ארץ צבי (פרומר) א רמה

שי' רש"י ב"ק ק"י עם שיטת רמב"ם הנ"ל דאפי' ממשמר למשמר מהדרינן למ"ד דחוי' ולהנ"ל י"ל דזה תלוי בב' לישני דיומא ו: רש"י ס"ל כלי"ב ע"כ ס"ל מבית לבית אב לא מהדרינן אפי' למ"ד דחוי' ורמב"ם ס"ל כלישנא קמא וללי"ק י"ל דאפי' ממשמר למשמר מהדרינן למ"ד דחוי' דכיון דגם מבית אב לבית אב איכא איסור דאורי' כאמור וע"כ מהדרינן ה"ה כממשמר למשמר

וח"א הקשני למ"ד הותרה למה לחד לישנא מהדרינן באותו בית אב וכיון שהוא היתר גמור למה מהדרי' ואמרתי לו דאפשר דזה רק ממדת חסידות וכעין דאיתא בפ"ט דכלאים לענין דבר שאינו מתכוון מ"מ הצנועין הי' מחמירין בזה עיי"ש אך כמו דמצינו לפעמים כופין על ועשית הישר וטוב כמו בשומא הדרא ודינא דבר מיצרא אף דבעלמא אין כופין ע"ז וצ"ל דהדבר נמסר לחכמים וראו בחכמתם שראוי לכוף ע"ז. וכן מצינו לפעמים כופין להיות עין יפה כמבואר חולין קל"ז: דחיוב גמור מדרבנן לתרום א' מארבעים אף שהוא רק בעין יפה דבינוני א' מחמישים. כן בנ"ד ראו חז"ל לכוף ע"ז לקיים מדת חסידות ולאהדורי למעבד בטהרה אע"ג דמעיקר הדין הוא היתר גמור. שו"ר בגבורת ארי יומא ו: דהא דמהדרינן למ"ד הותרה הוא רק מדרבנן

אשר תירצת קו' המנ"ח מ' קט"ז על רמב"ם פ"ט מהב"מ ה"ה דיוצק ובולל פסול בזר דהרי ברמב"ם פי"א מפסה"מ פוסק כרבנן דצביעה ובלילה כשרים בזר וע"ז תרצת דהרמב"ם ס"ל כר' נחמן במנחות י"ח: דמחלק בין מנחת כהנים למנחת ישראל מנחת ישראל דבת קמיצה הוא מקמיצה ואילך מצות כהונה לימד על יציקה ובלילה שכשרים בזר מנחת כהנים דלא בת קמיצה הוא מעיקרא בעי כהונה ובפ"ט מהב"מ קאי על מנחת כהנים וע"כ פ' דפסול בזר ואע"ג דרבא פריך עלי' דר"נ מכדי קמיצה מהיכי אתרבי ליציקה ממנחת ישראל מה התם כשרה בזר אף הכא נמי כשרה בזר מ"מ הרמב"ם כר"נ דלא חש לקו' רבא ע"כ דבריך. הנני להוסיף על דבריך וליישב קו' רבא על ר' נחמן עפמ"ש התוס' ב"ק דף ג'. ד"ה לא דהא דממעטין שור ולא אדם לא קאי רק בור י' דכ' בקרא בהדיא אבל בור ט' דלא כתיב בקרא רק ילפינן מבור יוד לא קאי עלי' מיעוט דשור ולא אדם וחייב בנזקין אפי' על אדם [וכעי"ז בתוס' ב"ק ק"א. ד"ה ולא יצבע וכעי"ז בתוס' פסחים ל"ח. בד"ה חלות] שוב ראיתי ממש כעי"ז בגמ' מפורשת יבמות פ"ז חוזרת בשביל בנה חוזרת גם לחזה ושוק וכו' מהיכא קא אתרבי מובת מי עדיפא לה מינה התם כתיבי מיעוטי הכא לא כתי' מיעוטא והוא ממש כדברי תוס' ב"ק ג'. הנ"ל שפה א' ודברים אחדים וכזה י"ל בתו' דמנחות י"ח: הנ"ל דכתיב והביא בני אהרן וקמץ וילפי' מזה מיעוטא דדוקא מקמיצה ואילך מצות כהונה ולא מה שקודם קמיצה ס"ל לר' נחמן דהא מעוטא לא קאי אלא אמנחת ישראל דכתיב בהאי קרא ולא אמנחת כהנים דילפינן מינה ולפ"ז תי' הנ"ל ניתן להאמר דהרמב"ם ס"ל כר"נ (ולולא דברינו הי' מקום לדחות דבתר דפריך עלי' רבא קו' שאין עלי' תשובה ר"נ גופיה הדר ביה כדאשכחן בכ"מ]: סימן צח בדין ישיבה בסוכה בשמיני עצרת

בטור או"ח סי' תרס"ח הובא במג"א שם ויש שאין יושבין בה בלילה וביום יושבין בה ואינו מנהג עכ"ל ומג"א כ' ובמדינתנו יש אנשים שנוהגין כך שראו כן מאבותיהם והב"י תירץ מנהגם עיי"ש. ויען שמענו שהיו צדיקים גדולים שנהגו כן נלע"ד לי ליישב המנהג שיתאים גם עפ"י דין ע"פ תורה הנגלית. דהנה בסוכה מ"ג. בסכות תשבו ז' ימים וכו' או אינו אלא ימים בלא לילות וכו' נאמר כאן בסכות תשבו ונאמר במלואים תשבו מה להלן ימים ואפי' לילות אף כאן ימים ואפילו לילות. והנה מצינו סתירה בזה ברפ"ק דיומא ב': מי איכא מידי דגוף היו"ט [דסכות] לא בעי פרישה ואלו [שמ"ע] טפל דידיה בעי פרישה הנה קרי לשמ"ע טפל לסכות. ואלו בסוגיין מבואר להיפך דשמ"ע חשוב עיקר נגד סכות וסכות הוא רק הכנה לשמ"ע דומיא דמלואים שהיו רק הכנה להשמיני דמלואים והוא הי' העיקר וכ"מ בזה"ק ובמדרש דשמ"ע יותר עיקר מסכות. נראה מזה דיש ב' מהותים בסכות מצד מהות א' סוכות עיקר ומצד מהות א' שמ"ע יותר עיקר [וכעי"ז יש בפרדס להרמ"ק ז"ל באיזהו מקומן שיש ב' מיני מציאות דבר א' ומצד מציאות הא' הוא באופן אחר ממה שהוא מפאת מציאות השני ושניהם אמת]

אמנם חיוב סוכה דלילה דזה ילפי' ממלואים נראה דלענין זה ודאי סוכה טפל לשמיני עצרת דומיא דמלואים שלמדים ממנו ודומה למה דאמרינן ב"מ קט"ו: דאפי' למ"ד לא דרשי' טעמא דקרא מ"מ היכא דמפורש טעמא דרשינן והכ"נ כיון דמוכח כך מתוך הדרש חשוב לגבי דין הנלמד מדרש הזה כאלו מפורש הטעם בקרא וקצת כזה בנתיבות עולם נתיב האמת פ"א דמה שמושג ומובן מן הדרש חשיב כאלו אמר לו כן בהדיא והנה כבר כתבו שיש טעם שלא לישב בסוכה בשמ"ע כדי שלא יהי' זלזול לשמ"ע וכעין שכתבו תוס' סוכה מ"ז בד"ה מיתב לענין לולב ומ"מ פסקינן דמיתב יתבינן דקצת מצוה שיש בישיבה בסוכה מצד ספיקא דיומא דוחה זה. אמנם כ"ז בישיבה ביום אמנם לישב בסוכה בלילה לענין חיוב זה ודאי שמ"ע עיקר לגבי סכות כאמור ואין סברא לזלזל בשמ"ע שהוא העיקר ולדחות העיקר בשביל הטפל ע"כ בשמיני עצרת אין יושבין בסוכה

ובזה יש ליישב סתירת דברי המרדכי פ"ב דסוכה שכ' דסוכה שאי"ר לשינה גם לאכילה פסולה והקשה הח"צ הא שיעור סוכה ז' על ז' וא"כ א"א לישן בה ואיך יי"ח באכילה עוד יש להקשות כי שם בפ' זה כ' המרדכי עצמו דבזה"ז אין ישנים בסוכה במדינות אלו מפני הצינה וא"כ ק' דא"כ איך יי"ח באכילה בסוכה ואיך מברכין לישב בסוכה ונראה דכיון דבמקרא מפורש רק ימים דמשמע ולא לילות ולפ"ז ל"ה חיוב לישן בסוכה דעיקר זמן שינה הוא בלילה כמפורש בקרא לענין ק"ש דלילה זמן שכיבה ובש"ס סוכה דאסור לישן ביום כשינת הסוס אך דילפי' ממלואים והלבוש כתב דחיוב שהוא רק מדרשא לגבי חיוב מפורש הוי כאינו מחויבים בדבר וכמו דאין דרבנן פוטר דאורייתא ע"כ א"א דדבר הנלמד רק מדרשא יעכב חיוב המפורש בקרא וגדולה מזו מצינו ברמב"ם פ"ז מה' בכורות הלכה ה' בהא דילפי' מעשר בהמה ממעשר דגן שאין מעשרין משנה לחברתה ומ"מ כ' דיראה לי דאם עישר בהמה משנה זו על שנה זו הר"ז מעשר שהרי לא הקפידה תורה בפי' על מעשר בהמה שיהי' שנה שנה והלח"מ שם הק' כיון דילפי' ממעשר דגן ובמעשר דגן גם בדיעבד מעכב א"ה גם במעשר בהמה ראוי שיהי' כן אמנם בס' החינוך מצוה ש"ס ביאר יותר דברי רמב"ם דכיון דאינו מפורש בגופי' רק דילפי' ממעשר דגן דיו שנלמד לענין לכתחלה ולא לענין דיעבד וע"כ אינו מעכב עיי"ש ונלע"ד מקור לזה בירושלמי פ"ק דיומא מצינו דברים שאין מעכבים למדים מדברים המעכבים הובא בתוי"ש יומא ג: ועיין שיח יצחק שם ואף דודאי לאו כללא הוא ויש כמ"ד דהלמד דינו לגמרי כהמלמד מ"מ נקוט מיהו פלגא לענין נ"ד דאין הלמד מעכב את המפורש בתורה אך כיון דילפינן נמי ממלואים ובמלואים כתיב פתח אוהל תשבו יומם ולילה