ארץ צבי (פרומר) א רנו

כ"א זוכה בכל הירושה ואח"כ חולקין **(ולכאורה יש סתירה לזה מש"ס ב"ב קכ"ו. בכור ופשוט שהניח להם אביהם ענבים ובצרום זיתים ומסקום בכור נוטל פי שנים אפילו דרכום. דרכום מעיקרא עינבי והשתא חמרא אמר מר עוקבא בר חמא ליתן לו דמי היזק ענביו. פרשב"ם דקו' הש"ס הי' דקניא בשינוי כיון דדרכום וגזלן משלם רק כשעת הגזילה. ומינה דחשיב עוד בשעת מיתה דחציו להיורש השני דאל"כ למה יחשב גזלן כיון עדיין הכל שלו. אך דיחוי זה חוזר ונראה דהרי בחולין קל"ה. ומייתי לה בב"ק ס"ו. לענין ראשית הגז דלא הספיק ליתן עד שצבעו פטור דקני' בשינוי ואע"ג דאכתי לא מטו לידי' דכהן [דמה"ט אינו מחוייב לשלם לו דמים כשאר גזלן כמ"ש רש"י ר"פ הגוזל עצים צ"ג: ד"ה פטור] רק שיש עליו חיוב נתינה מ"מ חשיב גזלן לקנות בשינוי א"כ ה"ה בחלק ירושה אף דחשיב גם שלו מ"מ הרי עכ"פ מחוייב ליתן המחצה לחבירו ע"כ חשיב גזלן לקנות. בשינוי. ואין להקשות לפמ"ש רש"י ב"ק צ"ג. הנ"ל בלא הספיק ליתן לו עד שצבעו פטור אפי' מדמים משום דאכתי לא מטי ליד כהן. א"כ נימא דאם אח א' דרך הענבים יקנה בשינוי ולא יצטרך לשלם כלל ולמה צריך ליתן לו דמי ענביו. לק"מ דשאני הכא דגם לחבירו שייך כל הירושה ושפיר חשיב כמטא לידי' לענין זה שיצטרך לשלם לו הדמים. ובב"ק ס"ו. כ' רש"י ט"א אהא דלא הספיק ליתן לו עד שצבעו פטור מדמים משום דהי' ממון שאי"ל תובעין

ובגוף ד' רשב"ם ב"ב קכ"ו. הנ"ל בטעם ענבים ודרכום משום שינוי התוס' שם ד"ה אבל חולקים ע"ז, ולא נהירא להו פירוש רשב"ם עיי"ש. ונראה דהתוס' מפרשים דדוקא בענבים ובצרום דל"ה שינוי וא"כ אם הי' שבח בזה ממילא לכו"ע הי' בכור נוטל פי שנים כדאי' שם קכ"ד. דיקלא ואלים ארעא ואסיק שרטון דכו"ע לא פליגי דבכור נוטל פי שנים כיון דהוא שבחא דממילא וליכא שינוי. וא"כ עיקר החסרון כאן משום שהיורשין השביחו וע"ז מועיל מחיית הבכור שלא ישביחו וכיון דשלא כדין השביחו דינו כשבח דממילא וננטל פי שנים. אבל ענבים ודרכום דאיכא שינוי ודומה לחפורה והר שובלי שלופפי והא תמרי דלעיל קכ"ד. דלרבנן אף דהשבח ממילא אין בכור נוטל בו פי שנים ל"מ מחאה דהמחאה ל"מ רק לסלק מעשה היורשים שיחשב כשבחא דממילא והיכא דאיכא שינוי אפי' בשבחא דממילא לא שקיל בכור פי שנים וז"ב וע' בשט"מ עוד פירושים בהא דענבים ודרכום ולכולם אין התחלה לקושייתנו. ולפי דברינו דקודם חלוקה חשיב כולו לזה וכולו לזה יש ליישב קצת קו' התוס' ב"ב קכ"ו: סוד"ה לא עשה כלים וכו' וכי על חלק אחין הוצרכו לישאל, ולהנ"ל י"ל דזה ה' שאלתם כיון דחשיב כולו גם לזה שמכר ממילא הועילה מכירתו:)** וא"כ למ"ל לומר הוברר למפרע נימא דהחלוקה הוא רק מכאן ולהבא וא"כ לא תלי מידי בברירה. וע"כ צ"ל דאם נימא דהחלוקה רק מכאן ולהבא כש"כ דל"ח ירושה רק לקוחות. ודוקא אם אמרי' הוברר למפרע דכך הי' בשעת מיתה חשיב ירושה אבל אם החלוקה רק מכאן ולהבא ל"ח ירושה רק לקוחות וחוזר ביובל. ומה שפרש"י דמש"ה חשיב לקוחות משום דדילמא נפל חלק השני בחלקו ועתה מחליפין חלקיהם. זה אם נרצה לומר שיחול החלוקה למפרע ורש"י לשיטתי' בחולין י"ד. דלמ"ד אין ברירה חיישינן שמא תרומה שתה [ואף שהוא אמר ב' לוגין שאני עתיד להפריש יהיו תרומה ומה ששתה לא הפריש מ"מ כיון דאי"ב אפשר שמה ששתה הי' עומד להפריש. ורעק"א נתקשה בדברי רש"י אלו הרבה, דהרי אמר בפי' מה שאני עתיד להפריש יהי' תרומה ואיך א"כ אפשר לומר על מה שלא הפריש שהוא תרומה. ובספרי שיח השדה סי' ד' כתבתי שדברי רש"י הם ש"ס ערוך בזבחים ג'. דלמ"ד אי"ב ל"ח סתמא רק של"ש והתם שייך ג"כ קו' הנ"ל כיון שאמר לאיזה שארצה אגרש איך אפשר לומר על זו שלא רצה שהגט נכתב לשמה וע"כ צ"ל דלמ"ד אין ברירה אמרי' דאפשר דמעיקרא הי' עומד לחפוץ לגרש את זו והכ"נ אמרי' מעיקרא הי' עומד לב' לוגין אחרים שבאו לכלל הפרשה ואכמ"ל] וה"נ אם נימא דהחלוקה חל למפרע וכיון דאי"ב אפשר שיהי' מעיקרא ממש היפך ממה שהם ביררו עכשיו ממילא עכשיו מחליפין החלקים והו' לקוחות, אבל אם נרצה לומר דאין חל החלוקה רק מכאן ולהבא איצ"ל דהוי לקוחות משום שהחליפו חלקיהם רק דכיון דהחלוקה אחר מיתה אין עלי' דין ירושה רק לקוחות ומינה דל"ש ירושה רק בשעת מיתה ולא אח"כ. וזה ראי' להתוס' יבמות ס"ז. לענין עובר דאח"כ זוכה למפרע דאל"כ ל"ה לי' לזכות אח"כ אך כשזוכה למפרע חשיב כאילו ירש בשעת מיתה כמו למ"ד יש ברירה דאחין שחלקו יורשין הן אע"ג דבשעת מיתה הי' כולו לזה וכולו לזה מ"מ כיון דאח"כ חל החלוקה למפרע חשיב כאלו הי' קנין החלוקה מיד בשעת מיתה. ויש לדחות דלעולם גם אחר מיתה שייך חלות ירושה. אך גדר ירושה שיהי' נעשה מאלי' כדאי' ב"ב קמ"א: דירושה באה מאלי' ולא שיהי' על ידי מעשה אדם. ע"כ חלוקה שהוא ע"י מעשה א"א שיהי' עלי' שם ירושה. אך אם אמרי' ברירה והוברר למפרע שכך חל בשעת מיתה חלק פלוני לזה וחלק פלוני לזה וכיון דנעשה בשעת מיתה דומה לירושה ואף שבא בסיבת מעשיהם שלאח"כ מ"מ בשעת מיתה עדיין ל"ה מעשה אדם בזה. וחשיב בא מאלי'. ומעשיהם של אח"כ גרמא בעלמא הוא אבל אם נימא דהחלוקה חל מכאן ולהבא א"א שיהי' שם ירושה עלה דל"ש ירושה רק מאלי' ומ"מ מחוורתא כדשנינן מעיקרא

