ארץ צבי (פרומר) א רמו

הנה בדרשא זו גם נילה כתיב וזה חיוב חדש ולגבי חיוב זה שמפאת דרשה זו שינה יעכב את אכילה ואם אי"ר לשינה אינו מקיים מצות ישיבה בסוכה שמפאת דרשה זו כלל אבל מ"מ נשאר חיוב מפאת משמעותא דקרא דכתי' בסכות תשבו ז' ימים ושפיר יכול לברך לישב בסוכה מפאת זה וע' אדרת אליהו ר"פ משפטים ותמצא סמוכין לדברינו [וכעי"ז יש דעה בתוס' ברכות כו: דמי שלא הזכיר של ר"ח בשמו"ע יי"ח גוף השמו"ע וע"מ מחזירין אותו ולכאו' ק' איך מותר לו להתפלל כל השמו"ע ברכות שכבר יצא יד"ח מהם] בשביל יעו"י לבד וצ"ל דיש ב' חיובים בשמו"ע בר"ח. א' כמו שאר יום חול וא' בתורת ר"ח. ומצד מהות ר"ח באמת אינו יוצא י"ח בשמו"ע בלא יעו"י ומ"מ שם שמו"ע עלה מצד יום חול דיש בכלל מאתים מנה ויום ר"ח יש בו גם מהות יום דעלמא וכע"ז כאן בכל אכילה בסוכה יש ב' חיובים א' מצד המפורש וא' מדרשא דמלואים ומצד דמלואים אינה מעכב ומ"מ הוא ג"כ מצוה מצד חיוב בסכות תשבו ז' ימים

ות"א הק' ע"ז דא"כ סוכה שאין בה רק ז' על ז' וכן במקום הקור יהי' אסור לברך לישב בסוכה בסעודת לילה דזה הרי ילפי' ממלואים וא"כ שוב בעי' שיהי' ראוי לשינה ובמקום צינה שאי"ר לשינה אין מקיימין מצוה בסעודת לילה. וליישב זה אקדים מה דלכאו' ק'] על מה שקבעו לברך לישב בסוכה דוקא בשעת סעודה ולמה אין מברכין בכל פעם שנכנס לישב בה וע' רא"ש מש"כ בזה ונלע"ד דהנה בסוכה כ"ז. רא"א י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה ויליף מדכתיב תשבו כעין תדורו מה דירה א' ביום וא' בלילה אף סוכה א' ביום וא' בלילה וחכמים מה דירה אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל אף סוכה אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל הנה דגדר דירה שלא יהיה מוכרח במעשיו וכעי"ז בפ"ק דיומא דירת בע"כ לא שמה דירה וה"נ מה שאדם הולך לפעמים חוץ לסוכה אין זה מנגד למצוה אדרבא זה משוי שיהי' כעין תדורו מה דירה אי בעי יושב בביתו אי בעי הולך מביתו החוצה ה"נ סוכה וכ"מ להדיא תוס' ישנים יומא יוד: ד"ה ר"י דמש"ה סוכה ל"ח דירת בע"כ משום דכשרוצה הולך לביתו עיי"ש וע"כ אין מברכין בכל פעם שנכנס לסוכה דל"ח הפסק כלל אדרבא מה שהי' חוץ לסוכה פעל וגרם שזמן היותו בסוכה יחשב כעין תדורו ודומה להא דאמרי' הבא מלח הבא לפתן ל"ח הפסק בין ברכת המוציא לסעודה שהוא מצרכי הסעודה מחמת שנותן טעם טוב בפת ה"נ בנ"ד. מה שהוא פעם בחוץ פעם בסוכה כחפצו זה נותן טעם בהמצוה שיחשב כעין תדורו יותר

וסעד לדבריי מצאתי בפייט לסוכות שכ' דמקיימין מצות סוכה ביציאותי' ובביאותי' ולכאו' תמו' בביאותיה ניחא אבל ביציאותי' מה קיום מצוה יש בזה ולהנ"ל א"ש טובא וק"ל

