ארץ צבי (פרומר) א רנט

דמינוי זה הרי הי' בלא תנאי ע"כ דפח"ח. ודבר גדול דיבר, כי בודאי בשעה שלא הסכים לשוב לעירו אם היו רוצים אנשי העיר לקבל רב חדש הי' רשות בידם כיון שהוא לא רצה לשוב וא"כ ודאי נתבטל מינוי דמעיקרא

עוד יש טענה לחתן הרב ז"ל יען שנהג הרבה שנים הרבנות בחיי חמיו ואז לא התנו הקהל כלל שיהי' רק לזמן. ובס' אשל אברהם סי' נ"ג כ' בשם תשו' ד"מ דכה"ג חשוב חזקה מה שנהג הרבנות בחיי הרב ואף דשם בבנו קאי מ"מ נראה מלשונו דס"ל דאין ברבנות משום ירושה דאל"כ ל"ה צריך למה שנהג הרבנות בחייו וא"כ בנו כאחר דמי מ"מ מועיל מה שנהג ברבנות בחייו וה"נ בנ"ד

, עתה אעבור פרשתא דא ואתניי' מה שיש לפקפק בדברי מש"כ לעיל דל"ש ירושה רק בשעת מיתה וכתבתי הטעם משום דהתוס' בגיטין י"ג. כתבו דירושה הוא מכח המוריש, הנה ברשב"א נדרים ל"ד: כ' להדיא להיפך דירושה אינה מכח המוריש עש"ה

מש"כ דהיכא דהוא ספק אם הרבנות מגיע לו או להבן מספיקא לא מפקינן לי' מחזקתי' דמומע"ה בזה יש לדון די"ל דדנין לגבי בני העיר אם הם מחוייבים להמנות את הבן או לא ולגבי בני העיר ל"ה חתן הרב מוחזק דאדרבא הם מוחזקים בעצמן [כעין שכתבו התוס' גיטין י"ז. דעבד חשוב מוחזק בעצמו] והוא בא להוציא מהם שיהיו כפופים תחתיו בכבוד הרבנות ובזה"ז גם בממון מספק א"א לו להוציאו מהם. אך יש לדחות דכיון דאין הבן יורש ממילא עד שמנוהו כמ"ש באבנ"ז מש"ס רפ"ק דר"ה א"כ כל זמן שלא מינו להבן בודאי שייך הרבנות לחתן הרב ושפיר יש לו עתה חזקה נגד אנשי העיר ג"כ ואף דאם ימנו את הבן יפקע חזקת חתן הרב מ"מ מועיל חזקתו שלא ימנו את הבן וממילא ישאר בחזקתו כך היה נלע"ד לכאורה

שוב עיינתי בזה עוד ומצאתי בב"י או"ח סימן קנ"ו בסוף הסימן בד"ה כ' המרדכי פ' חזקת הבתים נשאל רבינו מאיר על אדם שהי' רגיל בשום מצוה ואירעו אונס או עוני ונתנו הקהל המצוה לאחר וכו' אבל אם בשעה שנתנה ליששכר ל"ה סיפק ביד שמעון ועתה שיש בידו רוצה לחזור ולזכות במצותו וליתן עשרה דינרין כבתחלה נ"ל שחוזר למצותו כדאמרי' פ"ק דיומא אירע קרי לכה"ג ומינו אחר תחתיו וכו' מק' הר"י הילכתא למשיחא ותירץ דנפ"מ לפרנס שעבר מחמת האונס ומינו אחר תחתיו שראשון חוזר לעבודתו כשיעבור האונס ועוד דלא גרע מרוצח שגלה לערי מקלט שחוזר לעירו במיתת כהן שחוזר לעבודה ולשררה [במכות י"ג.] שהוחזקו אבותיו לר"מ וכו' עיי"ש ולפ"ז נראה דה"ה בבנו אף של"ה ראוי בשעה שמת אביו מ"מ אח"כ כשנעשה ראוי חוזר למעלות אבותיו כי בס' החינוך מ' ת' שזכות היורש כמוריש כאלו הגופים דבוקים זב"ז עיי"ש והיינו כאלו כל הדורות הם שלשלת א' ארוך וירושה נשארת בחזקתה באותה השלשלת ואין זה דבר חדש. וראי' לזה מד' הגמ' פ' בתרא דב"ק דרשות יורש לאו כרשות לוקח דמי ול"ח שינוי רשות. עוד שם בחינוך משרשי המצוה שמתנת ה' ראוי שתמשך לעולם לאשר נתונה לו ומפני סילוק גופו אינו בדין שיהי' הפסק למתנת ה' המבורכת אבל תתפשט מאלי' בגוף המשתלשל ממנו שזה בנו או בתו עיי"ש. וא"כ כמו שאין הזכות נפסק מהאדם כשנעשה בעצמו אינו ראוי וכשחוזר להיות ראוי לזה חוזר למעלתו. ככה ממש בבנו היורשו אף שאינו ראוי בשעתו כשחוזר אח"כ ונעשה ראוי חוזר למעלתו. וזה מתאים עם דברי הרמב"ם פ"א מה' מלכים ה"ז. הניח לו בן קטן ממתינין לו המלוכה עד שיגדיל, אך דבזה הי' אפשר לחלק דשאני בנ"ד דאפסקי' אחר. אך מדברי המרדכי אנו למדין דאפילו באפסקי' אחר חוזר למעלתו אף שבאמצע ל"ה ראוי וה"ה בבן. וידעתי כי בא"א סי' קנ"ג כ' היפך מזה לענין שו"ב שמת והניח בנים קטנים והחזיק אחר וכשהגדילו תבעו חזקת אביהם אין טענתם טענה עיי"ש מ"מ לענ"ד ד' המרדכי הנ"ל הוויין תיובתי'. גם כבר הבאתי לעיל ראי' מיבמות ס"ז. לענין עובר דאפי' כשאינו ראוי בשעת מיתת אביו מ"מ יורש אח"כ אפי' באפסקי' אחר. ואף שכתבתי לחלק דשאני עובר שהי' עומד לירש משא"כ ברבנות ל"ש זה מ"מ כל אלה סברות בעלמא בלי מקור ולא בשביל שאנו מדמין נעשה מעשה. ע"כ נלע"ד עיקר כמ"ש כאן מכח דברי המרדכי דאפילו באינו ראוי ואפסקי' אחר מ"מ כשנעשה ראוי יורש אח"כ והוא המחוור לענ"ד לדינא שוב נודעתי שכן פ' גם בס' ד"ח להרה"ק מסאנדז זצ"ל ח"א סי' נ"ג: סימן קד להרב החריף ובקי וכו' אבד"ק וואשניאוו שי'

