ארץ צבי (פרומר) א רלה

אמנם עיקר יסוד דברי בעל ערוך השלחן הוא מחמת הגמ' מנחות ל"ב ע"ב תלאה במקל פסולה וכ' הרמב"ם והטור סי' רפ"ט הטעם משום דאינה קבועה ומזה הוכיח דצריך קביעות במסמרים ומכח זה תמה על הב"ח והש"ך שכ' בהיפך, אמנם אישתמיטתי' דברי הב"ח במקומו במחכת"ה ביור"ד סי' רפ"ט ד"ה תלאה במקל דטעם הפסול דקבעה במקל משום דמתנדנדת ולא נחה עיי"ש וא"כ א"ש ולק"מ דאף דלא צריך קביעות במסמרים מ"מ בעי' עכ"פ שתהיה נחה ולא מתנדנדת וכעי"ז קיי"ל לענין מחיצה דאע"ג דא"צ שתהי' קבועה מ"מ בעי' שלא תהי' מתנדנדת ברוח כדאי' בסוכה כ"ב. ועפי"ז י"ל דבאמת זה טעם דצריכה המזוזה להיות באופן שלא תתנדנד דכתיב וכתבתם על מזוזות וגו' ע"כ צריך שתהיה כמו מזוזת הפתח ממש דמזוזה הוא חלק מצה"פ [כידוע שהוא קנה מכאן וקנה מכאן וקנה ע"ג] שהוא משום מחיצה. וממילא דינה שלא תתנדנד כמו מחיצה וכן הוא דין המזוזה

עתה נדבר מענין פרוזדור שאין בו דע"ד וראיתי במנחת פתים סי' רפ"ט שהביא בשם חמו"ד שהובא בפת"ש סי' רפ"ט דבית שער לא צריך מקום ד' והשיג עליו מכח דברשב"א סוכה ג: דגם בורגנין בעי דע"ד ומכח זה חולק על החמו"ד, ופלא בעיני כי ברשב"א שם הביא עוד פירוש דבבורגנין ל"ב דע"ד וכ' ע"ז וכן עיקר עיי"ש וא"כ איך חלק על החמו"ד מכח פי' שכ' עליו הרשב"א שאינו עיקר. עוד כ' שם במנ"פ דיש מקום לחייב מכח הגמרא מנחות ל"ג: בב"ש שבין גינה לבית יש שם ב' לשונות ברש"י ללשון קמא פתח הב"ש הסמוך לגינה לכו"ע חייב במזוזה משום דשם התחלת דרך ביאתך לבית ופתח השני שבין ב"ש לבית פטורה משום דב"ש זה פטור במזוזה מצד עצמו משום דדינו כאויר גינה אין חיובו רק מצד היותו פתח לקיטונית ע"כ חשוב כל הב"ש כפתח אחד ארוך וסגי במזוזה בתחלתו. כמו שביאר שם בטה"ק אמנם לתי' השני אדרבא עיקר הוא פתח השני' הסמוכה לקיטינות דבדרך ביאתך אזלי' בתר סוף ביאה וא"כ בנ"ד בפרוזדור ג"כ תלוי בהנך ב' לשונות דרש"י ע"כ אי"צ לברך רק בשעה, שקובע המזוזות בב' הפתחים דממנ"פ צריך מזוזה או בתחלת כניסה מרה"ר לפרוזדור לפי' קמא דרש"י או בפתח השני שמפרוזדור לבית ולא זולת דהוי ספק ברכה עכת"ד ודפח"ח. מ"מ אם לדין יש תשובה כי הן אמת שבטה"ק כ' דלפי' ב' דרש"י אזלי' עיקר בתר סופו של כניסה אבל ברש"י אין הכרע לזה כלל ואך בפירוש קמא שפיר מבואר דאזלי' דוקא בתר התחלה ולא בתר סופו אבל בפי' ב' דמגינה לבית כו"ע ל"פ דמחייב פי' דיש היכר ציר מגינה לבית בזה שפיר י"ל דבעי' על ב' הפתחים בין הפתח שבין גינה לב"ש בין הפתח שבין ב"ש לקיטונית בשניהם חייב דוק ותשכח. וגם בטה"ק לא אמרה רק כלפי מש"כ דללישנא קמא אזלי' בתר תחלתו לבד סיים דללי"ב אזלי' בתר סופו. דבעיקר מקום כניסה ראוי שתהי' המזוזה עיי"ש. מ"מ אין מוכרח דבתחלתו ל"ב מזוזה ואפי' נימא דקצת נוטה לשונו דבתחלתו פטור אין להעמיד ע"ז שום יסוד. כיון שאין לזה שום הכרע בלשון רש"י. ואם אמרו ברפ"ק דהוריות דל"ח הוראה עד שיאמרו מותרין אתם לעשות כש"כ בס' טה"ק שלא עשאו לפסק רק לפרש שאין לפסוק הלכה מתוך דקדוק בעלמא אשר נראה בעליל שלא נתכוון לזה בדיוק כיון שאין נפ"מ כלל לענין הפשט וכיון דרש"י ז"ל כ' על פי' ב' שהוא עיקר ולפי פי' זה צריך לעשות מזוזה בכל הפתחים שפיר מצי לברך טל כ"א בפ"ע, הא חדא. עוד נראה דאפי' נימא דהתם בב"ש שבין גינה לקיטינות אזלי' עיקר בתר סופו ופטור בפתח הראשון היי"ד התם בפתח שהוא התחלה לקיטונית הוא סופו לכניסת גינה וכיון דאזלי' בתר סופו יותר ממה דאזלי' בתר תחילתו ע"כ בזה שהוא לגבי קיטונית התחלת כניסה ולגבי גינה סוף כניסה שייך יותר לגינה מלקטינות ע"כ פטור פתח הזה ממזוזה משא"כ היכא דאין פתח שייכה כלל לגינה רק לבית שפיר י"ל דאע"ג דסופו יותר עיקר מתחלתו מ"מ גם מצד תחלתו חייב במזוזה [ולפ"ז גס לל"ק דאזלי' בתר תחלתו יותר י"ל ג"כ הטעם כן משום דבסופו הוא תחלתו לגינה ע"כ שייך הפתח יותר לגינה מלקיטונית ואמטו להכי פטור ולפ"ז אי"צ לדחוק דכל הב"ש חשוב כפתח א' כדברי בעל טה"ק רק בפשיטות. משום דבפתח השני הסמוך לקיטונית שייך יותר לגינה מלקיטונית ודו"ק] מלבד זה הרי כ' שם הטה"ק דהיי"ד בב"ש שהוא פטור מצד עצמו ממזוזה אז אי"צ מזוזה רק בפתח א' וכאן הרי לדעת חמו"ד פרוזדור אי"צ דע"ד וא"כ חייב בעצמו במזוזה אך שהגאון ז"ל אותיב עלי' מרשב"א סוכה ג' והרי כבר כ' בעניותן דהרשב"א דחה דעה זו

