ארץ צבי (פרומר) א רכה

לזה מברכות טו. דחרש חשוב אמחב"ד במגילה משום דאין יכול לקיים המצוה משום דצריך להשמיע לאזניו. הנה דאע"ג שמציווה כל שא"י לקיים המצוה בפועל חשוב אמחב"ד וה"נ דכוותה

והנה בפמ"ג בפ"כ כ' דהא דאמחב"ד א"מ אחרים יד"ח הוא משום דשומע כעונה מצד שליחות ובאמחב"ד הוי כליתא בדנפשי' ואינו יכול להיות שליח. הנה דב' דברים אלו מישך שייכי אהדדי וכיון דמבואר מרש"י יבמות דמי שאין לו בן חשוב אמחב"ד לענין מילה ה"ה דחשיב ליתא בדנפשי' ואינו נעשה שליח והנה באבנ"ז יו"ד סי' שי"ח סק"ו כ' דמרמב"ן עה"ת שכ' דא"א זימן לו מוהלים הרבה למול את עבדיו ש"מ שחולק על האו"ז דהרי מצוה למול את עבדיו על הרב. ומ"מ מועיל שליחות וה"ה באב ע"ש. ולהנ"ל יש לדון בדברי קדשו ז"ל בקרקע שאני רב לעבד דכ"א חשוב א"י בנפשי' דבכל יומא זמנו לקנות עבדים ולמולן משא"כ בחיוב מילת בן אין בידו בשום אופן להתחייב האב במצוה זו ע"כ חשוב אמחב"ד

ולפי הנ"ל יש לדון דדוקא במילה שייך טעם זה אבל בפריעה דכל אדם מישראל מקיים לעולם מצות פריעה שפיר חשוב כל בר ישראל הנימול איתא בנפשיה לגבי מצות מילה דבכל רגע ורגע מקיים מצוה זו ואין לך איתא בדנפשי' יותר מזה שמקיים המצוה בפועל בכל רגע ואיתא בדנפשי' חשוב אפי' אם רק ראוי לזה אפילו אינו בפועל וכש"כ כאן שהוא בפועל בכל יום תמיד ובכל עת ובכל שעה ע"כ לענין פריעה שפיר מצי למשויה שליח גם לאו"ז. והא דכ' דא"י לעשות שליח קאי רק על חיתוך העולה מדברינו לענין דמי שעושה החיתוך בעצמו במילת בנו אף שהפריעה ע"י אחר מקיים המצוה גם לאו"ז והש"ך וזה שרצינו לבאר. גם זכינו דאפי' רוב העולם שאין עושים בעצמם גם החיתוך מ"מ יוצאין יד"ח בפריעה שהוא עיקר גמר המצוה גם לדעת האו"ז דעיקר הוא הגמר כמבואר בתוס' שבת ג. ולענין מילה עצמה מבואר כן בע"ז כז. דאף דאשה פסולה למול מ"מ אם הגמר הוא ע"י איש כשר עיי"ש. [הנה מש"כ לעיל דאף לאו"ז מ"מ האב מקיים או מצות מילה או מצות פריעה גם ע"י שליח הא תלוי בב' התירוצים שכתבנו לתי' קמא האב מקיים מצוה בחיתוך הערלה. ולתי' בתרא מקיים האב מצוה בפריעה] נשוב לנ"ד דלדעת הגאונים ז"ל אפי' נולד רבע שעה אחר שקיעה של יום חול צריך למולו בתשיעי וכש"כ בשבת כנלע"ד להלכה

