ארץ צבי (פרומר) א רמח

בודאי עיי"ש וא"כ אם לא עשה כן אין לו עצה לברך כלל כמ"ש הפוסקים אם אכל דבר שהוא ס' אם לברך על המחי' או בו"נ א"א לו לברך כלל משום דבו"נ אינו פוטר מעין שלש ומעין שלש אינו פוטר בו"נ ע"כ

תשובה נראה [דאפי' מי שרוצה לחוש לדברי הרב ז"ל] דיברך בורא נפשות לא מבעיא לדעת כנה"ג סי' ר"ב דס' על המחי' ספק בו"נ יברך בורא נפשות אך אפי' לדעת המג"א סי' ר"ה דאפי' בס' אין לברך בו"נ מ"מ בנ"ד גם המג"א מודה דהרי כל שאוכל יותר מכזית לעקיך יש בו כזית משאר מינים שהם בו"נ אך דלכתחילה צריך לברך על המחי' דדגן עיקר ומברך על העיקר ופוטר את הטפילה אפי' לענין ברכה אחרונה כדאי' סי' רי"ב ס"א וכ"ז כשמברך על העיקר אבל כל זמן שלא בירך על העיקר אם מברך על הטפל לבד ל"ח ברל"ב

ולפי"ז האוכל עיקר וטפל ויש לו ס' אם הוא טפל יכול לברך בו"נ תחלה על הטפל כשיש בו כזית ואח"כ יברך גם על העיקר דכל זמן שלא בירך על העיקר כשמברך על הטפל ל"ח ברכל"ב כנ"ל ואח"כ יברך על העיקר כשיש בעיקר לבד כזית ול"ח ברכה שאינה צריכה כיון שעושה לצאת ידי ס' וכע"ז כ' השאג"א דמותר להוציא ביו"ט לצורך ס' מצוה דגם ס' חשוב צורך יו"ט ול"ח הוצאה שלא לצורך ואפי' לתוס' חולין פ"ד: דמצד ס' ל"ח צורך אין בנ"ד חשש רק אם הי' מברך מס' לבטלה משא"כ בזה דודאי אינו לבטלה ואין בזה רק חשש גורם ברכה שאינה צריכה וכיון דהוא לצורך לצאת ידי ס שפיר דמי

וראי' לזה מתוס' שבת דף ע': ד"ה נודע בקצר וטחן בשגגת שבת וזדון מלאכות ואח"כ קצר וטחן בזדון שבת ושגגת מלאכות ונודע לו על קצירה וטחינה ראשונה דאמרי' קצירה גוררת קצירה וטחינה גוררת טחינה מ"מ כל זמן שלא הפריש יכול להביא קרבן על קצירה וטחינה שני' וממילא צריך להפריש שנית על קצירה וטחינה ואע"ג דחל מעיקרא חיוב על קצירה וטחינה שלו ואם הי' מביא ע"ז הי' ממילא נפטר השני' מ"מ בידו להביא על השניה ראשונה כדי שלא תפטור את הראשונות וה"נ ממש בנ"ד ודו"ק

ולכאו' יש להביא ראי' להיפך דהנה בש"ס שבת ע"א: דאפי' לר"י דאמר ידיעות מחלקות מ"מ אם אכל כזית ומחצה ונודע לו על כזית וחזר ואכל חצי זית אחר בהעלמו של שני מהו דתימא ליצטרפו קמ"ל פירש"י דהא חצי זית עם זית קמא שייך בתר ידיעה קמייתא הוי כאלו נודע לו על הכל דהא אי הוי מייתי קרבן הוי מתכפר בהדי' דזית בלא שום ידיעה דפחות מכשיעור לא חשוב אבל כזית לא מתכפר בלא ידיעה הלכך כי לא מתיידע בהדי' אלא זה אח"ז הוי ידיעות מחלקות עכ"ל. ויש להסתפק אם גם זה תלוי ברצונו אם ירצה יביא קרבן על זית אחרון כי אז עדיין לא נתכפר גם חצי זית קמא ואח"כ יביא קרבן על זית ראשון כמ"ש תוס' ע': הנ"ל לענין קצר וטחן כגרוגרות בשגגת שבת וזדון מלאכות וחזר וקצר וכו' ומה דאמרי' בגמ' דבזה אין ידיעות מחלקות היינו דאינו מחויב להביא ב' חטאות ואם הי' הדין שהדבר בידו להביא שתים הי' נכון יותר להביא שתים כדי שירויח כפרה לחצי זית האחרון שאם יקריב על כזית ראשון בלבד ישאר חצי זית אחרון בלי כפרה וא"כ הי' להתוס' לפרש כן דגם בנדון זה אם רוצה מביא ב' קרבנות. ובנדון התוס' בקצר וטחן בשגגת שבת וז"מ ואח"כ קצר וטחן בז"ש וש"מ אין לו שום ריוח ע"י שמביא ב' קרבנות כי סו"ס יתכפרו לו ב' הקצירות וטחינות לגמרי וא"כ ביותר הי' להתוס' לכתוב לענין זה דין הנ"ל דבידו להביא שתים כדי שתרויח כפרת ח"ז השני. ומדלא כ' זה יש להוכיח קצת דלענין זה באמת אין רשות להביא ב' קרבנות דחצי זית בטל לגמרי לגבי כזית ודוקא בקצר וטחן כגרוגרות בש"ש וז"מ וקצר וטחן כגרוגרות בז"ש וש"מ דהם חיובים שנים ושלמים אז בידו. לחלק ולהפריש קרבן על כל אחד בפ"ע משא"כ בזה ואם. כנים הדברים א"כ גם בנ"ד בעיקר ועמו טפילה י"ל דאינו רשאי לחלק דטפל בטל לגמרי לעיקר כמו חצי זית לגבי כזית

