ארץ צבי (פרומר) א רמט

אכל מקצת בר"ח וסופו בשבת לא יזכיר רק של ר"ח ולא של שבת ושם ל"ש לומר דחשיב כאלו בירך בתחלת סעודה דוקא ולא בסופו דמה סברא היא זו

וגוף דברינו הנ"ל מבואר להיפך במהרי"ל הובא מג"א סי' קפ"ח ס"ק י"ז דאם הי' רק לתשלומין לא הי' מזכירין של שבת במוצ"ש כמו בתפלה שאם שכח מנחה בש"ק מברך מוצ"ש שתים של חול רק כיון שאינו תשלומין ע"כ מזכירין של שבת הנה כ' היפך דברינו הנ"ל. ובעיקר הדבר לומר דבהמ"ז הוא תשלומין לשעת האכילה אין לחדש כזה בלא ראי' וגם היא נגד הסברא דע"כ לא כ' הפר"ח דכל תשלומין חשיב כאלו עשה אתמול היינו רק בדבר שהי' אפשר לעשותו אתמול משא"כ בזה דמיכל וברוכי בהדי הדדי א"א. וכעי"ז כתב בתבו"ש סי' ה' דל"ש לומר תוכ"ד כד"ד רק בדבר שהי' אפשר לעשות בפועל בשעתו ממש

גם מש"כ מר"ן נדרים ס"ח: דשני דברים שנעשין בב"א חשוב כ"א כמאוחר לחבירו י"ל דהיי"ד כשמעשה שניהם בב"א משא"כ בזה דבפועל בירך בו"נ קודם ואח"כ חל על המחי' למפרע מהיכי תיתי לומר דבורא נפשות מאוחר גם י"ל כמו דמצינו אין הקדש חל על הקדש ואאחע"א וכן אין טומאה חל על טומאה כמנחות כ"ד: ובגיטין מח. מבואר דאין קנין חל על קנין ככה א"א שיחול על המחי' למפרע על אכילה שכבר נפטרה בבו"נ דאין חלות חל על חלות שכבר קדם לו

מכל הלין טעמי נלע"ד דאם אכל עיקר וטפל וספק אצלו אם חשוב טפל יברך תחלה בו"נ ואח"כ יברך על העיקר מעין ג' ושפיר דמי: סימן קא להרב הגאון הק' האדמו"ר מבאיאן שליט"א בקראקא

גלילי ידיו הק' הגיעני. מש"כ מקור לדעת הרמב"ם דאין שוחטין וזורקין על טבו"י דמת אע"ג דשו"ז על טבו"י דשרץ משום דשמשא ממילא ערבא וכ' כתר"ה משום דאין לחלק בין אם אחרון של הז' ימים דטו"מ בין ימים הראשונים וכעי"ז אי' בירושלמי פ"א דמו"ק ה"ד דחילק בין מועד לשביעית דמועד זמן קצר החמירו ושביעית זמן מרובה לא החמירו ומ"מ גם בז' ימים אחרונים של שביעית לא החמירו שלא לחלק בינם לשלפניהם וככה בנ"ד עכ"ד דפח"ח מ"מ יש לחלק דהתם השקאת מים בשביעית אין אסור מה"ת דתולדות לא אסר רחמנא כדאי' ברפ"ק דמו"ק ע"כ החמירו בזה כדי שלא ליתן דבריהם לשיעורין משא"כ בנ"ד שהוא דאורייתא ואף דמצינו לפעמים לא פלוג גם בדאורייתא ע' תוס' זבחים ז': בד"ה ריצה מ"מ אין לדמות מלתא למלתא מדרבנן לדאורייתא. ומדי עיוני נתעוררתי ליישב סברת הרמב"ם עפ"מ דאיתא בכ"מ דיש חילוק בין תחילת חלות בין ליפקע חלות כדאי' עירובין ה' וכריתות כ"א: דיש חילוק בין לאסוקי לטומאה בין להפקיע מידי טומאה וכעי"ז בתוס' פסחים ו'. לענין בהמת ארנונא. וכזה חילק הרשב"א לענין נ"ט בר נ"ט דהיתרא דטעם קלוש א"א שיחול עליו איסור חדש מ"מ איסור שכבר הי' אינו נפקע ככה י"ל בנ"ד. דטמא מת שמאתמול ל"ה ראוי כלל ל"מ מה דשמשא ממילא ערבא בשביעי שלו שיחשב ראוי [ואע"ג דאתמול בלא"ה אין זמן פסח עדיין מ"ש יש בזה גרעון נוסף מה דגברא לא חזי כמבואר פסחים ע"ח: לענין ראוי לאכילה ותוס' יבמות דף כ'. לענין ראוי להקמת שם] משא"כ טמא שרץ י"ל דהי' חשוב לעולם ראוי לפסח אף קודם טבילה משום דבידו לטבול וכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי כקידושין ס"ב. ומה דאיו שו"ז על טמא שרץ משום דלענין ראוי ש לאכילה מחוסר ב' דברים א' טבילה והב' הע"ש ואע"ג דשמשא ממילא ערבא לבד ל"ח חסרון מ"מ חסרון שתים חשוב דשלבל"ע כעין תרי רואין ל"א וכעי"ז מצינו קריין סגיאין אבל אם דנין לענין חזי לעשיית פסח אינו מחוסר אלא דבר א' דהיינו טבילה וע"כ שפיר חשוב ראוי וכיון דמעולם לא נפקע ממנו שם ראוי לפסח ע"כ שו"ז על טבו"י דשרץ משום דחזי לאכילה דשמשא ממילא ערבא ואע"ג דלענין אכילה ל"ה חזי לפני טבילה מ"מ אכילה הוא ענף מצות הפסח וכיון שהי' חשוב חזי לעשיית פסח חשיב קצת גם חזי לאכילה אע"ג דבפועל ל"ח חזי לאכילה לפני טבילה וכעי"ז תוס' מנחות ט"ו. ד"ה רבנן דאף דאינו ראוי בפועל מ"מ חשוב ראוי לגבי ד"א שדנין עליו וכעי"ז בכ"מ ועי' מג"א סי' תנ"ב דאע"ג דחמץ חשוב איסורא בלע לענין נ"ט בר נ"ט מ"מ לענין ג' נ"ט גם חמץ חשוב היתרא בלע. הנה דחשוב קצת כאלו צריך לחול עליו שם איסור מחדש אע"ג דבפועל גם עתה חשוב איסור. ה"נ בנ"ד חשוב קצת כאלו צריך לחול שם אינו ראוי לאכילה אע"ג דבפועל גם עתה אינו ראוי לאכילה

