ארץ צבי (פרומר) א רלד

הזרוע באופן שהוא כנגד כתפיו. ע"כ ס"ל לירושלמי דשיעור המזוזה מן כנגד כתפיו מקום תש"י עד גובה ראשו. שהוא מקום תש"ר א"כ כשגבוה רק קצת למעלה מכתפיו א"צ להורידה. דעד מקום תש"ר עדיין מקומה אך כשגבוה הרבה. דהיינו למעלה מראשו אז צריך להורידה עד כנגד כתפיו עכ"ד ודפח"ח

וי"ל עוד לפמ"ש בס"י כרת לו ברית הלשון בין עשר אצבעות ידיו והוציא מזה הרמב"ן פ' תשא דצורת האדם שיהי' ידיו פשוטים להלאה באופן שפיו יהיה באמצע עשר אצבעותיו ע"כ ס"ל להירושלמי נגד כתפיו דשם חשוב מקום קשירה בתש"י

אך הנה במשנה דנגעים פי"ד משנה ב' שמזה צפורי מצורע לאחר ידו של מצורע וי"א על מצחו. והנה בתויו"ט שם כ' דמדכתי' על המטהר ילפי' דצריך להיות בגובה מקום על המצורע עיי"ש ונראה דפליגי בזה דת"ק ס"ל דהיד חשוב יותר בגובה ממצחו משום דיכול להגביה ידו למעלה מראשו ולמר חשוב מצחו גבוה יותר דכמו שהוא עתה מצחו גבוה יותר

וי"ל דס"ל להירושלמי דילפי' הדרש דמה קשירה בגובה בג' אופנים. א) שיהא ידו למטה ומניח תפילין כנגד הלב ומה"ט בעי' בש"ס תחלת שליש העליון דידוע דלב האדם הוא בתחלת שליש העליון וכשימין הפתח גבוה מגובה האדם גם הירושלמי ס"ל כן. ב) שתהי' ידו פשוטה להלאה כנ"ל דאז מקום התפילין ש"י כנגד כתפיו. ג) שיגביה ידיו למעלה כמבואר דעת ת"ק במשנה דנגעים הנ"ל דאז מקום תש"י למעלה מכתפו ע"כ אם הפתח גבוה קצת למעלה מכתפו. עדיין חשוב דומיא דקשירה משום דאפשר לשער באופן השלישי הנ"ל דידו מוגבה למעלה נמצא התש"י למעלה מכתפו. אך אם הפתח גבוה הרבה באופן שאפי' אם יגביה ידו יהיה למעלה ממקום תפילין. אז צריך להורידה כנגד כתפיו דבאופן זה הוא עיקר צורת האדם כמבואר בסי"צ הנ"ל. אך אם פתח הבית שוה לקומת האדם. נותן על תחלת שליש [העליון כיון דגם במקום זה חשוב מקום קשירה אין להעביר על המצות ולהניחה למעלה ממקום זה. אמנם כשהפתח גבוה הרבה דאז אין להורידה הרבה מתחלת שליש עליון של פתח מניחה כנגד כתפיו

וח"א נסתפק אם אזלינן בתר כתפיו דהאי גברא שדר בו דוקא. או לא ולענ"ד דאזלי' בתר כתפיו של אדם בינוני כעי"ז במשנה פי"ז דכלים. וראי' לזה מיור"ד סי' רפ"ט ס"ב דאפי' איטר צריך ליתן המזוזה בימין כניסה וכ' הש"ך דלא דמי לתפילין דאזלינן בתר ימין דידי' דתפילין הוא מצוה שבגופו משא"כ מזוזה חובת הדר לכך אזלי' בתר ימין של כל האדם וה"נ דכוותה. ולכאו' יש לדון ע"ד הש"ך דכיון דשוכר פטור מה"ת ממזוזה כמ"ש הפוסקים אהא דשוכר בית בחו"ל פטור ממזוזה כל שלשים יום דמה"ת גם אחר ל' פטור דילפי' מביתך דבעי' שיהי' הבית של הדר בו. וא"כ ה"ה ימין דילפינן ג"כ מביתך דרך ביאתך ליבעי נמי שיהי' דרך ביאתו של זה שדר בו ועוד שהוא הוא עיקר החייב במזוזה. ולמה ניזל בתר אנשים אחרים הנכנסים בבית. כיון דהני אינשי פטורי לגמרי ממזוזה

אך יש לה"ר להש"ך מרש"י מנחות ל"ד. לענין במזוזה הלך אחר הרגיל כ' בפי' השני בשם תשו' הגאונים בני אדם הרגילים לצאת ולבא בו. הנה דאזלי' גם בתר הילוך שאר בנ"א בבית ולא בתר בעלים גרידא הנה דאע"ג דלענין ביתך בעי' דוקא בעלים מ"מ לענין הדרש דדרך ביאתך אזלי' בתר כל אדם וא"כ ה"ה בנ"ד [אך יש לחלק דכיון דמה דבעי' נגד כתיפו ילפי' מוקשרתם וכתבתם מה קשירה בגובה אף כתיבה בגובה כדאי' במנחות ל"ג, ה"ה בתר מקום גובה דעיקר שרשו מקשירת תפילין אזלי' ג"כ בתר דידי']