אך לא ארי' די"ל בנ"ד א"י להביא ב' משום גרירה כמבואר לעיל ע"א עמוד א' באכל ב' זיתי חלב בהעלם א' ונודע לו על הראשונה ואח"כ אכל שלישית דהדר בי' רבא לגבי דאביי אפי' הביא קרבן על א' מהם נתכפרו. כלם משום דראשון א' עם השני בהעלם א' והשני עם השלישי וה"נ בנ"ד ממש. האמנם יש לחלק קצת דעל חצי זית שני ל"מ גרירה כיון דאינו מחויב קרבן על חצי זית ואף דח"ז ראשון מתכפר עם הכזית אע"ג דאי"צ קרבן ע"ז שא"ה שהי' עמו בהעלם אחד וזה אינו בגדר גרירה כמ"ש התוס' לעיל ע"א. ד"ה גרירה ע"כ מתכפר עמו דהוי כדבר א' ממש משא"כ חצי זית השני שהוא רק מטעם. גרירה מ"מ אין חילוק זה מוכרח

ולכאו' יש לדון לדיעות דאם אכל בש"ק ומברך ברהמ"ז במוצש"ק אומר רצה כמו שנוהגין העולם משמע מזה דבהמ"ז הוא תשלומין לשעת האכילה וגם הרא"ש פ' ערבי פסחים סי' ז' מדמה מי שאכל בע"ש ומברך בליל ש"ק למי שלא התפלל מנחה בע"ש דמתפלל בש"ק שתים, עיי"ש ודבר שהוא לתשלומין חשיב כאלו עשה בעיקר הזמן כמ"ש האשכול ה' מגלה והפר"ח או"ח סי' תרפ"ח דכל תשלומין חשיב כאלו הי' בעיקר הזמן (ולענ"ד ראי' לזה מריש חגיגה דלמ"ד תשלומין דראשון אם הי' חיגר בראשון ל"מ תשלומין דכיון דלא חזי בראשון לא חזי, בשני ונלע"ד. ע"ד הנ"ל דתשלומין חשיב כאלו הי' בעיקר הזמן וממי' אם הוא פטור בעיקר הזמן ל"ש תשלומין דחשוב כאלו עשה בראשון שהי' אז חיגר ומאומה לא נשא בעמלו ובירושלמי פ"ב דחגיגה בעצרת שחל בשבת דיום טבוח אחר שבת עורות הקרבנות למי לכל המשמרות כמו רגל או למשמר זה כמו הקרבן של חול הנה פליגי אם אזלי' בתר המעשה שהוא בחול או בתר החלות שהוא למפרע בעצרת כעין דפליגי בירושלמי פ' מי שאחזו בנותן גט לאשה לאחר ל' ואחזו קורקודייקוס אם אזלינן בתר מעשה הנתינה או בתר חלות וסוף דבר נראה דהחלות הוא בעצרת] א"כ חשוב למפרע כאלו בירך בשעת האכילה על העיקר וממילא נפטר הטפל וא"כ אפי' בשעה שמברך על הטפל חשוב למפרע לבטלה שכבר נפטר ע"י ברכת העיקר ואע"ג דגם ברכת הטפל חל למפרע בשעת אכילה וחשוב כאלו חלות בו"נ ועל המחי' הם בב"א הרי כתב הר"ן נדרים ס"ח: דמדברי רבה דכל שאינו בזאח"ז אפילו בב"א אינו ש"מ דאם עושין ב' דברים בב"א על כל אחד שדנין חשוב כאלו מאחר וחייל וה"נ על כל ברכה שדנין חשיב שהוא מאוחרת מן הברכה האחרת וא"כ חשיב הבורא נפשות אחר על המתי' וכיון דעיקר פוטר הטפל נמצא דברכת בו"נ הוא לבטלה

ולכאו' יש עצה שיכוון בפי' שלא תפטור ברכת על המחי' את הטפל אך זה תלוי בפלוגתא דפר"ח עם התבו"ש בסי' י"ז עיי"ש. ודעת התבו"ש שאין יכול להתנות שלא תפטור. ואפי' בב' מינים א' עיקר וא' טפל משמע ברב ה' ברה"נ פ"ג הי"ד דאין יכול להתנות דאל"כ למה כ' לטעום תחלה הא יכול להתנות שלא תפטור ע"ש

אך כמה תשובות בדבר מש"כ מדמזכירין רצה בסעודה ג' כשמברכין בהמ"ז במוצ"ש ש"מ דחשיב כאלו בירך ביום כמו שכ' הפר"ח סי' תרפ"ח לענין תחלת סעודת פורים לאו ראי' הכא דהרי יש דיעות דאזלינן בתר תחלת סעודה כמ"ש המג"א סי' קפ"ח סקי"ח דאם