"ע וחב"ח חשוב כ"א בפ"ע כגוף שלם דלא מערבי מצד ההבדלה וכ"א לחודא קאי ע"כ שפיר יש לדון על כל חלק דעביד מעשה וחלקו עבדות לבדו ל"ח מב"מ עם חלק ב"ח אשר בה, וא"כ י"ל גם בנידון דידן דמהות ב"ח שבה כיון דלחודא קא לא חשוב ח"ש כיון דיש לה מהות בפ"ע ושם בפ"ע יש לכאו' קו' דא"כ תתחייב מיתה וי"ל דהבא על א"א הוא) ג"כ מחייבי כריתות דענין כרת שנכרת מקדושת ישראל וא"כ אי נימא דחייבת כרת א"כ ברגע ביאה נסתלק ממנה קדושת ישראל ואינה בכלל הבדלה דבין קודש לחול או בין ישראל לעמים ומתערבי ב' המהותים יחד ושוב חשוב רק ח"ש כיון דאין מהות ב"ח עומד לעצמה אך אם נימא דאין חיוב כרת רק מלקות גרידא עדיין לא פקע קדושת ישראל ושפיר הוי בכלל הבדלה וחייבת מלקות דלא הוי חצי שיעור וזה"פ בקורת תהי' ל' בקור והבדלה כמ"ש הראב"ע ביאור תיבת ערב ובקר ערב היינו עירוב צורות ובקר היינו ביקור הצורות והבדלתן ה"נ ל' בקורת הייני שמובדל צד חירות לעצמה ע"כ לא הוי בגדר ח"ש שפיר חייבת מלקות וע"ז נרמז בה חיוב מלקות בל' בקורת תהי' דעיקר חיוב מלקות הוא בסיבת ההבדל והביקור בין חול לקודש וגם ל' רש"י מיושב דצריך הב"ד לבקר על הדבר ולעיין היטב שלא יהי' בו חיוב מיתה דחוזר חלילה דאם נימא דחייבת מיתה א"כ נכרתו מקדושת ישראל שוב אינן בכלל הבדלה והוא דבר הדורש עומק עיון ובקורת

ובזה יש לבאר גם פי' הב' דרש"י דבקורת תהי' אתא לומר שקורין בשעת מלקות והפלה ה' את מכותך ולכאו' יפלא למה לא נרמז דין זה דקריאה בשעת מלקות בכל הלאוין שיש בהם מלקות רק בזה, והלא ברמב"ם ז סוף פי"ט מה' סנהדרין חשיב כ"ז לוקים, ובכולם לא נאמר דין זה דקריאה רק בבא על שפ"ח, ונראה דהנה בסנהדרין (י'.) דמלקות במקום מיתה עומדת והי' מקום לומר דכ"ז שלא לקה חייב מיתה, ומיתה היא ג"כ כעין כריתה מהשורש לשעתו, אך דהמלקות פטרו אח"כ ודומה לחייבי חטאות דכ"ז שלא הביאו קרבנם חייבים כרת כמבואר בתוס' זבחים (ק"ח:) וכיון דבשעת החטא חייב כרת ונבדל מעדת ישראל ושוב ל"ה חלק ישראל שבה קודש וליכא הבדלה ושוב הוי כגוף א' ובגוף א' לא שייך האי כולה עביד וגם לא פלגא עביד כמ"ש המלחמות ב"ק (נ"ג) וא"כ א"ש לחייבה מלקות לכאו' דחוזר חלילה וע"כ רמז הכ' כאן דחייב לקרות בשעת מלקות והפלה ה', וביאור ענין הקריאה בשעת מלקות נראה דהנה הביט בתורה וברא העולם (ובזוה"ק פ' ויקהל דף ר'. באור) וכן כל התנהגות העולם לכל פרט ופרט הכל הוא באמצעות התורה ואפי' היסורין שבאין על האדם כשהם בהשגחה [לא דרך הסתר פנים ועזיבה למקרים] הכל הוא ע"פ התורה, וכ"ז כשהוא בהשגחה אבל מי שנעזב ח"ו למקרה אינו בכלל זה שהנהגתו אינה ע"פ הש"י, וזה ענין הקריאה של מלקות להורות נתן שאינו בגדר עונש בהסתר פנים כי זה נחשב ח"ו ככריתה מן המקום כאילו הוא כעין עונש הבא בהשגחה שהוא ממקור הרחמים הגמורים ובגדר את אשר יאהב ה' יוכיח וכיון שאינו בגדר כריתה מן המקור אפי' בעודנו חייב מלקות שפיר יש לחייבה מלקות דאכתי שייך הבדלה בין קודש לחול דאע"פ שחטא ישראל הוא ושפיר הוי כגוף שלם בפ"ע, [וכעין דאי' מלקות (כ"ג) לענין פסוהמ"ק דחשוב שני גופין חלק הקודש וחלק החול עיי"ש והוא ג"כ מטעם הנ"ל, דיש הבדלה בין קודש לחול והבדלה משוי אותן לשני גופין וכיון דכאן עיקר חיוב מלקות תלוי בזה ע"כ רמז קריאת הפסוק והפלה ה' וגו' אך בשפ"ח ולא בשאר לאוין אף דהדין נוהג בכל חייבי מלקות ודו"ק:)**