ארץ צבי (פרומר) א רלב

ואת"ל שהוא מעיין גמור שמא כהרשב"א דכל שאין יכולין לבררו אף דניכר בטל

עוד נלע"ד סניף די"ל לרמב"ם דניכר אין בטל אף שא"י לבררו בעינן שיהי' ניכר להדיא בתחילת מראית העין כעין שכ' המג"א בה' אתרוג דל"ח שינוי מראה רק מה שנראה להדיא בתחלת ההשקפה. וכעי"ז כ' אחרונים באו"ח סי' ל"ב סעיף כ"ה דכל שאין ניכר פרידתן להדיא חשיב צורת האות עלי' לענין שלא יחשב שלא כסדרן עיי"ש. והכ"נ כיון דבאמת א"י לברר האיסור רק המראות העין גורם האיסור בעינן שיהי' נראה האיסור בראשית ההשקפה כמו שהוא בקום שבחמאה, ובתולעים דקים כאלו שעוברין דרך המסננת ודאי אין האיסור נראה להדיא רק אחר העיון הדק היטב, וזה ל"ח ניכר האיסור ויש להביא דמות ראי' לזה, דאל"כ תמיד יכולין להכיר תערובות איסור ע"י מיקראשקאפ. וע"כ כמ"ש

עוד נלע"ד דהנה הפמ"ג בפתיחה לה' תערובות הק' בנטל"פ דבטל ברוב ואמאי והא ניכר האיסור כיון שמרגיש הטעם הרגשתו זו הכרתו כמ"ש הרשב"א חולין (צ"ח:) עיי"ש וראשית אומר דסברא זו דטעימתו הוא הכרתו זה רק לדעת הרמב"ם גבי קום דכל שניכר האיסור אף שא"יל בררו לא בטל אבל לרשב"א ל"ש זה דסו"ס א"א לנו להוציא האיסור מן ההיתר. ואף דרשב"א חולין צ"ח: כ' זה לא כ' כן אליבא דנפשי' רק בשם ס' איסור משהו עיי"ש שהביא באריכות כל לשונו. ובסוף סיים העתקתי לשונו. דוק ותשכח שאין זה מרשב"א ז"ל עצמו כנלע"ד ברור, (וראיתי בס' חלקת יואב תמה מאד ע"ד שכתוב טעימתו זו הכרתו דהרי הרשב"א לשיטתו ביו"ד סי' קט"ו דניכר וא"י לבררו בטל א"כ מה בכך דטעימתו זו הכרתו הרי אין יכול לבררו. ולע"ד לא ק' מידי דדברי רשב"א אילו העתיק מראב"ד ז"ל בס' משהו וכן נמצא כמ"פ בפוסק שמעתיק דברי פוסק חברו אף שיש בתוכו מקצת דברים שאין עולין להלכה לפי דעתו] אך סו"ס ק' קו' הפמ"ג הנ"ל לדיעה זו שהוא כדעת הרמב"ם. ונראה לפמ"ש המג"א או"ח סי' תרכ"ו דהא דל"מ ביטול באפשר לברר האיסור היי"ד כשרוצה לאכול האיסור עצמו משא"כ היכי שאין כוונתו בהביטול להשתמש באיסור רק שלא יאסור את ההיתר גם בניכר האיסור בטל עיי"ש. והנה הר"ן פ' בתרא דע"ז הק' איך ילפי' נטל"פ מנבלה סרוחה הא שם אי"ר כלל לגר. ותי' דה"ט דמה נבלה שאינה אסורה אלא כשהוא ראוי' אע"פ שנפגמה קצת מפני שנהנה ממנה. משא"כ שאינה ראוי' שאינה נהנה הימנה כלל, וה"ה כאן שאינה נהנה דהא פוגם וכו' עיי"ש נמצא דביטול נוטל"פ אינו כדי להנות מן האיסור דאדרבה מן האיסור אינו נהנה כלל רק אדרבה מצערו רק עיקר תכלית הביטול כדי שלא יאסר את ההיתר וכה"ג גם בניכר האיסור בטל ומודינא דהיכא דיכול לבררו אינו בטל דכיון דאינו מסירו ע"כ דניחא לי' לאכול האיסור אע"פ שפוגם. אמנם בנ"ד דא"י לבררו רק דניכר שפיר בטל גם לרמב"ם וה"ה בנ"ד

