ארץ צבי (פרומר) א רכט

שקיבל טומאה פ"א אף שנשבר פסול לסיכוך כמו דבר שראוי לקבל טומאה עש"ה והוא חידוש גדול ובה' סוכה כתבתי ראיות לסברא זו] ובזה נלענ"ד עוד ליישב סתירה דבכריתות כ"א קאמר בלב עוף שא"ב כזית מוכח דשיעור דם בכזית ואלו ביבמות קי"ד: מוכח דשיעור דם ברביעית. ולהנ"ל יש לומר דלעולם שיעור דם ברביעית כו'. אך התם מהא דכריתות הוציא מהר"י מינץ והוכיח דח"ש מתולדה מותר דאל"כ אע"ג שאי"ב כזית הי' אסור מה"ת משום ח"ש. ולענין זה י"ל אפי' הי' בו כזית הי' אסור מצד ח"ש דהנה ח"ש אסור מצד אחשבי' כדברי חכ"צ והגה"ק מלאדי ז"ל ואחשבי' הוא כעין לדידי שוי לי וכ' הר"ן בפ"ק דקידושין דדוקא בדבר שיש בו שו"פ מועיל לדידי שוי לי שיחשב כה' סלעים שהוא שיעור גדול יותר. אבל דבר שאי"ב שיעור כלל ל"מ לדידי שוי לי. והנה בכל ח"ש כשיש בו חצי שייך בו חזי לאצטרופי ילפי' מכל חלב שנאמר אחשבי' אע"ג דאין בו שיעור כלל. ואם אי"ב חצי דל"ש חזי לאצטרופי כנ"ל מדברי אבני נזר קים להוא לחז"ל דע"ז לא קאי כל חלב לרבוי ח"ש ושוב מותר מה"ת ככ"ד דאי"ב שיעור כלל דל"מ לדידי שוי לי, וכ"ז כשאין בו שיעור כלל אבל דם אף אם הי' בו כזית אע"ג שאי"ב שיעור הצריך לדם. דהיינו רביעית וכזית הוא פחות מחצי לגבי רביעית כידוע דרביעית הוא ביצה ומחצה. וכזית לכל היותר הוא חצי ביצה. מ"מ כיון שיש בו שיעור בעלמא שוב לכו"ע אמרי' אחשבי' לעשותו כשיעור יותר גדול. כמו דמשו"פ מועיל לדידי שוי לי למשוי כשיעור ה' סלעים. ע"כ אם הי' בו כזית בדם הלב. הי' עכ"פ אסור מה"ת כמו כל ח"ש ול"ה מועיל מה שאי"ב שיעור מתחלתו, ע"כ הוכרח לומר שאין בו אפי' כזית, דאי"ב אפי' חצי רביעית ל"ש חזי לאצטרופי וגם מתולדה ל"ה בו כשיעור ע"כ מותר מה"ת כנלענ"ד בזה. והנה ברש"י יומא ע"ג: ד"ה חצי שיעור כלומר פחות מכשיעור. ולכאו' קשה מה כלומר ומה חי' על הנאמר בגמ' ונראה שכונת רש"י ז"ל שלא נימא דדוקא חצי ע"כ עשה כלומר פחות מכשיעור דכל פחות מכשיעור בכלל, וסו"ס נרמז ברש"י ג"כ דלשון חצי משמע דוקא חצי. וא"כ קשה למה נקט הש"ס באמת לשון חצי שיעור ולפמ"ש נכון דשניהם אמת דהיכא שהוא בתולדה אז חצי דוקא וכשבא משיעור שלם אז חצי לאו דוקא וכל פחות מכשיעור בכלל ולפי"ז אם מחלק השיעור קודם יו"כ [וקודם פסח בחמץ] וגם אי"ב אפי' ח"ש רק פחות מזה י"ל דלכו"ע מותר מה"ת

