ארץ צבי (פרומר) א רמז

תרו"מ וא"כ י"ל דאפי' מצוה דתרו"מ ליכא אמנם הב"ח ומנ"ח חולקין על המל"מ כנ"ל]

ונלע"ד דכיון דעיקר החומרא נצמח מחמת שי' הראב"ד והראב"ד ז"ל עצמו ס"ל בפ"ד מה' תרו"מ דהא דבעי' ראיית פני הבית היינו דוקא במידי דלא שייך בי' דיגון אבל במידי דמדגן תלוי בדיגון ולפ"ז ה"ה להיפך במידי דלא שייך בי' דיגון אין שייך בו שום זיקת תרו"מ רק ע"י ראיית פני הבית ולא תלוי בגמר מלאכתו כלל וא"כ ספיקו על פאמעראנצין וכדומה מסתברא שמסדרין אותו בקעסטליך ע"פ השדה ואין רואין פני הבית בא"י. [ואף שמוליכין אותן לסטאציע לבית הבאואזש] ואין טובלין משום דאין רוצה שישאר שם כמבואר בפ"ב דמעשרות מ"ג וברמב"ם פ"ד מהל' מעשרות הי"א המולך פירותיו ממקום למקום אע"פ שנכנס בהם בבתים ובחצרות בדרך לא יתבעו ובאמת מה"ט הי' מקום לדון לכאורה דאפי' הכניסן לבית בא"י כיון דלקטן ע"ד לשלחן לחו"ל כידוע דרובא דרובא של הפאמעראנצין הן נלקטין ע"ד לשלוח לחו"ל ודומה למעלה פירות מן הגליל ליהודה דפ"ב דמעשרות אע"ג דאוכל מהם עד שמגיע למקום שהוא הולך אך הרי במשנה שם עד שיגיע למקום השביתה וכו' עד שמגיעים למקום הלינה וא"כ כש"כ אם מכניסן לבית במקומו במקום שיעבור עליהם שבת או מקום הלינה דיקבעו גם לשון המפורשים וגם ברמב"ם הנ"ל אפי' נכנס בהם בבתים בדרך משמע דוקא כשכבר הוא בדרך לא חשוב ראיית ני הבית עי"ז אבל בעודנו בביתו אף שדעתו להוליכן לדרך ולא יהי' אלא ספק אם ראו פני הבית בא"י הוי ס"ס בדאורייתא וס' א' בדרבנן א' שמא הלכה כרמב"ם דאפי' נתמרחו בא"י פטורין בחו"ל ואת"ל כראב"ד ז"ל שמא לא ראו פני הבית בא"י דגם לראב"ד ז"ל פטורין ותו דלרוב פוסקים תרומת פירות דרבנן וא"כ הוי ס"ס בדאורייתא וס' א' בדרבנן

אמנם יש עוד פלוגתא בין רמב"ם לראב"ד דלרמב"ם פירות א"י שיצאו לחו"ל לגמרי פטורין מתו"מ אפי' מדרבנן ולראב"ד חייבין מדרבנן ורע"ק לא פטרן אלא מחיוב דאורייתא וכיון דלראב"ד ז"ל אזלי' לא יועילנו כל הנ"ל דמ"מ חייבין מדרבנן

ועדיין יש לדון דמ"מ הוי ספק דרבנן דהני פירות ממנ"פ פטורין מה"ת לרמב"ם תרומת פירות דאורי' הרי ס"ל תרומה בזה"ז דרבנן ולראב"ד דתרומה בזה"ז דאורי' הא סבירא לי' כרוב פוסקים דתרומת פירות [חוץ דגן תירוש ויצהר] הוי דרבנן ואיך שיהי' הני פירות אין בזה זיקת תרו"מ רק מדרבנן וכיון דלרמב"ם פטירי ביצא לחו"ל הו"ל ס' דרבנן ולקולא השתא דאתית להכי גם בפלוגתא הראשונה של הרמב"ם והראב"ד אם נתמרח בא"י ויצאו לחו"ל אם פטירי או לא י"ל ג"כ סד"ר לקולא

אמנם יש לדון לדעת הרשב"א וש"ך סי' ק"י דבאתחזק איסורא סד"ר לחומרא וכאן אם נתמרח בא"י אתחזק איסור טבל בא"י. האמנם כי באבנ"ז או"ח סימן תפ"ט סק"ד דבמידי דאין לו עיקר מה"ת אפילו במקום חזקה סד"ר לקולא מ"מ י"ל בנ"ד חשוב יש לו עיקר מה"ת להראב"ד דפירות האילן תרו"מ דרבנן הרי יש לו עיקר בדגן תירוש ויצהר ולרמב"ם דתרומה בזה"ז דרבנן הרי י"ל דלרמב"ם דקדושת ירושלים ומקדש לא בטלה א"כ הנזרע בירושלים חייב בתרו"מ מדאורייתא. הן אמת כי במנ"ח סי' רפ"ב כ' דרחוק לומר דתרומ"ע בירושלים יהי' לרמב"ם מה"ת מ"מ מסיק שם דקדושת הר הבית קידשה בזה"ז לענין תרו"מ ג"כ ואולי מה"ט חשוב בכל א"י תרו"מ עיקרו מה"ת ואף דתרומת חו"ל ל"ח עיקרו מה"ת היינו משום דרחוק מן חיוב דאורייתא ואין סברא לגזור במקום רחוק כזה אטו א"י וע"כ דאיסור עצמי הוא ולא משום גזירה אטו א"י וא"כ הוי אין לו עיקר בדאורייתא משא"כ בא"י עצמו י"ל דחשיב עיקרו מה"ת מחמת הר הבית