ולפ"ז נסתייעו ד' אשל אברהם סי' נ"ג שהביא כת"ר דשו"ב שמת והניח בן קטן ומינו הקהל שו"ב אחר והגדיל הקטן ותובע חזקתו אין טענתו טענה. וראיתי לכת"ר שהעיר ע"ז מיומא י"ג: באירע פסול בכה"ג ומינו אחר תחתיו ראשון חוזר לעבודתו ול"א הואיל ואידחי אידחי עכ"ד. ולפי האמור לק"מ דשאני ירושה דבעינן שיהי' מיד בשעת מיתה. אך לענ"ד בלא"ה לק"מ דהתם לא העבירוהו כלל אפילו לשעתו דודאי אפילו בו ביום שמינו אחר תחתיו הוא אסור באלמנה ושם כה"ג עליו רק מפני ההכרח מינו עוד כה"ג שיוכל לעבוד עבודת היום וא"כ שפיר ראשון חוזר לעבודתו דזכותו קודם אבל אה"נ דאם היו מעבירין אותו לגמרי לשעתו [דבכה"ג מסתלק בפה כתוס' יומא י"ב:] והיו ממנים כה"ג אחר דתו ל"ה ראשון חוזר לעבודתו וז"ב. ולמדן א' העירני דבתוס' הרא"ש הוריות י"ג ובתוס' נזיר מ"ז. דהא דראשון חוזר לעבודתו היי"ד בהפסיקו השני זמן מועט אבל אם הפסיקו כמה שנים אינו חוזר. שו"ר בס' אור המאיר סי' ל"ב העיר בזה

עוד יש לדון לפמש"כ הרא"ה הובא בר"ן פ' המגרש דהמוכר לחברו שדה גוף ופירות ליום א' אמרי' הואיל ופסקה פסקה וקונה השדה לעולם א"כ גם כאן כיון שזכה חתנו ברבנות לזמן הואיל ופסקה זכות הבן פסקה. ואפילו הדיעות שחולקין שם על הרא"ה ע' אב"מ סי' כ"ח שכ' דהר"ן נדרים כ"ט. חולק ע"ז. [וכ"נ ממשמעות הפוסקים בכ"מ דאם מקנה קנין לזמן חל רק לזמן המוגבל] י"ל דהיי"ד בממון דהר"ן לשיטתי' בנדרים שם דקנין לזמן הוה רק קנין פירות וא"כ אם אומר שנותן גוף ופירות לזמן הו' תרתי דסתרי דכיון דנותן רק