ארץ צבי (פרומר) א רלא

כתבתי דחצ"ש אין דינו כאכילה רק כהנאה ובהנאה לבד ל"א שכן נהנה. וא"ש בעזה"י

אך יש לדון דאף דח"ש ל"ח אכילה היינו כשאין אוכל רק ח"ש משא"כ במי שאכל מאכל שיש בו חשש תולעים דבאכילה זו יש יותר מכזית אף שהתולע עצמה אין בה כזית מ"מ כיון שהוא חלק מאכילה י"ל דיש על כל משהו שבה שם אכילה. וכעי"ז אי' בזבחים צ"ה אגב אבוהון חשיבי [וכעין סברא זו מבואר בר"ש פי"ח דכלים מ"ז עש"ה]

והנה הכי איתא שם בזבחים צה. מעיל שנטמא מכניסו פחות משלש על שלש ומכבסו. הנה לכאו' נראה מזה דכמו דבגד שאין בו כשיעור אין מק"ט כן אפי' בגד שיש בו כשיעור אם דנין על חלק פחות מכשיעור ממנו חשיב כאלו אין בו הטומאה, אמנם בגמ' שם פריך מתיב ראב"א העבין והרכין אין בהם משום שלש על שלש ורק בעי' שלשה על שלשה] ומשני אגב אבוהון חשיבי. הנה נשמע מכאן ב' דברים דדבר שאין בו שיעור כלל אף אגב אבוהון ל"ח אך אם יש בו שיעור שלש על שלש אף דבעי' שלשה על שלשה מ"מ אגב אבוהון חשיבי דכל שיש בו צד שיעור אף דל"מ לגבי דבר זה מ"מ שוב מועיל מה דמחובר לשאר הבגד שיהי' גם לזה חשיבות בגד ועתה יש לומר בנ"ד דיש בו ג"כ צד שיעור דהרי ברי' יש בו חשיבות שיעור אך דאין שם אכילה עלה וא"כ דומה לשלש על שלש דאגב אבוהן חשיבי

אמנם הנה בכלים פכ"ה משנה ז' הבגד שארג בו שלשה על שלשה ונטמא מדרס והשלים עליו את כל הבגד ואח"כ נטל חוט א' מתחלתו טהור מן המדרס אבל טמא מגע מדרס. והנה גם מכאן נשמע סברא הנ"ל דכמו דשיעור טומאת מדרס שלשה על שלשה טפחים אפי' כשיש בו שיעור הנ"ל אין הטומאה רק בכל השיעור יחד אבל לא בחלק ממנו דאל"כ ק' דאע"ג דשלשה על שלשה שנתמעט טהור ממדרס כדאיתא שם משנה ח' היי"ד התם דהוי כמו כלי שנשבר משא"כ בנ"ד כיון דמעולם לא נפחת משיעורו הנ"ל שיחשב ככלי שנשבר דבשעה שניטל חוט א' מתחלתו ג"כ יש בו בכלו שיעור הנ"ל וא"כ למה נטהר מטומאת מדרס כיון שנשאר בו חלק מהבגד שנטמא במדרס ול"ה בו שבירה המטהרתו מטומאתו וע"כ צ"ל כנ"ל דגם מעיקרא ל"ה בו טומאה רק בכל השיעור יחד לא בחלק ממנו. ממילא עתה שאין בו כל השיעור יחד טהור אע"ג שלא אירע בו דבר המבטל תורת בגד ממנו שהוא כמו שבירה בכלי. וכזה מבואר במשנה ה' שם דבגד שארג בו שלש על שלש. ונטמא ט"מ והשלים עליו את כל הבגד ואח"כ נטל חוט א' מתחלתו טהור מטמא מת אבל טמא מגע טמא מת ונשמע מזה ג"כ סברא הנ"ל ממש כמ"ש במשנה דלעיל. אך ק' תינח במשנה ח' דפחות משלש על שלש אין בו שיעור כלל שייך סברא הנ"ל אבל במשנה ז' בשלשה על שלשה טפחים דאפי' כשביטל חוט א' עדיין יש בו שיעור שלש על שלש א"כ שוב נימא אגב אביהן חשיבי וכל חלק ממנו יחשב טמא מדרס ואפי' נוטל חוט א' ממנו יהי' טמא מדרס וע"כ צ"ל דל"א אגב אביהן חשיבי רק בעודנו מחובר עם כל השיעור שיש בו טומאה זו כמו בהא דזבחים צה. שכל המעיל שקיבל טומאה עדיי מחובר יחד ואז אע"ג דבעינן לקבלת טומאה שלשה על שלשה מ"מ גם בשלש על שלש ממנו שמכניסו חשיב שהוא טמא משא"כ בנדון משנתינו אף דהבגד מחובר יחד ויש בו בכללו יותר משלשה על שלשה מ"מ כיון שלא נשאר ממה שנטמא בפועל שיעור שלם של שלשה על שלשה ל"א אגב אביהן חשיבי ומזה יש ללמוד לנ"ד דכיון דבחצ"ש ל"א שכן נהנה אע"ג שאוכלו יחד עם שיעור שלם של היתר כיון שאין באיסור כשיעור ל"ש אגב אביהן חשיבי ודוק היטב כי הדמיון נכון מאד כפתור ופרח