עתה נבאר למה מותר לברך על כל סעודה דהנה בסוכה כ"ז. ילפי' ט"ו ט"ו מחג המצות מה התם לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות אף הכא לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות משמע דילפינן מזה ב' דברים א' דלילה הראשון חובה ב' דמכאן ואילך רשות וכ"מ ברמב"ם. והנה ידוע מש"כ הגר"א ז"ל דאע"ג דז' ימים רשות אינו רשות גמור רק מצוה של רשות אך מצוה לגבי חובה רשות קרי לה וכ"כ בחזקוני על התורה. והנה בתוס' קדושין ל"א. דדעת ר"ת ז"ל דאשה יכולה לברך על מ"ע שהזמ"ג וכ' הר"ן משום דאצל אנשים הוא חובה וגם אצלה היא קצת מצוה ומקבלת שכר ע"כ יכולה לומר וצונו משמע דתרתי בעינן א' שיהי' דבר זה אצל אנשים חובה ותו דגם בנשים קצת מצוה וככה י"ל באכילה כל ז' בסוכה נמי תרתי איכא א' דגוף המצוה דישיבה בסוכה מצוה של חובה וא"כ שייך וצונו אך דלענין הברכה ל"ח היסח הדעת וכאלו לא הפסיק דמי ול"ש ברכה אמנם כשאוכל דאז יש קצת מצוה באכילה בסוכה לבד גם זולת מצות ישיבה מפאת דרשה דט"ו ט"ו מחג המצות שהוא מצוה של רשות [ונפ"מ דאפי' בירדו גשמים דאין חיוב ישיבה בסוכה היי"ד ישיבה בעלמא אבל באכילה אע"ג דחובה ליכא מ"מ אם יושב מקיים מצוה כמו בליל ראשון של חג דחייב לאכול בסוכה אפי' בשטת גשמים אך דאז יש חובה ובשאר ימים רשות דלגבי מצוה זו של רשות דילפי' ט"ו ט"ו מחג המצות לא בעינן תשבו כעין תדורו. ולע"ד ל"ש בזה כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט דזה שייך דוקא בלא שעת אכילה דאז בעי' תשבו כעין תדורו אם יושב בשעת גשמים ליכא מצוה כלל משא"כ בשעת אכילה דאיכא מצוה של רשות דלענין זה לא בעינן כעין. תדורו לא נקרא הדיוט ואדרבא מצוה קעביד ובזה א"ש מנהג צדיקים ששמעתי וראיתי דבשעת הגשמים באמצע סעודה אפי' ברבוי גשמים אין יוצאין מן הסוכה ולהנ"ל א"ש] וכיון דבעצם שייך בזה וצונו כיון דמקיים בזה מצוה של חובה וגם לענין הברכה עתה יש קצת שייכות דהרי מקיים עתה מצוה של רשות דלגבי זה הי' הפסק בין סעודה ראשונה לשל עתה ע"כ קבעו הברכה בכל סעודה כנלע"ד בעזהי"ת

ועתה נבא לנ"ד דאף אם נימא דסוכה שאין ראויה לשינה אין יוצאין בה אפי' באכילה היינו משום שאינו כעין תדורו מ"מ עכ"פ איכא קצת מצוה מפאת הגז"ש ט"ו ט"ו מחג המצות דכל שבעה איכא עכ"פ מצוה של רשות דלענין זה לא בעי כעין תדורו דהרי אפי' בשעת גשמים דל"ה כעין תדורו מקיים מצוה זו וא"כ שפיר מברכין על סעודת הלילה בסוכה אף במקום שאינה ראוי לשינה ואפשר דגם בזה שייכי קצת ב' טעמים כנ"ל א' דיש מצוה גמורה לאחרים שיש להם סוכה טובה ראוי לשינה וגם אצלו קצת מצוה בישיבה בסכה זו

עוי"ל בפשיטות דאיכא ס"ס שמקיים מצוה א' דילמא הלכה כח"צ דא"צ שיהי' ראוי לשינה שנית דאולי גם היום ראוי לשינה כאשר עיננו הרואות בכמה אנשים חרדים שישנים בסוכה גם היום בסכות דידן ואין הצינה מונעתם מזה ע"כ מותר לברך לישב בסוכה בסכות דידן גם בסעודת לילה

ולפי הנ"ל יעלה עוד דאף מי שיושב כסדר בסוכה מ"מ יכול לברך לישב בסוכה בשעת סעודה [וע' ב"ח ומג"א סי' תרל"ט מש"כ בזה דמ"מ לענין מצוה של רשות שיש בסעודה שזה חיוב נוסף על הישיבה גופה לענין זה שפיר הי' הפסק בין סעודה לסעודה ושפיר יכול לברך: סימן צט להרה"ג חו"ב אבד"ק טעראספאלי שליט"א

ע"ד הספק בפירות א"י שיצאו לחו"ל דדעת המל"מ בדעת הרמב"ם דאם נתמרחו בא"י ויצאו לחו"ל חייבין בתרומות ומעשרות מה"ת ודעת הב"ח יו"ד סימן של"א להיפך וכ"כ המנ"ח מ' שצ"ה דדעת הרמב"ם הוא דאפי' באין לחו"ל לאחר מירוח פטורין מה"ת אך כ' שם דדעת הראב"ד ז"ל מפורש כהמל"מ [ולע"ד גם להמל"מ יש להסתפק אם סגי במירוח בא"י או בעי נמי ראיית פני הבית דלא נגמר לטבל רק בראיית פני הבית ופנ"י ביצה י"ג כ' דמירוח מועיל רק לחיוב לתו"מ אבל לא שיהיה אסור משום טבל וכ"כ השאג"א וא"כ י"ל דבמרוח נשאר בחו"ל אותו חיוב שהי' בא"י ולא יותר וחייב בתרו"מ למצוה בעלמא אבל אין אסור משום טבל אמנם משמעות הפוסקים בכ"מ דבלא ראיית פני הבית לא חל כלל חיוב