ארץ צבי (פרומר) א רכו

ובהאי ענינא ק' לי בתוס' עירובין דף מ"ו. בד"ה דאמר שמואל דהלכה כדברי המיקל בעירוב ובאבל אפי' בדאורייתא. ולא אבין מה נשתנו ב' אלו מכל התורה דאמרי' בהו ספד"א לחומרא וכדאמרינן בעלמא כל היכא דפליגי ב' תנאי או ב' אמוראי בדאורייתא הלך אחר המחמיר. וצ"ל דשמואל הי' מקובל מרבותיו בכל הפלוגתות שבענינים אלו הוכרע הלכה כמאן דמיקל. אמנם לפ"ז יצמח דהיי"ד בפלוגתא דגמ' שקדמו לדברי שמואל אבל בפלוגתת הפוסקים שאחר הש"ס ל"ש זה. ומדברי הפוסקים נראה דגם בפלוגתת הפוסקים הלכה כדברי המיקל באבל ובעירוב אך י"ל דאינהו קאי במקום שאין בו רק חשש איסורא דרבנן ובד"ס הלך אחר המיקל בכה"ת ואין בזה כל חדש. ומש"כ התוס' דאפי' בדאורייתא זהו דוקא בפלוגתא דהש"ס. אחר זמן בא לידי סי' חי' הרז"ה להגאון ר' זאב אלעסקער ז"ל] וראיתי שהעלה בהאי דעירובין ו: דאסור לעשות כחומרי דמר ודמר דהיינו אפי' במקום שמסופק הלכה כמאן דאלו ואלו דברי אלקים חיים הן וע"כ אסור לו לעשות כחומרי שניהם משום כסיל בחשך הולך ויבחר לו מ"ד א' לפסוק כמותו בין לקולא בין לחומרא וביאר שכן דעת רש"י ז"ל וסייעתו עיי"ש. ולפ"ז צ"ל דאפילו להדיעות דסד"א מה"ת לחומרא היי"ד בס' במציאות אבל בס' פלוגתא לכו"ע מה"ת יכול לעשות כהמיקל דאלו ואלו דא"ח הן. והא דאמרי' כל היכא דפליגי ב' תנאי או ב' אמוראי בדאורייתא הלך אחר המחמיר זה מדרבנן וע"כ במקום איסור דכסיל בחושך הולך לא העמידו דבריהם וע"כ במקום דסתרי אהדדי אסור לו למנקט חומרי דמר ודמר והוא חידוש גדול. וסו"ס כיון דבס' פלוגתא סד"א מה"ת לקולא. אין קושיא אהא דהלכה כד' המיקל באבל ובעירוב אפי' בדאורייתא דהם אמרו והם אמרו והי' לחז"ל איזה טעם להקל בשני אלו ולק"מ

אשר הק' על תוס' מנחות מ"א. ד"ה ואפילו לענין הואיל אשתרי אשתרי שנסתפקו אם לילה דומה למדינה לענין בגדי כהונה וע"ז הק' כ"ת דודאי בלילה איכא עבודת אימורין ופדרים דכשרים כל הלילה ושייך ג"כ אז הואיל ואשתרי. נלע"ד לפ"מ דאי' ברש"י פסחים נ"ט: ד"ה שנתותרו דהא דשרי הקטר אימורים ופדרים בלילה וליכא איסור עלי' השלם משום דנראו ביום ובאבנ"ז או"ח סי' רע"ז סק"ג בשם הראב"ן כיון דראוי לנעול כמאן דנעולי דמין וכ' מרן זצ"ל שם דזה דומה לראוי לבילה אין בילה מעכבת בו. והנה דהא דמועיל ראוי משום דהוי כאלו הי' בילה בפועל. וא"כ ה"נ חשוב כאלו היה הקטר חלבים ואימורים ביום וע"כ ל"ש בלילה הואיל ואשתרי אשתרי. וראי' לזה ממש"כ הרא"ש בהלכות ציצית דכסות יום בלילה חייב בציצית ומ"מ חשוב ציצית מ"ע שהזמן גרמא משום דיום גורם החיוב דהרי אם הי' כסות לילה היתה פטורה מציצית נמצא דעיקר חיוב מפאת היותה כסות יום עיי"ש וה"נ בהקטר חלבים ואמורים חשוב היום גורם החיוב דהיינו מה שנראה ביום ע"כ חשוב כאלו הוא מצות היום ול"ש בלילה הואיל ואשתרי אשתרי

ומה שהק' בהא דפסחים ס"ח: חביבה מצוה בשעתה שהרי הקטר אימורין ופדרין וכו' הק' לפי המבואר בפסחים נ"ט: וברש"י ד"ה שנתותרו דבעי' שיהיה נראים ביום ואל"כ איכא עשה דעליה השלם וא"כ בשבת אם נימא דאסור גם בלילה לא יכול להקריב משום עלי' השלם גם אני עמדתי בזה והבאתי מזה ראיה לתוס' חגיגה ב'. דמה שאינו ראוי מצד איסור שבת לא חשוב אינו ראוי דארי' רביע עלה ע"ש: והנני ידידו דוש"ת באהבה סימן פז לכבוד חתני היקר הרב החו"ב ר"א לאסקאווסקי שיחי'