ואציע מענינא מש"כ בחי' לביצה וזה לשוני ביצה יג: פסולת מרובה על האוכל מי איכא מאן דשרי פירש"י דהוי ככולי' פסולת ואסור משום מוקצה. אמנם בב"י סי' שי"ט הביא דעת הרמב"ם דקו' הש"ס מי איכא ס"ד שיהי' מותר לברור הפסולת דאצטריך רשב"ג לאשמעי' דאסור וי"ל דהרמב"ם לשיט' לא היה אפשר שיפרש כרש"י דלכאו' ק' על פירש"י דפסולת מרובה על האוכל הוי ככולי' פסולת דהרי בניכר האיסור ל"ש ביטול מזה ולע"ד ראי' דס"ל לרש"י ז"ל דהא דניכר האיסור לא בטיל היינו כיון דאפשר להסירו חשיב כמבטל איסור לכתחילה וכעין שכ' הרי"ף פ' גה"נ דדשיל"מ בפת שאפאו עם הצלי אסור לאוכלו בכותח דכיון דאפשר לאוכלו עם בשר אם נתיר לאכול עם כותח חשיב כמבטל איסור לכתחילה כן בזה אבל לולא זאת בטל האיסור גם בניכר ונפ"מ דאם בדיעבד אכלו לא עבר על עצם אכילת איסור רק על איסור אין מבטלין, ואל תתמה ע"ז דהרי דעת המאירי סוכה ט': דהא דניכר האיסור אינו בטל הוא רק דרבנן עיי"ש ויש לבאר זה ע"פ דברינו הנ"ל דכל האיסור הוא משום אין מבטלין איסור לכתחילה ומאירי ס"ל באין מבטלין דרבנן וע"כ בניכר האיסור אינו בטל מדרבנן. ובאמת הי' קשה לי מאד לחדש חדשות כזה אמנם מצאתי כמעט ראי' גלוי' ומפורשת לדבריי מדברי הראב"ד ז"ל הובא בר"ן פ' השוכר את הפועל ד' ע"ג. אהא דאר"ד אמר ר' יוחנן המערה מיי"נ מחבית לבור אפי' כל היום כולו ראשון ראשון בטל. וכ' הראב"ד ז"ל ואע"ג דלית הלכתא כר' דימי אר"י לענין יין ביין מ"מ גבי יין במים ומים ביין וכן לכל איסור שנמוח הלכתא כוותי' שאם יפול איסור לתוך היתר מעט מעט שאין בו כדי נתינת טעם בשעת נפילה מותר דראשון ראשון בטל וכו' דתנן במס' ערלה הערלה מעלה את הכלאים והכלאים מעלין את הערלה וכו' ודוקא בערלה וכה"כ וכו' אבל בתרומה לגבי חולין דישראל שצריך להרים לא וכו' וכן הדין לכל איסורין אחרים שלא נמוחו כגון כזית חלב שנפל לתוך ששים היתר ולא נמוח כ"א חציו כיון שהאיסור קיים שאם יפול לקדרה אחרת יאסור כחלב גמור אם יפול עוד בקדרה זו זית אחר של חלב ונמוחו יצטרפו שניהם לאסור את הקדרה וכו' שהרי מצאו בעין שעדיין ראוי לאסור במקום אחר מש"ה מצטרף עם האחרון כדין התרומה עכ"ל. ולכאורה ק' טובא מה צריך ראי' מתרומה תיפ"ל כיון דניכר האיסור לא בטל. בשלמא בתרומה דכבר נתבטל האיסור רק דצריך להרים משום גזל השבט יש בזה חידוש דחוזר וניעור אף דנתבטל כיון דסו"ס צריך להרים. אבל בניכר האיסור פשיטא וא"צ ראי' וגם אין הנדון דומה לראי'. ולהנ"ל א"ש דגם בניכר הא דלא בטיל הוא משום דיכול להוציא האיסור חייב להוציאו דאל"כ חשיב כמבטל איסור בידים ולראב"ד ז"ל אין מבטלין דאורייתא ע"כ אסור מדאורייתא לאוכלו משום אין מבטלין איסור לכתחילה ולפ"ז דומה לגמרי לתרומה דבאמת כבר נתבטל האיסור רק דצריך להרים משום אין מבטלין. וקמ"ל שפיר דבכה"ג אע"ג דנתבטל חוזר וניעור וא"ש הראי' מתרומה דאף דנתבטל כיון דצריך להרים חוזר וניעור והוא חידוש נפלא אשר מד' רבינו הראב"ד ז"ל משיתהו

אמנם נראה דדבר זה תלוי' בפלוגתא דרמב"ם ורשב"א שבב"י יו"ד סי' קט"ו בניכר האיסור ואין יכול לבררו אם בטל הרשב"א ס"ל דמבטל בטל ורמב"ם ס"ל דגם כה"ג לא בטיל. ולהרמב"ם א"א לו' כלל דהא דניכר האיסור לא בטיל הוא משום דיכול לבררו דהרי כאן אין יכול לבררו ומ"מ לא בטיל וא"כ גם בנ"ד בפסולות מרובה על האוכל א"א שיתבטל האוכל וחשיב ככלו פסולת דהרי ניכר כ"א לעצמו ע"כ הוכרח הרמב"ם לפרש באופן אחר

[בעיקר ד' המאירי הנ"ל דהא דניכר איסור לא בטל היינו רק דרבנן ופירשנו דאיסורו רק מצד אין מבטלין איסור לכתחילה נלענ"ד ראי' וסעד לגוף הדין [אף לא מטעם הנ"ל] מגמ' זבחים ע"ח דפגול ונותר וטמא שבללן זה בזה ואכלן פטור משום איסורין מבטלין זא"ז וכ' רש"י ותוס' משום דבטל בפיו ומינה דאפי' הי' ניכרין קודם שלקחן לפיו בטלו כיון דבשעת לעיסה מתערבין וכ"מ להדי' שם ע"ט. דמדמה להא למצה ומרור שכורכן ביחד ואכלן דלמ"ד מצות מבטלות זא"ז הי' בטל ואע"ג דשם אינו בוללן חוץ לפיו רק כורכן וכ"א ניכר לעצמו מ"מ בטל בפיו וא"כ ה"ה בכל איסור המעורב ברוב היתר ואע"ג דניכר ולכתחילה אסור לאוכלו מ"מ בדיעבד אם