עוד יש סניף קצת שי' החינוך מצו' שי"ג דחשאיב"ס מותר לאכול חצ"ש. והמנ"ח כ' דהוא יחיד בשיטה זו ואין לו חבר. ולענ"ד מצאתי לו חבר. הוא שי' השאלתות שהביא הר"ן ר"פ יוה"כ. דחי' עד ל' יום אסורה להתענות ביוה"כ. והר"ן תמה ע"ז דהרי לענין שבת אמרי' חי' ג' וז' ושלשים. ואחר ז' אפי' אמרה צריכה אין מחללין עלי' את השבת וליישב שי' השאילתות י"ל בכונתו שלא תתענה תענית גמור רק תאכל פחות פחות מכשיעור דחי' כל ל' יום דינה כחולה שאב"ס כדאי' באו"ח סי' תקנ"ד ס"ו. ואין זה דוחק לפרש כן דהרי יולדת תוך ג' דלכו"ע לא תתענה. ובשו"ע סי' תרי"ז ס"ד יולדת תוך ג' ימים לא תתענה כלל ומ"מ כ' המג"א שם דיש להאכילה פחות מכשיעור הנה דזה ג"כ מתאים עם לשון לא תתענה "כלל" וא"כ ה"ה דיל"פ כן לשון השאילתות. והגאון מנ"ח התפלא ונתקשה שם בטעמו של החינוך. ולענ"ד הקלושה מצינו כסברא זו. א' ברמב"ם פ"א מה' רוצח וטוש"ע חו"מ סי' תכ"ה דכמו דברודף גמור מותר להרוג נפש גמור כמו"כ במקצת רודף מותר להרוג מקצת נפש. דו"ק ותשכח שבזה יתיישב תמיהת רעק"א פ"ז באהלות. וכזה בראב"ד ז"ל בס' תמים דעים בשם ירושלמי דמש"ה הקונה בית בא"י כותבין עליו אונו אפי' בשבת משום דבכיבוש א"י כתיב עד רדתה אפי' בשבת. וכיון דכיבוש גמור דוחה חילול גמור ה"נ מקצת כיבוש דוחה מקצת חילול שבת. [הובא באג"ט מ' טוחן סקל"ח אות ו'] וכ"ק להחינוך ז"ל ג"כ דכמו דחולה גמור שיב"ס דוחה יוה"כ באיסור שלם. עכ"פ בחולה שאיב"ס שהוא מקצת חולי דוחה ח"ש. וקצת כזה מצי' בתוס' סוטה דף מ"א: ע"ב ד"ה אינו דבשררות שלימה דהיינו במלך בעי' שיהי' מקרב אחיך מכל צד ובמקצת שררות סגי כשהוא מקרב אחיך קצת וגם באגדה מצינו סברא זו עי' בסה"ק נועם אלימלך פ' שלח ד"ה וזהו דו"ק ותשכח. וידוע הא בנדה ט' דבדרבנן סומכין על יחיד במקום רבים בשעהד"ח. ה"נ באוכלין שאי"ר דאי"ב רק איסור דרבנן יש לסמוך על החינוך [דלדעתי גם בדעת השאילתות כן כנ"ל] אף דמשמעות רוב פוסקים להיפך. ולענ"ד ראי' לשי' החינוך והשאילתות הנ"ל מהמבואר כ"מ דגם במכא"ס אמרי' עדל"ת וכמו"ש תוס' קידושין ל"ח בשם ירושלמי. ולכאו' קשה הא א"א לצמצם וא"כ אפשר שהוא מעט יותר מכזית ומה שיותר על השיעור אי"ב מצו' ומ"מ אסור מצד ח"ש גם יש ס' אולי הוא קצת פחות מכזית. ואין בו מצו' ואיסור יש בו. דח"ש אסור מה"ת. ולהנ"ל י"ל דכמו בחצי חולה דוחה חצי שיעור כמו"כ חצי מצוה דוחה ח"ש איסור. דגם ח"ש יש בו קצת מצוה. כמו"ש הברכ"י וא"כ יש בו ב' צדדים דאם הוא פחות מכשיעור חצי מצוה דוחה ח"ש איסור ואם הוא כזית כ"ש דשייך עדל"ת. ואין חשש רק מצד אחד שמא יש בו יותר מכזית. והיכא דיש ב' צדדים לקולא אפשר לצמצם כמ"ש תוס' בכורות דף יז

לעיל הבאתי דברי ס' החינוך סי' תקי"ג דחשאב"ס מותר לאכול ח"ש ומנ"ח תמה קרא ע"ז. וי"ל עוד טעם לדברי החינוך דכיון דאכילה בכזית ואכילת ח"ש לאו שמה אכילה (ול"ח אלא הנאה לבד כמבואר מדברי ירושלמי כ"ו דתרומות דמודה ר"ל באיסה"נ דח"ש אסור דמ"מ הנאה הוא] וע"כ כל שמכוון לרפואה הוי דשא"מ ואע"ג דהוי פ"ר פ"ר בהנאה מותר כמ"ש הר"ן פ' גה"נ וגם ל"ש בזה מתעסק בחלבים חייב שכן נהנה דבהנאה לבד בלא אכילה ל"ש שכן נהנה כמ"ש הר"ן לענין בת תיהא

[ובאמת נראה דז"כ ירושלמי הנ"ל דמודה ר"ל באיסה"נ דלעולם ח"ש אסור מה"ת גם לר"ל אך באכילה ל"ש ח"ש דבח"ש ליכא כלל אכילה ודוקא בפעולה שלימה רק דהשיעור חצי אז ח"ש אסור משא"כ בזה דליכא פעולת אכילה כלל. ואזדא ירושלמי לשיטתי' דמודה ר"ל באיסה"נ דלא כתיב בי' אכילה ואכמ"ל]

ולכאו' ק' ע"ז מהר"ן ז"ל עצמו שם שכ' דלמ"ד ריחא מילתא חשיב כשותה וע"כ שייך בי' שכן נהנה וק' מ"מ הא לית בי' כשיעור כמ"ש הב"ח או"ח סימן רט"ז דבריח חשיב תמיד פחות מכשיעור וי"ל דכיון דמריח כשותה ואם הי' שותה הי' בזה כשיעור החמירו בו כמו בשיעור שלם. וכעי"ז ממש כתבו התוס' ע"ז י"ב: עי"ש היטב

ואם כנים דברינו יש לדון על מה שהעיר בס' שיבת ציון באוכל תולעים בשוגג [כידוע כי המכשול רב מאוד בזה בימות הקיץ] יחשב מתעסק ואין בו מכשול דאורייתא כלל אך דחה דמתעסק בחלבים חייב שכן נהנה ולפמ"ש איפוא נ"ל לפי המבואר בחולין צ"ו: דאפי' ברי' שחייב עלי' פחות מכזית מ"מ אין שם אכילה עלה ע"ש וא"כ אפשר דל"ש בה שכן נהנה דכל שאינה אכילה ממש