דבר העופות הנעשין ע"י מאשין שבס' אמרי יושר ח"א סי' קמ"ה אסרן מכח דברי תוס' נדה כ"ג. ד"ה לאתסורי דבהמה במעי אשה כיון דכל המין אינו חי יב"ח הוי כטריפה וה"נ בזה כיון דעופות הנעשין ע"י מאשין אין חיים יב"ח עי"ש ובס' שו"ת מהרש"ם ח"ג חלק עליו ופירש ד' התוס' באו"א

וגם לע"ד הקלושה נראה לאוסרן מחשש נפל ומ"ש באמ"י שם דכיון שחיים ח' ימים יצאו מכלל נפל דלא חמורי מבהמה לע"ד לא ארי' דהרי ביבמות דף פ' ברש"י ותוס' דלפעמים נפל חי פחות מכ' שנים וא"כ ה"ה בבהמה ואף דבבהמה ודאי אין השיעור כ' שנה דשיעור זה דוקא באדם שהוא שיעור גדלות מ"מ גם בבהמה ועוף מיעוטא דמיעוטא חי יותר מח' ימים ואנחנו לא נדע עד כמה] אך דאין לחוש לזה דהוי מיעוט שאינו מצוי וכ"ז בסתם בהמה ועוף משא"כ בזה שהוא מין חדש שלא כטבעו של עולם א"א למיזל בתר רוב בפרט שאנו רואין בכלן ריעותא שאין חיים י"ב חודש דא"א למיזל בתר רוב דרוב עופות הרי חיים יב"ח ומין זה הואיל ואין חי יב"ח אתרע להו רובא וכעין דאי' ר"פ האשה שנתארמלה לענין רוב נשים בתולות נשאת ורוב הנשאת בתולה יש לה קול וזו הואיל ואין לה קול אתרע לה רובא וקרוב הדבר לומר שלא נגמרה יצירתן כראוי והוי כעין נפל שלא כלו לו חדשיו שלא נגמרה יצירתו. וגם י"ל דזו נגמרה יצירתו יותר מנפל ומ"מ לא נגמרה יצירתו לגמרי והוא ממוצע בין נפל לבע"ח שכלו לו חדשיו וע"כ אינה נבילה כמו נפל רק טריפה בערך ממוצע בין נבילה לחי' דכפי הנראה טריפה הוא במקצת באיכות מנבילה כמ"ש בס' החינוך להדיא וכמבו' ברמב"ם שכ' דנבילה וטריפה מצטרפין הנה דהם סוג איסור א'. וכמו דע"י שלא נגמרה יצירתו נעשה נבילה כמו כן במין זה שיש קצת ריעותא בגמר יצירתו הוא טריפה. וזה נראה טעם תוס' נדה כ"ג. הנ"ל. ונראה דאפי' לדעת רשב"א ודעימי' שבתבו"ש סי' ט"ו דבעוף אין חשש נפל היי"ד בעוף שנולד כמנהגו של עולם משא"כ באופן יצירה כזו שע"י מאשין שודאי אין לדמות מעשה בו"ד למה שנעשה בכח אלקי טבעי ובולד במעי אמו בודאי נשפע לכל אבר ואבר מדת לח ויובש וקור וחום ושאר איכיות לפי צורך האבר ההוא למשל המוח הוא קר והלב חם והלב צריך יותר חמימות בהתהוותו מהמוח. ומה שנעשה בכח אלקי טבעי נשפע