וע"ד אגדה ביארתי דברי הרמב"ם דהנה מצינו פרה מטהר וגם מכפר כמ"ש רש"י ר"פ חוקת ונראה דשניהם א' דהנה בש"ס שבועות ח': פריך דילמא שעירי הרגלים מכפרים על ע"ז וג"ע ושפ"ד דכתיב בהו טומאה יעו"ש. והנה בזוה"ק דבחטא עה"ד הי' פתיך בי' ע"ז ג"ע ושפ"ד והנה שכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה נראה הפי' דשכר המצוה הוא א' עם עצם המצוה [כעי"ז בס' מגיד מישרים להב"י דמלאך שנוצר מלימוד משנה נקרא משנה וכעי"ז תוס' כתובות י"ז. דעמודא דנורא שנוצר ממצוה שזרק הדס לפני הכלה הי' לו צורת הדס [וכן עונש העבירה הוא א' עם העבירה וע"כ כמו דעבירה של עה"ד הי' בו ג' עברות הנ"ל דכתיב בהו טומאה ככה בעונש מיתה שנגזר על חטא זה יש בו טומאה של ג' עבירות הנ"ל וע"כ פרה מטהר וגם מכפר חטא עה"ד] או חטא העגל שחזרו להחסרון שהי' להם אחר עה"ד] דשניהם א' כי הטומאה מצד החטא כאמור. והנה ברשב"א קידושין נ"ו: דאע"ג דבידו ל"ה דשלב"ע מ"מ היכא דהוי שינוי גמור גם בידו חשוב דשלב"ע וכ"מ להדיא בש"ס קדושין ס"ב: מעיקרא בהמה השתא דעת אחרת

ונ"ל לרמב"ם דכל טומאה אינו שינוי גמור באדם ע"כ מועיל שמשא ממילא ערבא דזה הוי כמו בידו כתוס' קדושין ס"ד. דבידו דומה לסופו ליגדל אמנם טומאת מת שהוא מחמת חטא עה"ד דכתיב בי' משנה פניו ותשלחהו ע"כ גם העונש יש בו ענין זה לגרום שינוי באדם דהעונש הוא כמו החטא כנ"ל וע"כ ל"מ בזה בידו ולא שימשא ממילא ערבא לענין שלא יחשב דשלב"ע ע"כ אין שו"ז על טבול יום דמת: סימן קב ב"ה פ' תשא תרפ"ד לפ"ק פה זאוויערציע יצ"ו לכ"ק אדמו"ר הגאון הקדוש איש אלקים בעל שם משמואל (שליט"א) זצוקלל"ה זי"ע

דבר מי שקנה שטריימיל עבור בנו החתן על דעת שהמחותן אבי הכלה ישלם לו ואחר שמסרו להחתן שילם לו המחו'. ואח"כ נתפרדה החבילה אם צריך החתן להשיב גוף השטריימיל להמחו' או סגי שישיב לו מחירו שנתן עבורו

הנה בב"ק (ק"ב:) מחכו עלה במערבא לר' יוחנן אליבא דר"י וכי מי הודיעו לבעל חטין שיקנה חטים לבעל