אמנם במים שמצוי בו מכשול תולעים בזה ברור יותר לימוד זכות הנ"ל דאוכלין ומשקין לא מצטרפי דלא שוי שיעורייהו וכיון דבתולעים לבד לית בהו כזית חשיב דשא"מ כנ"ל, ובח"ש ל"ש שכן נהנה כאמור

ובהאי ענינא הנה באבני נזר יו"ד סי' פ"א במים שיש תולעים קטנים מאד ואפי' סינון אינו מועיל שלא יעברו. וכ' שם סק"ו דבשעה"ד גדול יש לסמוך על הפוסקים דברי' בטילה בתהק"ס דבשעה"ד בדרבנן יש לסמוך על יחיד במקום רבים עיי"ש ובסק"ז תברי' לגזיזי' דניכר וא"א לבררו רוב הפוסקים ס"ל דלא בטיל הטו"ז ופר"ח ופר"ת ומנ"י והרב ז"ל מלאדי סי' תמ"ב סקט"ו בקו"א עיי"ש אמנם עתה יצא לאור ספר המאירי על סוכה וכ' שם דף ט: חידוש גדול דהא דניכר האיסור לא בטיל הוא רק מדרבנן (ובמק"א בארתי דס"ל דכל הטעם דניכר איסור לא בטיל הוא משום דיכול לבררו הוי כמבטל איסור לכתחלה, וס"ל דאין מבטלין איסור לכתחלה הוא דרבנן, אמנם אם נימא כן ודאי ס"ל להמאירי דניכר וא"י לבררו בטל כיון דאין לו עצה להוציא האיסור א"י לומר דהוי כמבטל לכתחלה, אך אין דבריי מוכרחין] ולפ"ז גם לענין חשש זה דניכר וא"י לבררו שיחשב כניכר שייך היתר הנ"ל דאע"ג דרוב פוסקים מחמירין מ"מ בשעהד"ח בדרבנן סומכין על יחיד במקום רבים גם י"ל דהוי כעין ס"ס בדאורייתא וס' א' בדרבנן. ס' א' שמא כמאירי דניכר איסור רק מדרבנן לא בטיל וא"כ מה"ת מותר ואת"ל לא דלמא ניכר וא"י לבררו ל"ח ניכר כדעת רשב"א שבב"י יו"ד סי' קט"ו. ואע"ג דרוב אחרונים הנ"ל פסקו כרמב"ם מ"מ ל"ח זה רוב דבשורש הפלוגתא הוא הרמב"ם ורשב"א רמב"ם אוסר ורשב"א מתיר חד נגד חד והוא ס' השקול, אך דאחרונים ז"ל הנ"ל פסקו מס' לחומרא [כיון דאז עדיין לא נתגלה ס' המאירי דניכר האיסור דרבנן] דבדאוריי' הלך אחר המחמיר. וא"כ הוי ס' השקול ושפיר יש לצרפו לס"ס [ודעת פנ"י כתובות ט'. דאפי' כשאין הספקות שקולין חשיב ס"ס וס' א' בדרבנן דדלמא הלכה כרשב"א דניכר וא"י לבררו ל"מ ניכר

והנה באבני נזר שם סק"ט העלה לבשל המים ואז נתיר משום ס"ס א' שמא ניכר וא"י לבררו מתבטל ס' ב' שמא נמוחו ע"י בישול עיי"ש דה"ק ואין לזוז מדברי רבינו זצוקללה"ה לבשל המים

והנני לגבב עוד צדדי היתר ללמוד זכות לענין דיעבד. הא' שמא כבר עברו על התולעים יב"ח משעת יצירתן וא"כ הו' עפרא בעלמא דברי' שאין בה עצם אינו מתקיים י"ב חודש כבגמ' ומבואר בפר"ח הובא בפמ"ג סי' פ"ד ס"ק כ"ד דהיינו אף שמתקיימין מ"מ הוי עפרא בעלמא [אך זה דוקא בתולעים שאין רוחשים אבל אם חיים עדיין בודאי הם עדיין תוך ו' חדשים כדאי' בפר"ח שם] עוד יש לספק לפענ"ד לפמ"ש המהרי"ט דמקואות דידן אין דין מעיין עליהם כיון דמדינתינו יש הרבה גשמים י"ל שהם נובעים ממי גשמים שנאספו למעלה בקרקע וא"כ גם בארות דידן י"ל שאין להם דין מים נובעין לפ"ז, וא"כ אין התולעים שבו אסורין עד שיפרשו כיו"ד רסי' פ"ד. ואף דאסור לשאוב מהם בכלי דחיישינן שמא פירשו לדופני הכלי וחזרו, עי' ש"ך שם סק"ד מ"מ הדבר ברור שאין כל התולעים פורשים לחוץ וחוזרים רק איזה מהם מצוי שיפרשו ויחזרו וכיון דרוב תולעים שבמים לא פירשו א"כ אותן תולעים שפירשו וחזרו בטלים. מה"ת ברוב באותן תולעים שעדיין לא פירשו וזה ביטול יפה אף להרמב"ם הנ"ל דאינו ניכר כלל כמובן דדוקא אם באנו לומר דהתולעים בטלים במים הוי ניכר. משא"כ עתה דאומרים דבטלים בשאר תולעים המותרין מחמת שלא פירשו הוא ביטול טוב כמו כל יבש ביבש חד בתרי,