ע"ד השאלה מי ששכח יעו"י בר"ח שחרית ולא נזכר עד אחר חצות ולפימ"ש בשע"ת סי' ק"ח ס"ק ז' בשם ברכ"י דאם שכח של שחרית בר"ח ונזכר אחר חצות יתפלל של מנחה ואח"כ מוסף ואח"כ שחרית, ובנ"ד אם יתפלל מוסף לא יוכל עוד להתפלל שחרית כמו"ש מג"א סי' קכ"ו בשם רמ"ע שאם שכח ולא הזכיר של ר"ח ולא נזכר עד אחר שהתפלל מוסף אי"צ לחזור של שחרית משום שכבר הזכיר של ר"ח במוסף, ע"כ

תחלה ראוי לבאר הטעם של הברכ"י דמוסף קודם לשחרית. והנה בסי' ק"ח דתפלה העכשוית קודם לתשלומין וכ' טו"ז בשם לבוש הטעם משום דתדיר קודם והק' הטו"ז ע"ז דא"כ למה מעכב בדיעבד ע"כ כ' הטעם משום חביבה מצוה בשעתה והנה ב' טעמים אלו שייכים גם לענין מוסף דתדיר יותר מתפלת תשלומין וגם חביבה מצוה בשעתה. ולפי"ז כמו דמעכב לעיל אם התפלל תפלת תשלומים קודם העיקרית כמו כן מעכב אם יתפלל שחרית קודם מוסף וע"כ אין עצה לכאו' להתפלל שחרית דאם יתפלל שחרית קודם מוסף אינו יוצא משום שהקדימה לתפלת מוסף העיקרית ואם יתפלל מוסף קודם לא יוכל להתפלל שחרית כנ"ל

אמנם טעם הלבוש דחה הטו"ז דאין תדיר מעכב ומש"כ הטו"ז דחביבה מצוה בשעתה גם זה תמיה דלא מצינו דחביבה מצוה בשעתה מעכב ואדרבא על תדיר קודם הי' מקום לומר דאע"ג דבקדשים לא מעכבא היינו משום דבקדשים בעי' שינה הכ' לעכב. אמנם בחולין י"ל דילפי' מקדשים וחשוב כאלו נכתב הדין בחולין ובחולין לא בעי שינה הכ' לעכב ע"כ בחולין מעכב. וכעי"ז יש בתוי"ש יומא ד: בשם ירושלמי מצינו דברים מעכבים למדים מדברים שאינם מעכבים כ"ה גר' השיח יצחק וביותר יובן לפי"מ שמצינו בכ"מ דדבר הלמד מחברו חשוב כאלו ה"נ במלמד הי' כ' בלמד כמ"ש רש"י תענית ב. ובכ"מ ה"נ דין הכ' בקדשים חשוב כאלו הי' כתיב בחולין ואם הי' כתיב בחולין הי' מעכב

ואמנם באמת מצינו בכ"מ דאין קדימת תדיר מעכב ובודאי אם מברך על היום ואח"כ מברך על היין בדיעבד יוצא יד"ח אע"ג דיין תדיר. גם בתוס' מנחות ל"ט ד"ה ואם דאין סברא דאסדר לבד יקפד הכ' אפילו בדבר שאינו קדשים

אך גם דברי הטו"ז צ"ע לומר דחביבה מצוה בשעתה מעכב בדיעבד ושורש חביבה מצוה בשעתה היא בפסחים ס"ח חביבה מצוה בשעתה שהרי הקטר חלבים ואמורים כשירים כל הלילה דאין ממתינן להם עד שתחשך ומ"מ בדיעבד אם לא עשה ביום כשרים כל הלילה הנה דאין זה מעכב ויעי"ש בתוספתא סוף פ"ב דעירוכין עוד ענינים כיוצא בזה דחביבה מצוה בשעתה ומינה פשיטא דבכלן אין מעכב בדיעבד

ואיני כדאי לדון בקרקע לפני הטו"ז וקורא אני עלי כדברי ירושלמי פ"ו דגיטין כשם שבין קדשי קדשים לחולי חולין וכו' חלקי אמרה נפשי הטעם דקדימת התפלה דעכשיו מעכב משום דחז"ל תקנו תשלומין דוקא בזמן תפלה דצריך להתפלל התשלומין תיכף אחר התפלה העיקרית. אך להלכה אין זה מעכב דכל שהתפלל כבר תפלה העיקרית חשוב ג"כ בזמן תפלה עפמ"ש המהר"ל ז"ל בנתיבות פי"ט דכל מצוה זמנית פוטרת כל הזמן ואם קורא ק"ש על