ארץ צבי (פרומר) א רלג

אכלן א"א לחייב ע"ז דבפיו מתערבין אהדדי ובטל איסור בתוך היתר ומ"מ ליכא בזה רק איסור אין מבטלין ולא יותר. אך י"ל לפמ"ש רשב"א גיטין פ"ג: בשם ירושלמי במגרש ע"מ שתבעלי לפלוני אסורה לפלוני דכשבא לבעלה היא א"א וה"נ כשבא לאכול עדיין אינו בטל מ"מ פשוט דגם בנדון הירושלמי א"א שיהי' בזה רק איסור לכתחילה דסו"ס בשעת בעילה הוא פנוי' וכ"ה בנ"ד אך די"ל דאפי' למ"ד אין מבטלין דרבנן בנ"ד דאורייתא היא כי כן מוכח לכאו' בירושלמי הנ"ל שהוא דאורייתא מ"מ אינו מוכרח כמובן אך אפי' נימא שהוא דאורי' מ"מ אין בזה רק איסור לכחחילה וכמ"ש לענין נדון הירושלמי הנ"ל כנלע"ד בזה

והנה זה כבר דנתי במי שאוכל מאכל שיש בו תולעים בשוגג לא יהי' בו שום איסור דהוי מתעסק דסבור שהוא תבשיל אחר ונמצא תולעים. אח"כ מצאתי כן בשיבת ציון ודחה דמתעסק בחלבין חייב שכן נהנה, אמנם לפי הנ"ל חוזר היתר הנ"ל למקומו דממנ"פ בשעה שאוכל ונהנה אז בטל התולע ברובו כמבואר בהא דזבחים ע"ח. ואין האיסור רק מצד תחילת לקיחתו לפיו כהא דירושלמי גיטין פ"ג: דכשבא לבעול אותה היא א"א ואז עדיין ל"ש שכן נהנה ושוב שרי משום מתעסק ונכון בעזהשי"ת

מ"מ נראה דחיוב גמור מה"ת לבדוק עד מקום שידו מגעת משום מ"ע דוהבדלתם דאע"ג דחשיב מתעסק לענין הל"ת מ"מ מ"ע דוהבדלתם לא קיים: סימן פ"ט

שאלה בענין טבילת ט' קבין אם הטובל צריך להגבי' רגליו כדי שיבאו המים תחת רגליו דאל"כ אין המים באין שמה כיון שאין המים מקדימין ולמה אין נזכר זה שיהי' צריך להגבי' רגליו

הנה במקואות פ"י מ"ה כל ידות הכלים שהם ארוכים ועתיד לקוצצן מטביל עד מקום המדה ד' ר"מ. והק' הר"ש דלהוי חציצה במקום חתך ותי' דהוי ביהס"ת ובהיס"ת דכלים ל"ב שיהי' ראוי לביאת מים, ובחי' הר"ן פ' בהמה המקשה תירץ דהוי כמיעוטו שאינו מקפיד ע"ש והק' באב"נ יו"ד סי' רס"ז סק"ה דמקום חתך הרי אינו משוקע בתוך המים ויהי' דינו כאילו אצבעו קטנה יוצא מתוך המים. ותירץ דאינו דומה לאצבע דאצבע יוצא הוי רוב צדדיו חוץ למים אבל כלי זה אין מקצתו חוץ למים רק מצד א' היא צד עליון שהיד דבוק עליו וכיון שאפי' חלק מחלקיו אינו יוצא חוץ למים ברובו רק במיעוטו אזלינן בתר רוב וכשר. וכ' שם דבזה לא שייך הגזירה שגזרו מיעוטו אטו רובו וע"כ אפי' מדרבנן אינו חוצץ עיי"ש דפח"ח

ולפי"ז אם הי' משכחת ששטח העליון של ראשו יהף שו' להמים שבסביביו ולא יצא כלל לחוץ. אי' אם נגוב לגמרי ממים טבילתו כשירה ואפי' מדרבנן, וא"כ מי שעומד ע"ג קרקע ומעין של מ' סאה [לדיעות דבאדם בעינן גם במעין מ' סאה] עוברת עליו אף שתחתית רגליו נשארים נגובים עלתה לו טבילה. וכאן עדיף מנדון דהתם דהתם לרוב המפורשים חשוב מעוטו המקפיד. משא"כ בנ"ד דאין החציצה דבוק להרגל רק שהאדם עומד על הקרקע. ואם נחלט דהוי טבילה בכה"ג ודאי חשוב מעוטו שאינו מקפיד. וא"כ בנ"ד אפשר דלדעת כל המפורשים שרי

