ארץ צבי (פרומר) א רמ

א"כ אפשר דה"ה ס"ט ברה"ר אין אסור לכהן רק במגע ובמשא ולא באהל כיון דהטומאה אינו פועל בו דומה לגוסס וא"כ בנוסע על אעראפלאן עם עוד אנשים א"כ הוי רה"ר וס"ט ברה"ר ואין איסור רק במגע ומשא ולא באהל ומה שנוסע דרך בה"ק אינו לכל היותר רק כמו מאהיל על המת ושרי בס"ט ברה"ר. ותו כיון דהוי ס"ט ברה"ר ואינו נטמא רק דגוף הנגיעה אסורה א"כ שוב דומה לדברי רשב"ם עירובין מ"ג. דספינה ממילא אזלא ואיהו לאו מידי עביד הכ"נ אעראפלאן ממילא אזיל ע"י המוביל והאדם לא בידו להעמידו ותירץ זה השני עולה יפה אף לשיטת הרמב"ם דס"ל דגם בזה"ז אסור לכהן להטמאות למתים מה"ת ולוקה משום תוס' טומאה בחבורין דמ"מ בנ"ד ליכא תוס' טומאה כלל דהרי ס"ט ברה"ר ספיקו טהור ואינו נטמא כלל עי"ז רק דהנגיעה עצמה אסורה וכן בנ"ד מה שמאהיל] וא"כ שוב דומה לנדון רשב"ם דספינה ממילא אזלא

ואיש א' אמר דכאן ל"מ ס' דאפשר לברר הס' דיש להאעראפלאן ליניע קבוע כסדר ואפשר לחקור ולברר אם עוברת דרך בה"ק ולענד"נ אף דיש להם ליניע קבוע אבל כיון שהוא באויר א"א שיהי' בצמצום גמור בקו א' בלי נטות ימין ושמאל ואפי' ספינה המפלגת בים מעיר לעיר אינו הולכת תמיד בקו א' ממש כמובן וגם כי תלוי כפי מרוצת המים באותו זמן וככה הוא בזה תלוי לפי נשיבת הרוח אף שתמיד הוא נוסע באותו שטח אבל לפעמים בצד זה פעמים בצד אחר וא"א לדעת בתחלת הילוכא אם העביר דרך בה"ק אשר על אם הדרך כמובן וע"כ תמיד הוא רק ס'

היתר ז' והשתא דאתינא להכי י"ל עוד היתר דבתחלת נסיעתו הוי דבר שאינו מתכוין שאין כוונתו להאהיל רק לעבור ממקום למקום ואינו פסיק רישא דאפשר שיטה כה וכה לא' הצדדין

אמנם יש לדון דכיון דמתכוון לעבור ובכ"מ שעובר שם מאהיל וזה פסיק רישא ממילא חשוב ג"כ מכוון להאהיל אך שיש ס' באיזה מקום יעבור וזה הוי ספק בעלמא ול"ד לגורר מטה ואינו מכוון לעשות חריץ דשם יש ב' פעולות מחולקות פעולות הגרירה והחריץ האדם מכוון רק לגרירה וכיון דאפשר שלא יעשה חריץ כלל ע"כ הוי לגבי חריץ דשא"מ משא"כ בנ"ד בע"כ מאהיל בכ"מ דרך הילוכו דכיון דאהל זרוק ל"ש אהל חשוב מאהיל על כל המקומות שעובר דרך שם וחשיב מכוון לעבור ולהאהיל אך שאינו מכוון להאהיל על בה"ק זה אפשר דל"ח דשא"מ מ"מ יותר נוטה כמ"ש מעיקרא דעיקר אנו דנין אם מאהיל על מקום טומאה ומאהיל על הטומאה הוא פעולה אחרת כי הטומאה בוקעת דרך האעראפלאן ופוגשת באדם משא"כ במאהיל על מקום טהור אין שום דבר בוקע מתחתיו לתוך המגדל ויש כאן ג"כ ב' דברים מחולקים ההעברה ממקום למקום והפגישה בטומאה הוא מכוון רק לעבור ולענין הפגישה בטומאה הוי דשא"מ וזה ל"ח פ"ר

אמנם בגוף דמיוני לרשב"ם עירובין יש לפקפק דלכאו' ק' מה בכך דספינה ממילא אזלא ואטו מותר לעבור על איסור בלא מעשה ואפי' נימא דאין מצרפין מעשה ראשונה מ"מ אין מועיל רק לענין שיהי' לאשב"מ ואין לוקין עליו אבל איסורא דאורייתא איכא ואם כוונתו משום דאח"כ יהיה אונס ג"כ ק' דאיך יחשב אונס כיון דתחילתו בפשיעה וכעי"ז כ' הריב"ש סי' קע"ב דהיכא דמכניס עצמו לאונס ל"ח אונס וע"כ צ"ל דלענין זה תחומין דומה למלאכה דאין בו איסור רק בקום ועשה כביומא ע"ד: ואין בו איסור רק שלא ילך חוץ לתחום וכיון שהוא אינו הולך רק ספינה ממילא אזלא לית בי' איסורא אבל לענין טומאה דאסור להתטמאות ואם הי' בשידה תיבה ומגדל ובא חבירו ופרע עליו ראש המעזיבה ג"כ אסור ואפי' לא עשה מעשה כלל כמבואר בתוס' נזיר מג. בד"ה כגון דדוקא לענין מלקות בעינן שיסייע בעצמו ע"ש וראי' לזה ממה דאי' בשו"ע יו"ד סי' שע"ג דצריך להקיץ הכהן שישן אם מת שם מת הנה דאפי' בלא מעשה אסור וע"כ אף דאעראפלאן ממילא אזיל אסור ולא נשאר רק ההיתר השני דהוי דשא"מ ולא הוי פסיק רישא וזה נכון ובצירף דעת השבו"י ח"א סי' פ"ה ופנ"י סוכה דף כ"א דהא דאוהל זרוק ל"ש אהל הוא מדרבנן הי' אפשר לסמוך על כל סניפי היתר הנ"ל להתיר לכהן ליסע על אעראפלאן בזה"ז

אמנם דא עקא כי שמעתי כי העראפלאן מצופה במתכות ובמתכות ל"ש באה במדה ואפי' תחזיק יותר ממ"ס בלח שהם כוריים ביבש מק"ט וא"כ אין החסרון מצד אהל זרוק לבד דאפי' הי' עומד לא הי' חוצץ דדבר המק"ט אין חוצץ בפני הטומאה וכאן אין עצה להניח תחת רגליו פשוטי כלי עץ דכל שנסמך על כלי המק"ט אינו חוצץ כדאיתא פ"ו דאהלות מ"א אך תלוי בפלוגתא דדעת הרמב"ם פ"ד מה' כלים ה"ד דכל כלי שמצופה במתכות טהור וראב"ד חולק ע"ז

עוד יש סניף דאם הקבר פו"ט ל"ח לרמב"ם קבר סתום רק בקבר בנין. ולראב"ד ל"ח קבר סתום רק כשיש בו פו"ט זולת המת אך דהמת ממעטו מטפח. וחת"ס בסי' ש"מ סוד"ה ובשיטה זו כ' דשיטת הראב"ד ז"ל היא המחוורת. ואע"ג דבמדינתינו נותנין עפר על גוף המת וא"כ ליכא פו"ט וא"כ אע"ג דל"ה קבר סתום לענין לטמא כל סביבות הקבר מ"מ אפשר שיסע האוירון נגד המת עצמו דשם הוי טומאה רצוצה ובוקעת ועולה מ"מ חוץ למדינה דרובא דרובא קוברין בארונות אפי' ישראלים ואיכא פו"ט ול"ה קבר סתום לרמב"ם וראב"ד ז"ל וגם בוקעת ועולה ל"ש כיון דלית בי' פו"ט

ולענין הלכה יש להתיר בשעה"ד גדול גם בזה משום דבר שאינו מתכוון ול"ה פ"ר כאמור אם יסכים לזה רב גדול מובהק: סימן צד להה"ג מעוז ומגדול ידיו לו רב בחקי חורב וכו' כש"ת ר"א ראטענבערג שי' חתנא דבי נשיאה כ"ק מרן השם משמואל זצוקלל"ה

מה שרצה כבודו לחדש דאם כ' מגילה בב' כתבים מב' לשונות יחשב כמו ב' ספרים הוא רחוק בסברא. אך מלבד זה לא אבין. כ"ת תמך יסודו ע"ד תוס' סוטה י"ח דאפי' במעורה הוי ב' ספרים. והרי במגלה גופה לא קיי"ל כן דהרי כותבים אפי' על ב' יריעות שהם תפורים יחד וכש"כ ב' עמודים על קלף א'. ובנידון דידן אף אם נימא דהוי ב' ספרים הלא עכ"פ הוא מעורה כי ב' הכתבים הם על קלף א'

ולכאו' רציתי להביא ראי' דב' מהותין על חפץ א' לא חשוב מעורה ומחובר. מתוספתא פ"ד דכלים הובא בר"ש פ"ה דכלים מי"א בכלי שיש עליו ב' מהותין כלי מתכות וכלי חרס וקיבל טומאה מגבו אינו מטמא באוירו דדוקא מהות כלי מתכות קיבל טומאה ומהות זה אינו מטמא מאוירו. ואי נימא דחשוב מעורה ומחובר הרי מבואר הרבה פעמים מאד במס' כלים ובשאר סדר טהרות דאם נתחבר פרק להכלי הטמא נטמא פרק זה ממש כמו הכלי עצמו אם אב אב ואם ראשון ראשון ועדיף מנוגע דתמיד נחית חד דרגא. והכ"נ כיון דב' מהותין מחוברין יטמא א' מכח השני וע"כ צריך לומר דב' מהותין בכלי א' לא חשיבי מחוברין הכ"נ לא חשוב מעורה: