ארץ צבי (פרומר) א רלט

דבר א' לבד שהוא לפנינו ואותו דבר אין קבוע בתוכו ארון שאין בו פו"ט שהוא ודאי טמא שפיר אזלינן בתר רוב דעלמא לומר על דבר זה שהוא בפנינו שהוא ג"כ יש בו פו"ט ולפ"ז גם בנ"ד אין אנו דנין על כל העולם רק על אותו שטח שנוסע בו העראפלאן וכיון דרוב העולם אינם בה"ק שפיר יש למיזל בתר רוב. וידעתי שמדברי הר"ש מקינון בקושיתו דנחל איתן מבואר להיפך אבל מדברי הרוקח נראה כן וח"א אמר דאפשר דהר"ש מקינון מודה להרוקח בסברא זו דאין דנין רק על דברים שהם לפנינו ולא על מה שהוא במקום אחר ומה שהק' מנחל איתן משום דהתם עצם הקרקע אסורה וסדנא דארעא חד הוא עם הקרקע שהוא לפנינו משא"כ בנ"ד אין הטומאה בעצם הקרקע רק במת שקבור בתוכה ויפה אמר

ולכאו' ק' על הרוקח מקדושין יג. ונזיר יב. דאי אזלה איהו לגבי' חשיב קבוע אימא נמי דאין דנין עתה רק על זה וזה אפשר שכשר אצלה וצ"ל דהתם כיון דאזלא לגבי' ע"ד בעילה. חשוב כאלו התחיל הס' בעת הילוכה וכמו שהולכת לגבי זה כן אפשר לה שתלך לאחרים ע"כ חשיבי כלהו בגדר הס' וכאלו כלן לפנינו והס' על כלן. וזה כביר הן בעודני בבחרותי ישבתי קושיית הרוקח הנ"ל עפמ"ש בספרי זוטא פ' חקת הנוגע במת טמא ואין מת עצמו טמא א"כ ל"ח הטומאה קבוע כיון דהמת עצמו טהור ואין בו טומאה הטומאה מתחדשת רק באדם המדלג עליו ואדם המדלג הרי אינו קבוע והצעתי הדבר לפני הגאון מהר"י ענגיל ז"ל והוטב בעיניו ורשם הדבר בשמי ואח"כ נדפס בגליוני הש"ס ברכות י"ט ולפ"ז גם בנ"ד ל"ח קבוע

ונלע"ד ראי' לזה מהא' דאמרי' סוף פ"ב דכתובות ובכ"מ דבית הפרס דרבנן ולמה אינו מה"ת דודאי יש כאן מקומות שיש בהם עצמות כשעורה [ודוחק לומר דע"י המחרישה אפשר שנשחקו לגמרי ונתמעטו מכשעורה ואין בשום מקום עצם כשעורה זה דוחק גדול דאין כח המחרישה לטחון עצמות כ"כ כמובן] ואף דרובו של המקום טהור הא כל קבוע כמע"מ ולהנ"ל א"ש דבטומאת מת ל"ש קבוע [וראיתי בתוס' סוף פ' האשה שנתארמלה דהא דטומאת בית הפרס דרבנן הוא משום דס' טומאה ברה"ר טהור [וברש"ל שם הק' דמבואר במשנה דאפי' ברה"י בית הפרס רק דרבנן] ולענ"ד תמי' דמה פיסקא דבית הפרס הוא כרה"ר הרי בקעה בימות החמה רה"י לטומאה כדאי' ברפ"ק דשבת ושדה שנחרש בה קבר סתמא תנן. ומה פיסקא דמיירי דוקא בימות הגשמים וצ"ע

] היתר ה' עוד י"ל קצת סניף להיתר כעין שכ' תוס' עירובין מ"ג בד"ה הלכה. פסק רשב"ם דמותר לכנוס בספינה מבעוד יום בע"ש אפי' שהספינה הולכת חוץ לתחום בשבת דספינה ממילא אזלא ואיהו לאו מידי עביד וכו' ועוד פי' רשב"ם דאפי' בשבת מותר לכנוס כיון דלאו מידי עבד וכו' [וכעי"ז במג"א סי' ש"מ בשם רמב"ם גדול אוחז בקולמס וקטן כותב פטור הגדול דחשוב עיקר מעשה הקטן אך משם אין ראי' לנ"ד דשאני שבת דכתיב למען ינוח ע"כ כל שאינו עושה מעשה שפיר דמי וכעי"ז ביומא ע"ד: דמלאכה המצוה רק שיהי' שב ואל תעשה אמנם בתחומין דאינו בכלל מלאכה רק איסור בעלמא יש לדמותו לנ"ד. ובמק"א כתבתי דבהא דמג"א שמקורו בתוספתא י"ל דפטור אבל אסור מה"ת מצד עשה דשבתון בשבת י"ח. דאפילו שביתת כלים דלית בי' מעשה אסור לב"ש דאית להו שביתת כלים ומדב"ש נשמע לדידן בגוף האדם דודאי אית בי' עשה דשבתון ועשה דתשבות אסור מה"ת אפילו בלא מעשה כעין זה כ' המרדכי דהחולב בשבת ע"י נכרי יש בו משום שביתת בהמתו ובזה דנתי ע"ד הטו"ז יו"ד סי' קצ"ט דהניקף בשבת חייב מה"ת כמו ניקף דחייב בלאו דלא תקיפו במכות כ: ובנקה"כ הרבה לתמוה עליו ובחת"ס ביצה כ"ב. כ' דמד' שטמ"ק שם משמע כהטו"ז ולענד"נ פשר דבר דלאו דלא תעשה כל מלאכה ליכא בזה מ"מ איכא עשה דשבתון דבזה ל"צ מעשה ואך בתחומין דלית בי' עשה דשבתון התיר הרשב"ם אפילו לכתחילה ואכמ"ל] והכ"נ כשנכנס לארעפלאן ואעראפלאן ממילא אזיל אפשר דלית בי' איסורא ואף התוס' שחולקין שם על הרשב"ם דאסור ליכנס בספינה בש"ק הרי כ' הטעם משום דדומה לשט או מגזרה שמא ינהג הספינה ע"ש וזה ל"ש בנ"ד

ואם הי' בזמנינו כהן טהור מודינא דלא דמי להא דרשב"ם לפי המבואר בתוס' קידושין מח. גבי תורם מן הרעה על היפה דאפי' למ"ד דכל מילתא דאמר רחמנא ל"ת אי עביד לא מהני ולקי משום דעבר אמימרא דרחמנא הנה דלרבא המעשה בלא חלות ג"כ אסור מ"מ היכא דיש חלות יש תוספות איסור ע"ש וכיון דתכלית האיסור שלא יתטמא הכהן י"ל דאפילו בלא מעשה הכהן אסור דסו"ס הרי נטמא הכהן וגדולה מזו מבואר בשבת קכ"ח: דלמ"ד צעב"ח דאורייתא [היינו שאסור לצער בידים לבע"ח] צריך ג"כ לפרק משא מן הבהמה מצד צעב"ח ודוחה שבות דרבנן וכבר הוציא הרמב"ן חדשות זה בסה"מ שורש א' דאע"ג דאין האיסור צעב"ח רק במעשה מ"מ אפי' כשיש להבהמה צער מעצמה צריך לסלק ממנה הצער ודוחה אפילו איסור דרבנן עיי"ש הנה דכיון דתכלית האיסור שלא יהיה צער לב"ח צריך לעשות מעשה שלא יעשה דבר שהוא נגד רצון התורה ובזה ישבתי קושי' מהרש"א מו"ק ה. מנין לציון קברות מה"ת ח"א מדכתי' ולפ"ע לא תתן מכשול והק' מהרש"א דאסור זה הוא רק שאסור בידים ליתן מכשול אבל מנלן שצריך לסלק מכשול ולהנ"ל א"ש

וה"נ בנידן דידן דתכלית המכוון שלא יתטמא הכהן אסור להכשיר עצמו לזה אפי' כשיעשה אח"כ מעצמו. אמנם כ"ז בזמן שהי' כהנים טהורים משא"כ בזמנינו דכלנו טמאי מתים ודעת הראב"ד ז"ל דהיום שכלנו טמאי מתים וליכא הוספת טומאה בימים אין חיוב על הכהן שמטמא עצמו אך שכ' הדג"מ סי' שע"א דראב"ד ז"ל מודה דמ"מ אסור מה"ת לטמא עצמו ובח"ס סי' של"ח שמצא כן מפורש בתמים דעים כהדג"מ ובאבנ"ז יו"ד סי' תס"ו סק"ט כ' דבתמים דעים שלו לא נמצא כן אך כתב שכ"כ בשו"ת רשב"א סי' ת"י ובאבנ"ז סי' תס"ח סקי"ד כתב דפליגי בזה הרמב"ן עם חי' הר"ן פ"ב דשבועות ולע"ד הקלושה ורטושה נראה דתלי בפלוגתא דנזיר מ"ג. אם כהן מותר ליגע בגוסס מאן דאסר הנה דאע"ג דאין הכהן נטמא מגוסס אסור כיון דקצת דין מת עליו כש"כ דאסור מה"ת ליגע במת גמור אף כשאין מוסיף טומאה כלל ולמאן דמתיר בגוסס גם בנ"ד י"ל דשרי מה"ת ולפי"ז כיון דכל איסור טומאה לכהן בזה"ז כשאין מוסיף טומאה אינו רק כעין נגיעה בגוסס דאינו נטמא ומ"מ אסור וא"כ אין בזה חלות טומאה כלל על הכהן רק הפעולה לבד בזה"ז אסורה וא"כ שוב דומה לדברי רשב"ם דמותר ליכנס לאעראפלאן כיון דאח"כ לא עביד מידי ואעראפלאן ממילא אזיל

היתר ו' ואם כנים דברינו י"ל עוד היתר בנ"ד דהנה המנ"ח נסתפק לומר דכהן מותר לטמאות עצמו בס' טומאה ברה"ר כיון דאינו נטמא אך באבנ"ז סי' תס"ו סק"י כ' דאסור לטמאות לגוסס אף שאינו נטמא וכעי"ז כ' הצל"ח ברכות יט: דאע"ג דאינו נטמא בס"ט ברה"ר מ"מ גוף הנגיעה אסורה ולפי"ז לפמ"ש באבנ"ז סי' תס"ח סקי"ט דדעת המפרש בנזיר מג. וכן דעת נמוק"י סוף מו"ק דבגוסס אין איסור רק מגע ומשא, ולא אהל