אמנם יש ליישב ק' האבנ"ז באופן אחר דבשלמא ביצא שער א' מן המים הרי נמצא מקצתו לגמרי חוץ מהמים ובתורה כתיב במים יובא והחלק שבחוץ לא חשיב בתוך המים משא"כ בידות הכלים דמטביל עד מקום המה דא"א לצמצם ומסתמא מכניס מעט יותר ממה שצריך לתוך המים. וכל שמשיקין במים חלק הצריך טבילה אף דאין מסובב במים על גבו הוי שפיר בכלל במים יובא כמו דמצינו לענין עובר הניתר בשחיטת אמו דמקום חתך ל"ת בהמה בבהמה כדאי' ר"פ בהמה המקשה מ"מ כל הבשר שלמטה ממקום חתך ניתר בשחיטת אמו דחשוב בהמה בבהמה הנה דאף שאין הרחם מקיפו מכל ששה קצוות מ"מ חשוב בבהמה ה"נ הוי בכלל במים יובא וטהר

ומ"מ בנ"ד שתחתית רגליו אינו משוקע בתוך המים רק שוה לשפת המים שמתחתיו ודומה למקום חתך דל"ח בהמה בבהמה ה"נ אפשר דל"ח במים וחשוב כשער יוצא חוץ למים. דמה"ת לא עלתה לו טבילה ולא דמי למיעוט המקפיד שאינו אלא מדרבנן דהתם גם מיעוט הזה מוקף מכל צד במים משא"כ זה. אמנם כבר כתבתי דבאבני נזר תי' באו"א ובטלה דעתי נגד דעתו הק' וא"כ בנ"ד כשר

שו"ר בפמ"ג או"ח סי' פ"ח בנדון זה. ובפת"ש שם עיי"ש שדנו בזה אם צריך להגבי' רגליו אך הם ז"ל דנו משום די"ל דבטבילה כזו אין פוסל חציצה אך לפי המתבאר מדברינו אפי' נימא דפוסל חציצה אפשר דבנ"ד כשר. וקצת ראי' לזה מסוף פ"ז דמקואות מחט שהוא נתונה על מעלות המערה הי' מוליך ומביא במים כיון שעבר עלי' הגל טהורה. וק' הא אפשר שבתחתית המחט לא באו המים דהרי הוליך והביא סתמא הנה משמע אפי' אינו בכח גדול ובזרם שטף ויש לדחות דמחט דק מאוד ובתנועה כ"ש המחט מתנועע ממקומו והמים מסבבין אותו מכל צד. אמנם הרי הרמ"א יו"ד סי' ר"א סנ"ז כ' כלי המונח בצד המקוה מנענע בידו המקוה כדי שיעבור הגל ע"ג הכלי ועולה לו הטבילה ושם ק' כנ"ל דמיירי בכל כלי ולאו דוקא במחט. עוד ראי' מגל שנתלש ונפל על האדם ועל הכלים טהורין ואף שהאדם עומד במקום יבש וע"כ צ"ל כנ"ל

וח"א רצה לומר דט' קבין ל"צ שיבאו על כל גופו רק על רובו ורובו ככולו דא"א שיתפשט סכום קטן כזה מים על כל שטח הגוף וע"כ דסגי ברוב הגוף עכ"ד ובפמ"ג הנ"ל מבואר להיפך. גם בס' חסידים סי' תתכ"ח מבואר דט' קבין צריכין שיתפשטו על כל הגוף ולא סגי ברובו ונלע"ד ראי' לזה דבשבת י"ד: לענין י"ח דבר שבא ראשו ורובו במים שאובין וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו ג' לוגין מים שאובין וע' בברכות כ"ב: לענין טבילת ט' קבין לא תני רובו רק שנתנו עליו ט' קבין משמע דבזה בעינן כולו ולא סגי ברובו: סימן צ

ע"ד מזוזה שהפתח גבוה הרבה. אם ליתנו בתחילת שליש העליון או כנגד כתפו

הנה בתוס' מנחות ל"ג: בשם ירושלמי דאם הפתח גדול הרבה ישים המזוזה כנגד כתפו. ודעת הגאון מליסא ז"ל דכל ששליש עליון למעלה מכתפו מניחה כנגד כתיפיו אך התוס' מנחות ל"ג: כתבו דאם הפתח גבוה הרבה מניחה כנגד כתפו משמע דאם גבוה מעט למעלה משליש העליון של הפתח אי"צ להניחה נגד כתפיו. והנה במנחות ל"ג ע"א ילפינן שליש העליון מדכתיב וקשרתם וכתבתם. מה קשירה בגובה אף כתיבה בגובה פירש"י דמתש"ר ילפי' שהוא בגובה. אמנם בב"י יור"ד סי' רפ"ט ובנקה"כ שם מבואר דילפי' גם מתפילין ש"י וכ"כ באשכול הלכות תפילין ומבואר בס' מנחת פתים סי' רפ"ט דירושלמי ס"ל דילפי' בין מתש"י בין מתש"ר. ותש"י בשעת קשירה מגביהין