אך י"ל כיון דאסור לזרוע בהר הבית כמ"ש מנ"ח שם ולא משכחת לי' חיוב תרומות] ומעשרות מה"ת רק באופן רחוק מאוד אין סברא לגזור כל א"י אטו הר הבית אך שהוא איסור עצמי ול"ח עיקרו מה"ת וכך מסתבר. מ"מ כיון דלראב"ד ז"ל חשוב עיקרו) מה"ת כנ"ל שוב ליכא ממנ"פ הנ"ל שכתבתי דבזה"ז ממנ"פ פטירי מתו"מ מה"ת בין לרמב"ם ובין לראב"ד ז"ל. ומש"כ עוד דהוי סד"ר שמא לא ראו פני הבית ג"כ יש לפקפק דיכולים לברר זה ע"י מכתב לא"י וכבר כ' מהרי"ט דאפי' להרמב"ם ז"ל דסד"א מה"ת לקולא היכא דאפשר לברר אזלי' לחומרא ומסתמא כן הוא לענין ס' דרבנן דהיכא דאפשר לברר לא אזלינן לקולא ולעיל כתבתי עוד דמסתמא כן הוא שכורכין אותן בארגזים על פני השדה ואין רואין פני הבית מ"מ קשה לסמוך על השערה בעלמא בפרט בדבר שיכולין לברר

ולכאו' הי' מקום לומר כיון דדמאי הוי איסור קל דרוב ע"ה מעשרין אין להחמיר בו כ"כ אמנם בהיותי בא"י נוכחתי לדעת כי בזמנינו בעוה"ר רובא דרובא מהפועלים החפשיים העובדים בקאלאניעס אין מעשרין ואין יודעין כלל מה זה וטובה השתיקה אך לעומת זה הב"ד שולחין שלוחיהן לעשר תו"מ מ"מ איתרע לי' רובא אך אם יתברר שהפירות שמוכרין לשלוח לחו"ל אין רואין פני הבית בא"י נלע"ד להתיר דלראב"ד פירות דלאו בת דיגון עיקר תלוי בראיית פני הבית ואפי' לרמב"ם דתלוי גם במרוח מ"מ כיון דתלוי גם ברפ"ב י"ל דבלעדי זה אין בהם זיקת תו"מ כלל ואפי' נימא כהפנ"י ושאג"א דמרוח לבד גורם חיוב תו"מ רק דטבל ל"ה עד שיראו פה"ב מ"מ י"ל כיון דאיסור טבל ליכא ל"ח אתחזק איסורא שוב סד"ר לקולא בתרומה בזה"ז דלרמב"ם דרבנן ותו דיש לסמוך על ב"ח ומנ"ח דלרמב"ם אפי' נתמרחו בא"י פטורין ע"כ אם יתברר שהפירות אלו אין רואין פני הבית בא"י יש להקל

שוב כ' אלי החכם השואל הנ"ל דאף בס' אם ראו פה"ב יש להקל מס"ס א' שמא לא ראו פה"ב ספק שני שמא הלכה כב"ח דלרמב"ם אפי' ראו פה"ב בא"י כשיצאו לחו"ל פטורין כדעת הראב"ד. ומה שחששתי לדעת הראב"ד ז"ל דגם לרע"ק חייבין מדרבנן אי"צ לחוש לזה כיון דלא הובא דיעה זו בשו"ע. והטור והשו"ע העתיקו דעת הרמב"ם ז"ל לבד בלי חולק [והכס"מ ורדב"ז מתרצים השגת הראב"ד על הרמב"ם] ויש לנו ג' עמודי הוראה הרמב"ם והטור והשו"ע. וגם הרמ"א ושאר נו"כ השו"ע לא הגיהו עליו מה"ת ניחוש לשיטת הראב"ד ז"ל כיון שרוב הפוסקים חולקין עליו וכש"כ במידי דרבנן עכ"ד הרה"ג הנ"ל שליט"א וצדקו דבריו

ומש"כ דס' שמא לא ראו פה"ב אפשר לברר העיר לפמ"ש הנוב"י סי' נ"ז דהיכא דא"א לברר ב' הספיקות אי"צ לברר כלל גם העיר ח"א לעיל מדברי הפת"ש סי' ק"י דרוב פוסקים ס"ל דאי"צ לברר ע"כ להלכה יש להקל גם בס' אם ראו פני הבית: סימן ק

ע"ד הספק כדת מה לעשות באוכל לעקעך איזה זיתים ואין במה שאכל כזית דגן דיש פלוגתא בין הפוסקים אם לברך על המחי' או בו"נ ובסדר ברה"נ להרב ז"ל פ"ג ה"ב כ' דיש לחוש לזה לאכול עוד כזית שברכתו האחרונה הוא על המחי' בודאי ועוד כזית שברכתו הוא בורא נפשות