ומ"מ מה שהורה כ"ת בדיעבד למולו בש"ק כדברי המג"א רבן של ישראל ושו"ע הרב ז"ל כשיטת ר"ת ז"ל ג"כ תורה היא והרבה ראשונים מחזיקים בשיטת ר"ת ז"ל ורוב הרבנים שבזמננו מורין כן. גם אני בעניי ישבתי לעיל שיטת ר"ת ז"ל. ואציע מענינא מה שישבתי דברי תוס' ריש ברכות שכתבו דלר"י דזמן מנחה עד פלג המנחה ואח"ז מתחיל זמן תפלת ערבית וק"ש וכמו דאמרי' התם לענין תפ"ע דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד כן הוא לענין ק"ש ורעק"א וגם השאג"א כן תמהו דמה ענין ק"ש לתפ"ע תפלה דרבנן וס' דרבנן לקולא ע"כ דעביד כמר עביד משא"כ ק"ש דאורייתא אדרבא ראוי למיזל בתר המחמיר. ואני ישבתי עפ"מ שמצאתי בריטב"א יבמות יד. שכ' דהיכי דפליגי תרי תנאי או תרי אמוראי בחתיכה אשר לפנינו אם אסורה או מותרת היה הרשות ביד כ"א מישראל לעשות כדברי מי שירצה וגם כדברי המיקל כיון שיש מ"ד א' שמתיר בכחו להמשיך מהות היתר על אותו חתיכה אף אם אין אמת כדבריו אך זה דוקא באותה חתיכה שהי' לפניהם ועלי' נחלקו אבל אם בא לפנינו פעם אחרת שאלה כזו ממש שאז אין המתיר לפנינו להתירו בפועל אז בדאורייתא הלך אחר המחמיר ע"ש והיא מרגניתא דלית לה טומא **(ובזה נלע"ד לפרש הא דבב"ת ק"ל: אין למדין הלכה וכו' עד שיאמר לו הלכה למעשה שאל ואמרו לו הלכה למעשה ילך ויעשה מעשה ובלבד שלא ידמה מאי ובלבד שלא ידמה והא כה"ת כלה אדמויי מדמינן לה וכו' שלא ידמה בטריפות. והנה הרמ"ע מפאנו והשל"ה ז"ל שני נביאים מתנבאים בסגנון א' דכל הו"א שבש"ס הוא אמת בצד. ונלע"ד דגם כאן הס"ד הוא אמת ע"ד הנ"ל אם פליגי ב' תנאי או ב' אמוראי והמתיר אמר לו הלכה למעשה יכול לסמוך עליו ובלבד שלא ידמה כשיארע שאלה כזו עוד הפעם וכדברי ריטב"א הנ"ל וראי' לדבריי דאל"כ ק' מה קמ"ל אם אמר לו הלכה למעשה ילך ויעשה ואם גם בזה לא יעשה מתי יעשה. ולהנ"ל א"ש דמרומז בזה דכל שאמר לו הלכה למעשה אפי' יש חילוק ילך ויעשה אם ירצה. ומ"מ פריך והא כהת"כ דמויי מדמינן משום דבגמ' אין זכר להדיא דמיירי דיש פלוגתא והיכא דליכא פלוגתא מהו הפי' ובלבד שלא ידמה ומשני דהיכא דאין פלוגתא לא ידמה בטריפות:)** וע"כ נלע"ד דפלוגתא שהוא בזמן כמו הפלוגתא בזמן ק"ש אם הוא מפלג המנחה או מצאת הכוכבים כיון דמחוסר זמן ל"ח דשלבל"ע כיון דממילא קאתי כמ"ש המל"מ פ"ה מה' אישות חשוב תמיד כאלו הי' כל הזמנים עד סוף העולם לפני בעלי הפלוגתא וכחתיכה שהוא לפנינו וע"כ בפלוגתא כזו שפיר דעבד כמר עביד ודעביד כמר עביד אפי' בדאורייתא כיון דהוי כאלו נחלקו התנאים בשעה שהחתיכה הי' לפניהם וכ"א המשיך מהות כפי דעתו. דאז יש לסמוך ע"ד המיקל אפי' בדאורייתא

וככה נלע"ד בענין ביהש"מ בפלוגתת ר"ת והגאונים ז"ל נוגע לכמה דיני תורה לענין עש"ק ומוצש"ק ולענין הפסק טהרה. ותפלת מנחה ותפ"ע. והדלקת נר חנוכה. ולענין מילה בתינוק הנולד ביהש"מ. ולענין תענית יוה"כ בכנסתו וביציאתו. ולענין חמץ בפסח במוציו"ט ולענין מילה ולכל המצות שמצותן ביום דלר"ת זמן המצוה עד ג' מילין ורביע אחר שקיעה. ולהגאונים דוקא עד שקה"ח וכן במצות שמצותן בלילה כגון מצה וסוכה וספירת העומר ודומיהן מתי מתחיל זמן מצותן. וכמעט לא מצינו פלוגתא כזו שיהי' מתפשט ומסתעף לכל מרחבי דיני תורה כפלוגתא זו. וכ"א עושה כחפצו כי אין הכרע ברורה בזה ולפעמים אותו אדם עצמו עושה פעם כדיעה זו ולפעמים להיפך] והדבר פלא בהלכתא רבתי כזו שנוגע לכל דיני התורה כמעט יהי' תורת כ"א וא' בידו ולא יהי' לנו הלכה ברורה בזה [כי גם דברי השו"ע סותרין זא"ז באו"ח פ' כר"ת וביו"ד פ' כהגאונים. גם דברי הרב ז"ל סותרין זא"ז בשו"ע שלו פי' כר"ת ובסידור פ' כהגאונים. גם בפוסקים האחרונים שאחר השו"ע פליגי בזה] ואם מצינו שהרב האי גאון נתקשה בענין תקיעות שהוא מצוה יחידית דמ"ס גנוחי גנח ומ"ס ילולי יליל שאין סברא שיהיו אלו מטעים את, אלו וע"כ כ' דלאו פלוגתא הוא כמ"ש בעה"מ ורא"ש ור"ן בשמו פ"ד דר"ה כש"כ שיש להתקשות בפלוגתא עצומה ורחבה כזו שיהי' בזה חלוקת מנהגים וכ"א מטעה דברי חבירו בכל שעל וצעד

ע"כ נלע"ד בפלוגתא זו ג"כ דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד כיון שהוא פלוגתא בזמן הוי כאלו החתיכה הי' בפנינו בשעת פלוגתא ויש מקום לעשות כדברי מר וכדברי מר כדברי הריטב"א הנ"ל. כנלע"ד ליישב מנהג העולם שיהי' כ"א עושה כדין. אמנם לכתחלה ח"ו לסמוך ע"ז ובודאי צריך למיזל הכא והכא לחומרא ובמקום שיש חומרא וקולא בכל צד יש לפסוק כדברי הגאונים ז"ל שבתשו' מהר"ם אלשקר וכמו שפסק הרב ז"ל מלאדי בסידור שלו והגר"א ז"ל והגו"א ואבני נזר. וכמ"ש הרב ז"ל דשיטת הר"ת יחידאה הוא נגד הגאונים הראשונים ז"ל: