ארץ צבי (פרומר) א רמא

אך ב' תשובות בדבר חדא דפ"ק דטהרות משנה ח' מבואר דל"מ חבור רק במקום דאפי' אם לא יהיה חבור יטמא עכ"פ טומאה קלה הימנה אז מועיל החיבור שיהיה ממש כמוהו. אבל במקום דאם לא החבור אז לא מק"ט כלל אז גם החבור לא מהני עיי"ש. ובנ"ד מבואר שם בתוספתא דמיירי במגע שרץ דהכלי נעשה ראשון ואם לא החבור לא יטמא מהות השני כלל דאין כלי מק"ט רק מאב הטומאה. ומהות כלי מסתברא דדינו ככלי ע"כ גם חבור ל"מ שיטמא מהות א' מכח חברו. שנית דאפי' בחבור גשמי מצינו בפ"ב דכלים משנה ז' טבלא שהיא מלאה קערות שנטמאת א' מהם בשרץ לא נטמאו כולן וכן בית תבלין של חרס וקלמרין המתאומות יעו"ש ולא אמרי' דע"י החבור יחשבו לכלי א' וע"כ צ"ל דדוקא כשנעשה פרק מאותה כלי חשוב חבור משא"כ בב' כלים מחוברין יחד וב' מהותין אפשר דדומה לשני כלים מחוברין ולא מהני חבור. ועוד בה שלישי' דע"כ ל"מ חבור רק לענין זה דמגע שנעשה בעיקר יחשב כאלו הי' בהנטפל אליו משא"כ בהא דתוספתא דאם קיבל טומאה מגבו אפי' הי' נעשה זה בכל"ח עצמו ל"ה מועיל ליטמא גם חבור ל"מ. וכעי"ז מבואר בתענית די"ח: יום טריינוס גופי' בטולי' בטלי' אנן משום יום נקנור ניקום נגזור ואף דלכאו' יש חילוק גדול דיום טוריינוס גופא כיון שאירע בו אבל דחה את מאורע השמחה שהי' בו ואינו שוב יום שמחה משא"כ מה שהוא סמוך ליום נקנור א"א לבטל דסו"ס הוא סמוך ליום שמחה וע"כ דל"מ הסמיכות רק לענין זה שיחשב כאלו מאורע השמחה שאירע בהסמוך יחשב כאלו הי' מאורע זה ביום זה עצמו אבל כיון דיום טוריינוס כבר הי' מאורע שמחה ומ"מ בטלוה ל"מ מה שהוא סמוך ליום שמחה הכ"נ בנ"ד ודוק וכעי"ז מבואר בסוטה ו. אונס בישראל מישרא שריא ע"ש היטב. וכזה מבואר בנגעים פי"א משנה ו' חזר נגע לבגד מציל את המטלית חזר למטלית שורף את הבגד. והחילוק כנ"ל דא דהמטלית חשוב חבור לבגד ונגע שנולד בבגד חשוב כאלו הי' במטלית אבל הרי במטלית הוא נגע ראשון ולא בעי שריפה אבל אם נולד נגע במטלית חשוב כאלו הוא בגוף הבגד ובגוף הבגד כבר הי' פ"א נגע ועתה חזר ודינו בשריפה. ומבואר ג"כ סברא הנ"ל דל"מ חבור לומר דהמטלית חשוב כגוף הבגד רק דהנגע שנולד בבגד הוי כאלו נולד במטלית וזה הרי אין מצריך שריפה וככה הוא בנ"ד וק"ל אבל לעולם חשיבי מחוברין והכ"נ בנ"ד חשיבי מעורה

ועתה נבא לענין ב' לשונות שבב"י סי' תר"צ שדן כ"ת דפליגי הריב"ש וב"י להריב"ש אינו יוצא ולהב"י יוצא שדן כת"ר בדבריהם ילה"ע דבחצי בלשה"ק וחצי בלע"ז דומה קצת למה דאי' בשו"ע או"ח סי' ט' בשם תה"ד דחציו בהכנף מין כנף (דאינו פוטר אלא במינו וחציו בצו"פ דפוטר אפי' שלא במינו יש לפסול. הכ"נ לשה"ק דכשר לכל אפי' למי שאינו מכיר [דדומה לצמר ופשתים דפוטר אפי' שלא במינו] ולע"ז אינו כשר אלא למכיר דומה להכנף מין כנף שאינו פוטר אלא במינו אפשר שאינו מצטרף. ותו דלשה"ק יוצא בגוף הלשון דהרי כשר אפי' למי שאינו מכיר ולעז אינו כשר אלא למי שמכיר ואינו יוצא רק מחמת המשמעות י"ל דהוי ב' סוגי קריאה ול"מ כעין גיטין טו: או כלו בקיום הגט וכו' [וב"ב ג: או כלו בבנין או כלו בפרוכת] וי"ל דזה טעמו של הריב"ש ולפי"ז בב' לשונות לעז שפיר מצטרפי כיון דשניהם סוג א'

ולפי הנ"ל יתורץ ג"כ ההערה שהעיר כת"ר במגלה יש ג"כ מלות של תרגום הנה דלה"ק ותרגום מצטרפין ולהנ"ל א"ש לפימ"ש מהרש"ל ב"ב קפ"ד: על תוד"ה היכא דלשון שבדו להם חכמים דינו כלה"ק לא צריך להבין הלשון א"כ תרגום של המגלה ודאי לא גרע מלשון שבדו להם חכמים כיון דכן תקנו אכנה"ג ואין צריך הבנה וא"כ היא סוג א' של קריאה עם לה"ק] ע"כ מצטרפין ומלבד זה הרי כ' הרמ"א באהע"ז סי' קכ"ו ס"א דאע"ג דגט בב' לשונות פסול מ"מ מקצת בלה"ק ומקצת בלשון ארמי כשר דשניהם נתנו בסיני א"כ גם בנ"ד א"ש וגם תי' כ"ת פשוט ונכון

] ולפי דברינו הנ"ל יש ליישב קו' הרמ"א סימן קכ"ז בתשובה. ובאהע"ז סי' קכ"ו איך כותבין גיטין שלנו מקצת בלה"ק ומקצתו ארמית ולהנ"ל י"ל דכיון דזה נוסח הגט קבוע ומקובל מהגאונים וכל הראשונים ז"ל הר"ז כמו לשון שבדו להם חכמים והוא כלה"ק שכשר אפי' לאינו מכיר וע"כ מצטרף עם לה"ק ונכון: סי' צה תשובה שנית בענין הנ"ל

מש"כ כ"ת דא"א לומר דהיכא דלא מק"ט בנגיעה גם חבור ל"ח כהא דטהרות פ"ק מ"ח. דהרי מבואר להיפך בפי"ח דכלים מ"ז וכן פי"ט במזרן ומטה. כבר הק' זה במשנה אחרונה ולענ"ד החילוק דשאה"כ דא' משלים את חברו ואז מועיל החיבור יותר ובספרי שיח השדה הארכתי בסברא זו כמבואר בכ"מ בתוס' שבת מח: ותוס' ביצה לח. ותוס' נדה ז. דאפי' משלים באיכות שגורם חיוב חלה ג"כ מועיל שיחשב חבור ועוד בכ"מ משא"כ בהא דטהרות פ"א מ"ח אין מקצת מאכל זה משלים את השאר שנדבק אליו ולפ"ז גם בהא דתוספתא דכלים שהובא בר"ש פ"ה מי"א ג"כ אין מהות כל"ח משלים את מהות כלי מתכות וכן להיפך ע"כ ל"מ חיבור רק בתנאי הנ"ל ומש"כ דמפ"ב דכלים מ"ז אין ראי' דהתם הטעם משום דתוכו של זה גב של השני כמ"ש הר"ש שם. מי לא ידע מזה. אבל כ"ז אם דנין מצד מגע משא"כ אם דנין מצד חבור מה נפ"מ באיזה מקום הוא מחובר סו"ס הכל נעשה א' וז"פ מאד ופלא על כ"ת שבא להשיג בזה ותו דבשל עץ דמטמא מגבו נטמא א' נטמא חברו כמבואר שם במשנה והטעם כמ"ש הר"ש והר"ב, דכיון דנטמא א' שהוא גב לחברו ממילא גם חברו יאא דכלי עץ מק"ט מגבו אבל ק' דמ"מ לא יהי' טמא רק אותו חלק כותל שהוא מצד א' תוך לכלי שקיבל טומאה אבל שאר הכלי למה נטמא וע"כ צ"ל משום חבור וזה ראי' לדבריי דכיון שיש חלק גב מכלי זה גופא שנטמא מועיל החבור שיהי' נטמא כלו ודוקא בכ"ח ל"מ דמה שכלי א' מחובר לכלי אחר ל"מ רק כשהחבור באותו כלי וזה מפורש יוצא כדבריי

ומש"כ דלפי' הרמב"ם פי"ח דכלים מ"ז דכרע לבד ג"כ מק"ט ע"כ אף שנתחבר עם המטה חשיב כלי בפ"ע לא ארי' כלל דאע"ג דכרע לבד חשיב ג"כ כלי מ"מ כל המטה יחד ג"כ ל"ח רק כלי א' וז"פ מאד ואי"צ ראי' [מ"מ אביא זכר לדבר מר"ה כ"ז. דאף דשמע תחלת תקיעה בלא סוף וסוף בלא תחילה יצא מ"מ משך בשני' כשתים אין בידו אלא אחת דפסוקי תקיעותיו מהדדי לא מפסקינן היינו אף דגם חלק מתקיעה חשיב תקיעה מ"מ גם כל התקיעה יחד איננה יותר מתקיעה א' וכזה מבואר ברשב"ם פסחים קח: ד"ה בב"א וכן בתוד"ה בא"א דאם עירה ד' כוסות לתוך כוס א' ל"ח רק כוס א' אע"ג דגם בכוס גדול סגי בשתיית רביעית ממנו כמו"ש תוס' שם ד"ה רובא דכסא. ואפי' למלאות הכוס חי"צ רק למלאות רובו כמ"ש בגבורות ד' פמ"ח מ"מ אם מלאהו אפי' הכוס גדול מאד שיש במיעוטו לבד כמה רביעית אינו עולה רק לכוס א'.]: