ארץ צבי (פרומר) א רלז

יותר ללמוד במקום שאין לבו חפץ כדי שלא יתענג בלימודו כ"כ ומחשב יותר לשמה וע"כ כדברי אג"ט: סימן צג לידידי ותלמידי הרה"ג חו"ב מ' ישראל יצחק פיעקארסקי שליט"א אבד"ק ציריך

ע"ד השאלה אם מותר לכהן ליסע למרחקים על אעראפלאן שאפשר שיעבור בדרך ע"ג קברים המטמאים באוהל ואוהל זרוק לאו שמי' אוהל ואינו חוצץ

הנה יש בזה כמה שיטות דעת תוס' נזיר נ"ה: דעיקר הפלוגתא באוהל זרוק היא במהלכת ע"י בהמה או אדם שמוליכין אותו באויר שרגלי בהמה ואדם שמוליכין נוגעין בקרקע. אבל בשידה הפורח באויר לכו"ע לא שמי' אוהל. ובמונחת ע"ג קרקע לכו"ע שמי' אוהל. וכ' המל"מ פי"א מהל' טו"מ הל"א בד"ה עוד נראה דה"ה במתגלגלת ע"ג קרקע לכו"ע שמי' אוהל ומ"ש התוס' מונחת היינו כל שאינו באויר קרי לה מונחת [אך לע"ד הקלישה לשון התוס' שם ריש ד"ה והתני' דאם היתה מונחת טהורה כיון שאינה זזה ממקומה משמע דוקא מונחת לגמרי דאי מתגלגלת הרי זזה ממקומה]

ותוס' חגיגה כ"ה: ד"ה אוהל כתבו דפליגי באוהל מתגלגל ע"ג קרקע ובמהלכת ע"י אדם לא כתבו מאומה אם דומה לפורח באויר דלכו"ע לא שמי' אוהל או בזה נמי פליגי ולדברינו לעיל יש להשוות דברי תוס' עם תוס' נזיר כמובן

ותוס' עירובין ל"א כתבו דפליגי במונח ופירש המל"מ פי"א מהל' טו"מ ה"א דהיינו במונח ע"ג בהמה ואדם שנושאין אותן. אך במהרש"א עירובין ל"ב. משמע שרוצה להשוות תוס' עירובין עם תוס' חגיגה דמיירי במהלך על הארץ. [אך בפי' הר"ח עירובין ל"א. מוכח דפליגי במונח ע"ג קרקע. ולענ"ד כן מוכח. בתוס' עצמן סוד"ה ומ"ס שהביא ראי' דבשורים ודלתות יחד אוהל זרוק שמי' אוהל מנחין ע"ג אבנים עיי"ש ושם מיירי בנח ממש וצ"ל כפי' הר"ח דכל שאפשר להזריק חשוב אוהל זרוק. אך צלע"ג דא"כ כל דבר המטלטל חשב אוהל זרוק כיון דאפשר לו להזרק ולא יחוץ בפני הטומאה וד' יאיר עיני שו"ר ברשב"א שם מייתי דברי ר"ח ז"ל ודחאן

אמנם משמעות לשון רמב"ם פ"א מהל' טו"מ ה"ה משמע דפלוגתתם דוקא בפורח באויר וע' מל"מ שם הל"א משמע ג"כ קצת כדברינו מ"מ יש לצדד קצת בדבריו איך היא דעת הרמב"ם לפי שיטתו. ובתפארת ישראל פ"ח דאהלות מ"ח אות יוד כתב בשם המל"מ ג"כ כמו שכתבתי דלרמב"ם פליגי דוקא בפורח באויר ממש ולא ע"ג בהמה ומה שהק' שם על המל"מ הק' המל"מ בעצמו דוק ותשכח והנה אינני כדאי להכריע בין ההרים הגדולים מ"מ חלקי אמרה נפשי דלענ"ד ראי' לשי' רמב"ם דע"כ צריך לחלק בין אהל זרוק באויר שאינו נוגע כלל בארץ. לאהל זרוק ע"י אדם ובהמה שרגלם נוגע בארץ דהרי אהל זרוק ע"י אדם ודאי מביא את הטומאה כמפורש בשבת י"ז. האכר עובר ומרדע על כתפו. ואילו אהל זרוק באויר מבואר להדיא פ"ח דאהלות מ"ה בטלית המנפנפת דלא מביא ולא חוצץ וכמו דיש חילוק לענין מביאין מסתמא ה"ה לענין חציצה שייך חילוק זה [ולהתוס' צריך לדחוק ולחלק בין חוצצין למביאין] עתה נבא לנ"ד

והנה בס' הישר לר"ת כ' דחילוק בין אהל זרוק וטלית המנפנפת שהיא באויר לגמרי לאהל זרוק המתגלגלת ע"י אדם הוא משום דאוהל זרוק באויר ממש ואין בידו לעכבו אחר שזרקו משא"כ בדבר שאדם או בהמה מוליכין אותו יכול לעכבו באמצע הלוכו ולהורידו לארץ א"כ דומה לשידה תיבה ומגדל שע"ג אדם ובהמה. אך דלר"ת ז"ל עצמו אין נפק"מ בזה דהרי באוהל כזה דמתגלגל ע"י אדם ובהמה פליגי רבי וריבר"י אם אוהל זרוק שמיה אוהל והלכה כרבי דלא שמיה אוהל אך דבפורח באויר לכו"ע לא שמי' אוהל ובזה פליגי וסו"ס הלכה גם בזה דלא שמי' אוהל. אך מ"מ נפ"מ לפי דעת הרמב"ם דמשמע מלשונו דדוקא בפורח באויר פליגי ולפי"ז י"ל דרמב"ם מודה לסברת ס' הישר לר"ת דהיכא דמצי לעכבו דינו כמתגלגל ע"י אדם ובהמה ושוב לכו"ע שמי' אוהל

עוד יש סניף לפ"מ שהקשה המל"מ פי"א מהל' טו"מ הי"א סתירת דברי הרמב"ם דשם פ' אהל זרוק ל"ש אהל ובפ"ה מה' נזירות כ' דאם נכנס לאהל המת בשידה תיבה ומגדל ובא חבירו ופרע גג השידה חייב ב' משום לא יבא ומשום לא יטמא הנה דקודם שפרע גג השידה לא נטמא. ותי' המל"מ בתי' א' דדוקא במאהיל על המת ממש אמרי' אהל זרוק ל"ש אהל אבל באהל המת גם אהל זרוק חוצץ. ולפ"ז י"ל דה"ה בנוסע על בה"ק אף דטומאה רצוצה בוקעת ועולה וקבר סתם אף שיש בו פו"ט מטמא למעלה נגד הקבר מ"מ אין דינו כמאהיל על המת עצמו רק כאלו הוא בתוך אהל המת ואהל זרוק שמיה אהל

אך ק' ע"ז דהרי מפורש עירובין ל: דאהל זרוק שע"ג בית הקברות תלוי ג"כ בפלוגתא דאהל זרוק עיי"ש וא"כ אם נרצה להחזיק תי' זה דהמל"מ בע"כ צריך לחלק בין אהל המת לקבר סתום. ויש לדחוק דדוקא בימי הגמ' דרוב ארונות היו בהם פו"ט כדאי' ברכות י"ט דאז דינו כקבר סתום ומטמא כל סביביו בזה כיון דחמור כולי האי אמרי' ג"כ אהל זרוק ל"ש אוהל משא"כ ארונות דידן דע"פ רוב אין בו פו"ט דהוי טומאה רצוצה בוקעת ועולה כנגד המת לבד דינו רק כאהל המת דאמרינן ביה אהל זרוק שמי' אהל אבל אין לחילוק זה ראי' גם העירני ח"א דחוץ למדינתינו הרבה קברות יש שישראלים נקברים בארונות הנקראים טרומנעס שיש בתוכו פו"ט וא"כ יש ג"כ חשש קבר סתום

שו"ר דאפשר ליישב דברי מל"מ עפ"י תירוץ א' שיש במאירי ל': על קו' התוס' מסוכה פ"ב שדלתות ע"ג שוורים חוצצין בפני הטומאה אע"ג דהוי אהל זרוק ותי' דבעירוב לא רצו לסמוך על טורח זה שיחשב מחמת זה ראוי אע"ג דיש עצה עיי"ש א"כ י"ל דבבה"ק יש עצה ע"י שידה מטעם המל"מ הנ"ל דכל שאינו על מת ממש רק על אהל המת אהל זרוק שמי' אהל אך דלענין עירוב לא רצו לסמוך על תקנה זו. אך לפ"ז ד' המאירי צ"ע דבגמ' מבואר להדיא דבפלוגתא תלוי ולהמאירי אינו תלוי בפלוגתא דאפי' למ"ד ל"ש אהל א"ש דמ"מ ל"ח חזי מחמת טורח זה ותו דבגמ' מוכח דלמ"ד ל"ש אהל א"י לחוץ ולעבור בשידה תיבה ומגדל. וצ"ל דהמאירי נחית לסברת התוס' בשם הרשב"א דדלתות שע"ג שוורים עדיף משידה תיבה ומגדל וע"כ הוי קשיא לי' דאע"ג דלא אפשר בשידה מ"מ אפשר לעבור בדלתות שע"ג שוורים וע"ז תי' דזה טורח גדול יותר משידה וע"כ אין סומכין על טורח זה למשוי חזי זה אמר ח"א ולפ"ז אין ראי' לנ"ד

היתר ב' אך עוד שם במאירי תי' דבס' טומאה מועיל גם אהל זרוק לחוץ וזה חי' גדול לכאו' דממנ"פ על הצד שאין כאן טומאה אי"צ חציצה כלל ועיקר החציצה צריך עבור החשש דשמא יש כאן טומאה ואם יש טומאה למה יועיל אהל זרוק בשלמא אם היה עצם הטומאה קלה משאר טומאות הי' אפשר לומר דהטומאה קלה סגי בחציצה קלה כמו שהיא וע"כ אפי' אהל זרוק חוצץ בזה אבל הרי הטומאה עצמה דומה בחומר לכל טומאת