ארץ צבי (פרומר) א כד

וע' ד"מ או"ח סי' י' דאפי' בטלית גדול ליכא הנאות אלו רק הנאת נוי שעשוי לכבוד, דזה נוי ותפארת לכל בר ישראל ללבוש בגד שיהי' בו ציצית [סמך לזה בנזיר דף (ב:) דפריך מידי דעבירה וקרי לה נאה, ומינה דמידי דמצוה חשוב נאה דידיעת ההפכים א'], או בפשיטות דכיון דא"א שיתחייב בציצית רק אם יהי' עשוי לנוי מסתמא כוונתו לכך כעין פסחים (מ"ז:) משום הפסד ממונו גמר בלבו וכו' וכעין דברי הרא"ש פ"ק דקידושין לענין טבעת שאולה, וגם בפשיטות כיון שכן דרך כל איש ישראל ללבוש ט"ק ובודאי בושה הוא למי אשר בשם ישראל יכונה לילך בלא ט"ק ממילא חשוב הנאת נוי וזה כל סיבת חיוב הטלית בציצית, וא"כ כיון שרצונם לקיים בו מצות ציצית וצריך שיהי' שם מלבוש עליו, ועיקר שם מלבוש הוא מחמת הנאת נוי, וידוע דיותר בושה ללבוש ט"ק בלא ציצית משלא ללבוש ט"ק כלל וכיון דעיקר שם מלבוש שלו הוא הנאת נוי משום שבושה לילך בלא ט"ק והרי עיקר הנוי הם הציצית דט"ק בלא ציצית אינו נוי כלל ע"כ הדבר ברור לענ"ד דציצית של ט"ק שפיר חשיבי נוי ותכשיט דעיקר דרך לבישה של גוף הט"ק הוא רק בסיבת הציצית וק"ל

אמנם בעיקר המנהג של רוב ההמון ללבוש טליתות קטנים פחותים מכשיעור דלכאו' לא מקיימי המצוה כלל וכל עמלם לריק ח"ו ובודאי לא ניחא למרייהו דנימא הכי, ובשו"ת הרמ"א סי' ק"י כ' דטוב ללבוש ט"ק פחותים מכשיעור מלילך בלא ציצית, משמע ג"כ דקצת מצוה איכא דאל"כ מה נפ"מ בין ציצית אלו למי שאינו לובש כלל ציצית ובדרכי משה סי' ח' כ' דמש"ה מברכין על ט"ק על מצות ציצית ולא להתעטף או ללבוש בלמד משום דיש ט"ק פחותין מכשיעור ואם הי' מברך ללבוש הי' משמע דנצטו' על ט"ק זה ומקיים המצוה כהוגן ע"כ מברך על מצות ציצית היינו שמודים להשי"ת על שנתן לנו מצות ציצית עיי"ש והעתיקו הט"ז סי' ח' סק"ז, ולכאורה תמו' דאטו מותר לברך על מצות ציצית לבטלה בשעה שאינו מקיים מצוה ואם אין בט"ק כשיעור לא יברך כלל ואם יש בו כשיעור יברך בלמד, מכ"ז נראה דס"ל לאביהם של ישראל הרמ"א ז"ל דגם בט"ק מקיימין קצת מצוה אך לא מצוה גמורה כמו בטלית כשיעור, ודבריו ז"ל הרהיבוני לעיין בזה וליישב מנהגן של ישראל, וי"ל דכמ"ש התוס' חולין פ' כל הבשר וכ"כ המג"א סי' ח' להלכה דאף דטלית שאולה פטור מציצית מ"מ אם לובש טלית שאולה מצוייצת מקיים מצוה ויכול לברך עלי' כמו נשים במ"ע שהזמ"ג, ה"נ י"ל בטלית פחות מכשיעור אף דפטור מציצית מ"מ אם עושה בו ציצית מקיים מצוה, וא"ש דברי הרמ"א דשפיר יכול לברך עליו, וא"ש מנהג כל ישראל שלובשין אותו ויוצאין בו בש"ק לרה"ר דכיון דמקיים מצוה שפיר הוי נוי לטלית וזה תי' נכון בס"ד

עוד נראה ע"ד פלפול דהנה הברכ"י חקר במי שאין לו בליל פסח כזית מצה רק חצי זית אם מצו' עכ"פ לאכול חצ"ש כעין באיסורין דח"ש אסור מה"ת משום חזי לאיצטרופי ודעת איזה אחרונים דמצו' לאכול חצי שיעור וכן נראה דעת מאור הגולה כ"ק מרנא ורבנא זצ"ל בספר הטהור אבני נזר או"ח ח"ב סי' שפ"ג (בהגה) ע"ש וא"כ י"ל דה"ה בט"ק פחות מכשיעור. עור. איברא דיש לחלק דשאני מצו' מחוייבת שכבר חל עליו חיוב גמור לאכול מצה אך שאין לו אז מחוייב עכ"פ לאכול ח"ש, אבל ציצית דאינה מצו' מחוייבת רק כשיש שיעור בבגד חל חיובא אבל באין בו שיעור י"ל דלא מצי חייל חיוב כלל

אמנם לפנינו ית' שכ"מ בירושלמי פ"ד דחלה דאפי' לענין שיחול עליו חיוב מועיל סברת חזי לאצטרופי וקצת ראי' לדין הנ"ל ולפ"ז יהי' ראי' גם לנ"ד דהנה בחולין ר"פ אותו ואת בנו דלמ"ד שה אפי' מקצת שה חייב במתנות ואסור משום או"ב וכן בצבי אפי' מקצת צבי חייב בכיסוי. הנה דאף שאין בו רק מקצת איכות חיוב חייב. וכ"ת שא"ה דאפי' צבי קטן חייב בכיסוי וכן שה קטן חייב באו"ב ואין לו שיעור לגדלו ע"כ לא דמי לח"ש. ז"א דהנה בש"ס שבת (צ"ג:) למ"ד ב' שעשאו חייב פליגי אי שיעור א' לכלן או שיעור לכל א' וא' מייתי ראי' מצבי שנכנס לבית ונעלו שניהם חייבים ואמאי ליבעי שיעור צידה לזה ושיעור צידה לזה עיי"ש ולכאו' ק' דהתם ליכא שיעור כמה יהי' גדול הבע"ח שצד אותו ואפי' בבע"ח קטן מאד יש בו מלאכת צידה א"כ בצבי יש בו הרבה שיעורים. וע"כ צ"ל דכיון דמלאכת צידה הוא רק בבע"ח ע"כ בעינן בע"ח שלם שיש בו חיות שלם וזה שיעורו ופחות מזה הוי ח"ש אפי' יהי' גדול כמה כיון דמ"מ אין בו רק חיות א' וחצי חיות הוי ח"ש וה"נ בכיסוי דלא משכחת לה לחיוב זה רק בבע"ח כל שאינו בע"ח שלם הוי רק חצ"ש

עוד קצת ראי' לזה ממקרא בפ' קדושים גבי שפחה חרופה שהוא חצי' שפחה וחצי' ב"ח המאורסת לע"ע כתי' לא ימותו כי לא חופשה פירש"י ואין קדושי' גמורים ולכאו' ק' דמ"מ חלק ב"ח שבה מקודשת קדושין גמורין והרי מצינו בפ"ב דשבועות שהי' לו לפרוש בהנאה מועטת ופירש בהנאה מרובה וחייב קרבן ע"ז ומסתמא במזיד חייב כרת ע"ז וכן בחייבי מיתות חייב מיתה על ביאה כזו ואף שאין כל המעשה באיסור ואמאי בש"ח פטור ממיתה וע"כ דכיון דהבא על המתה פטור ועי' חולין (קכ"א:) וצריך לזה דוקא בע"ח כל שאין כולה בת חיובא חשובא רק בח"ש איסור וה"נ בנ"ד. **(ואציע בזה מש"כ בענין זה בחי' עה"ת וזה לשוני. בפ' קדושים ואיש כי ישכב את אשה נחרפת לאיש וגו' פרש"י בחצי' שפחה וחב"ח המאורסת לעבד עברי הכ' מדבר בקורת תהי' לא יומתו כי לא חפשה פרש"י בקורת תהי' היא לוקה יש לב"ד לבקר על הדבר שלא להמיתה שאין קידושי' גמורים, דחק לבאר למה כתוב לשון בקורת שלא נמצא כן בשום דין מדיני התורה שיהא צריך לבקר על הדבר משמע דתליא בעומק הסברא לברר זה שחייבת מלקות ולא מיתה ומה היא הענין ז ונלע"ד דלכאו' ק' דכיון דחלק חב"ח קדושי' גמורין למה לא יתחייב על חלק זה לבד מיתה, ונ"ל דהנה בשבת (צ"ד ע"ב) איבעי' שיעור לזה ושיעור לזה או שיעור אחד לכולן ופשיט מלידת צבי אם לא יכול א' לנעלו ונעלו שנים חייבין והא ליכא שיעור לזה ולזה ולכאו' תמי' טובא דלמה ליכא שיעור צידה לזה ולזה הרי שיעור כל מלאכת שבת באוכלין כגרוגרת וכאן בצבי כמה גרוגרת יש בו ותו דאם הי' הצבי קטן ממה שהוא אפי' בחציו אטו לא הי' בו שיעור צידה וצ"ל דכיון דמלאכת צידה ל"ש רק בבע"ח צריך בע"ח שלם וחצי ממנו הוי ח"ש וא"כ ביאה דצריך ג"כ בע"ח דהבא על המתה פטור ע' חולין (קכ"א:) ע"כ חצי ממנו הוי בגדר ח"ש, אך לפ"ז יקשה דא"כ גם מלקות לא תתחייב וכן הוא באשם לא יתחייב דעל ח"ש פטור מכלום [אדרבא אפי' לר"ש דכ"ש למלקות מודה לענין קרבן דבעי' שיעור שלם] וי"ל דהנה בתוס' חולין (ע"ט.) ד"ה מה"ד אתי צד דסוס)** ומדאמרי' צבי אפי' מקצת צבי חייב בכיסוי. הנה