ולבר מן כל דין הרי כ' הרמב"ם פ"ו מה' מזוזה ה"ח אפי' עשרה בתים זה פתוח לזה וזה פתוח לזה הואיל והפנימי חייב במזוזה כלן חייבין וא"כ פרוזדור הפתוח לבית חייב במזוזה אפי' אין בו דע"ד וכ"ת כיון שאין חיובו רק מצד בית חשוב כולו כפתח אחד. א"כ גם בעשרה בתים הנ"ל יהי' דין כולם כפתח א' או לכה"פ יהיה דין כל בית כפתח א' ולא יצטרך מזוזה רק בפתח א' וא"כ הו"ל לרמב"ם לפרושי דבית פטור הסמוך לבית המחויב במזוזה אי"צ מזוזה רק בפתח אחד או בפתח הפתוח לרה"ר או בפתח שבינו לבין בית החייב במזוזה ותו דברמב"ם שם ריש ה"ח כ' דלפיכך [משום שכ' בהלכה שלפני' דאם הי' בתים החייבים במזוזה פתוחים למקומות אלו חייבים במזוזה] א' שערי חצרות וא' שערי מבואות וכו' חייבין במזוזה ולהנ"ל לא יצטרך רק מזוזה א' בחצר או בפתח שנכנסין בו מרה"ר או בפתח שממנו לבית והרי הלכה רווחת בישראל שעושין מזוזה בחצר וגם בפתח שממנו לבית וכ"כ בטה"ק מנחות ל"ג: להדיא דב"ש החייב במזוזה צריך מזוזה בב' הפתחים לכו"ע רק דשם בב"ש שבין גינה לקיטונית צריך רק מזוזה א' ובאמת שגם חילוקו זה דחוק מאוד דממנ"פ אם דין ב"ש הזה כאויר גינה יפטר לגמרי ממזוזה ואם חייב מחמת קיטונית ליחייב בב' מזוזות כמבואר ברמב"ם הנ"ל דאפי' מה שחייב רק מחמת הבית לא מחמת עצמי צריך ב' מזוזות וכ"מ בגמ' מנחות ל"ג: גבי בי הרזיקי דבית שער שבין בית לחצר חייב בב' מזוזות ואע"ג דחיוב חצר הוא רק מצד הבית כמבואר ברמב"ם הנ"ל וא"כ כש"כ הב"ש שחייב רק מצד בית ומ"מ צריך ב' מזוזות

וע"כ המחוור כמ"ש לעיל דכיון דלל"ק אזלי' בתר תחלת ביאתך וכיון שמצד הגינה הוי תחלת ביאתך ומצד הקיטונית סוף ביאתו שייך פתח זה יותר לגינה מלקיטונית וע"כ פטור בפתח שבין ב"ש לקיטונית וא"כ אין זה ענין כלל לנ"ד. סימן צא לכ"ק הגאון הקדוש פה"ד וכו' וכו' האדמו"ר מגור שליט"א בירושלים

מה דבדיק לן כק"ה שליט"א ביומא מ"א: בא לו אצל פרו שנית וסומך דמנלן סמיכה זו הרי בזבחים ל"ט איצטריך קרא לסמיכת פר יו"כ ודי לן בזה ללמוד סמיכה הראשונה ולא השני' וכ"ת מסברא ידעינן כיון שמתודה עליו ב' פעמים בעי סמיכה ז"א דא"כ למ"ל קרא לרבות סמיכה לפר יו"כ תיפ"ל משום ודוי עכד"ק, הנה בפשוט הוא כעין דאמרי' בב"ק ג'. ובכ"מ שקולין הן ויבאו שניהם