ומזה יש לפשוט מה שנסתפקתי במק"א אם מותר לישראל ליכנס לבית ישראל מומר שאין בו מזוזה מי אמרי' כיון דל"ה ביתך לגבי האי פטור ממזוזה א"ד י"ל כיון שדר בו ישראל אחר בקביעות כלהו ישראל חייבים במזוזה כעין שכ' הפנ"י לענין בל יראה דהא דממעטי' שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה היי"ד של נכרי אבל חמץ של ישראל אחר כל ישראל עוברין עליו בב"י ה"נ כשיש א' שדר בו [דמזוזה חובת הדר היינו שצריך שיהי' אחד מישראל דר בו] כל ישראל חייבין במזוזה. וע"פ הנ"ל יתיישב קו' הנ"ל דכמו דדרשי' ביתך דידך על הבעלים דוקא למה לא נאמר דרך ביאתך ג"כ דקאי על הבעלים דוקא. ועפ"י האמור יתיישב דביתך קאי על מי שמתחייב במזוזה אבל כיון שכבר נתחייב הבית במזוזה שוב כל ישראל הם בכלל החיוב ושפיר אזלי' בתר דרך ביאתך דכל אדם. ואם כנים אנחנו בזה יהיה ראיה מזה דבית שדר בו ישראל אחר חייבת במזוזה לכל מי שיכנוס בו אפי' עראי

אך אינו מוכרח דכה"ג מצינו בתוס' תמורה ל"ב ד"ה למעילה לענין הפסוק כל חרם קודש קדשים הוא לה' דאף לרבנן דדרשי קרא זה דוקא אקדשי בה"ב לא על חרמי כהנים וס"ל דחרמי כהנים אין אסור בבית הבעלים מ"מ מודו דפשטא דקרא קאי על חרמי כהני עיי"ש. הנה דמחלקין פי' הפשוט מן הדרש דפי' הפשוט מיירי באופן אחר ופי' הדרש באופן אחר וכעי"ז יש בתוס' מנחות כא: בד"ה כל כהן לריב"ז דדריש כל העובר עובר בים סוף וק' הא כתיב מפורש העובר על הפקודים ותי' דהיינו משום תרומת אדנים הנה דהפסוק מתפרש בתרי גווני לענין תרומת שקלים פירושו כאלו כתיב כל העובר לבד ומפרשי' העובר בים סוף ולגבי תרומת אדנים מתפרש כפשטא העובר על הפקודים וא"כ י"ל בנ"ד דאע"ג דפי' הפשוט של ביתך קאי דוקא על הבעלים מ"מ הדרש דדרשי' דרך ביאתך קאי על כל אדם

ובהאי ענינא הנה בש"ך סי' רפ"ט סק"ז כ' דדוקא למצוה צריך לקבוע המזוזה במסמרים וכ"מ להדיא בתוס' בב"מ ק"ב. ובמהר"מ לובלין שם על תוד"ה בגובתא דקניא ובס' ערוך השלחן כ' דצריך לקובעה דוקא לעכב

ואפשר לתלות זה בפלוגתא דמנחות ל"ג דלר"י כל הפתח כשר למזוזה ור' יוסי יליף מוקשרתם וכתבתם מה קשירה בגובה אף כתיבה בגובה וכתב רש"י דמתפילין של ראש יליף ובאשכול כ' דילפי' מתש"י וכ"כ ב"י ונקה"כ סי' רפ"ט. דלר' יהודה דלא ילפי' מקשירה לא בעי קביעות וכן לפירש"י דילפי' מש"ר ג"כ לא בעינן קביעות דתש"ר ל"ב קשירה והידוק כמבואר בעט"ז סימן כ"ז ד"ה ולא יטה. ובשל"ה מס' חולין דף ג' סוד"ה ומיד וז"ל וכ' אבא מארי זצ"ל שרצועות הסובבות סביב ראשו. לא יהיו רפוין אלא מהודקין הידוק גמור בראשו כי מתוך שהם רפוין לא יהיה הקשר מאחוריו ממש מול עורף עכ"ל משמע הא אי לאו מטעם זה ל"ב הידוק וכ"כ להדיא המהר"ל ז"ל בגבורות ה' פל"ט עיי"ש אבל אם ילפינן מקשירה בשל יד דבעי קשירה שהוא חיבור מה"ת ה"ה, דמזוזה בעי קביעות וחיבור. אמנם השתא דאתית להכי דתש"ר ל"ב קשירה א"כ מוכח מגוף הסוגיא דמתש"י ילפי' מדאמר מה קשירה בגובה והרי ש"ר ל"ב קשירה כלל וקרא דוקשרתם לא קאי רק אשל יד ולפירש"י הנ"ל מה תפילין בגובה אף מזוזה בגובה אבל לא מה קשירה בגובה ומדברי רש"י יש ראיה לבעל דע"ק סי' מ"ד ס"א דגם ש"ר צריך הידוק וא"כ שוב י"ל דגם לרש"י צריך קביעות במסמרים.