ארץ צבי (פרומר) א רכא

י"ל גם לענין מכירת חמץ דהקנין מועיל רק להוציאו מרשות הישראל ולא שיקנה הנכרי. וראי' לדברי ממג"א סי' תמ"ח שכ' דאף לי"א דכסף בנכרי אינו קונה בחמץ מועיל בדיעבד קנין כסף לבד כיון דבלא"ה אינו ברשותו רק דעשאן גילוי דעת סגי כעין שכ' הר"ן ולכאורה קשה בשלמא לענין ביטול מצד הפקר שפיר כ' הר"ן דבלא"ה אינו ברשותו ומופקר ועומד הוא משא"כ קנין כסף איך יקנה הנכרי הלא מה דאינו ברשותו אינו די לענין שיהי' קנוי לנכרי וכסף בנכרי אינו קונה וע"כ צ"ל כנ"ל דכל קנין פועל ב' דברים וע"כ אף במקום דל"מ לאוקומי ברשות נכרי הקונה מ"מ מועיל להוציא מרשות בעלים ואף דמפקיר חמצו אסור מדרבנן לאחה"פ מ"מ בנ"ד דההפקר הוא באמצעות מעשה קנין של הנכרי מועיל ואין דנין ד"ס מד"ס כדתנן בידים. כן מוכרח מדברי המג"א וכל האחרונים שפסקו כדבריו וכן הלכה רווחת בישראל דבדיעבד סומכין בחמץ על קנין כסף לבד וא"כ י"ל דכל מכירת חמץ מועיל להפקיע מרשות ישראל וע"כ אינו עובר בב"י ומ"מ הכלים א"צ טבילה דלא באו ליד עכו"ם: סימן פה

שמעתי בשם הרה"ק ר' שלום מבעלז זצ"ל שהורה לאכול פחות מכזית מרור ולברך עליו על אכילת מרור וכן הורו הה"ק ר' נפתלי מראפשיץ זצ"ל והה"ק משיניווא זצ"ל והדבר מפורסם בכל מדינת גאליציא. ולכאו' הדבר תמוה ממשנה פסחים ל"ט. וכולן מצטרפין לכזית ש"מ דצריך כזית דאל"כ למ"ל צירוף. ונלע"ד ליישב הברי הצדיקים ז"ל וראשית אביא ראי' לשיטתם דהנה בפסחים קי"ד: אמר ר"ל זאת אומרת מצות צריכות כוונה וכו' דאי ס"ד לא בעי כוונה למ"ל תרי טבולי הא טביל לה חדא זימנא והק' בס' גבורות ה' פרק נ' קו' עצומה לדיעות דכרפס ל"צ כזית וכן הלכה א"כ לא יצא בטיבול ראשון יד"ח מרור כיון דלא הי' בו כזית עיי"ש. ומזה נלע"ד להוכיח כדברי הצדיקים ז"ל הנ"ל דגם מרור תמכא לא צריך כזית מטעם שיתבאר לקמן וסתם מרור הוא תמכא אע"ג דחזרת מצוה מן המובחר מ"מ אינו מצוי כ"כ ורוב העולם לוקחין למרור תמכא וכ"מ בת"י שמות פ' בא י"ב פסוק ח' עה"פ על מצות ומרורים יאכלוהו על תמכא ועולשין יאכלוני' וכ"ה בתרגום שה"ש קפיטל ב' פסוק ט' דישראל במצרים היו אוכלין את הפסח על תמכא ועולשין ולמה לא חשב חזרת דהיינו חסא שפירושו לאטוגא כמ"ש רש"י ז"ל דהיינו שלאטין או זערזיך] שהוא הראשון השנוי במשנה פסחים ל"ט. והוא מצוה מן המובחר כדאי' בגמ' שם וצ"ל דמ"מ רוב העולם אוכלין תמכא שהוא מצוי יותר וע"כ כתב מרור היינו תמכא וזה לא צריך כזית ע"כ שפיר פריך והא טביל לי' חדא זימנא

ומה דק' ממשנה דף ל"ט. נלע"ד לפמ"ש המג"א סימן תע"ה סק"י דאם אין לו רק חריין לא יברך עליו בפה"א רק על אכילת מרור דדומה לפלפלין דלא חזי לאכילה ואי"צ ברכת הנהנין כלל עיי"ש ובש"ס שבועות כ"ג: שבועה שלא אוכל עפר בכמה כיון דאמר שלא אוכל דעתי' אכזית א"ד כיון דלאו מידי דאכלי אינשי בכ"ש תיקו. לפ"ז במרור בזה"ז שהוא דרבנן. וגם שכ' הרא"ש פ' ע"פ דמה"ת לא צריך כזית במרור משום דלא כתיב בי' אכילה ועל מצות ומרורים יאכלוהו תיבת יאכלוהו קאי אפסח כמ"ש השאג"א אליבא דרא"ש] רק מדרבנן צריך כזית משום שתקנו לברך על אכילת מרור. וא"כ הוי לענין כזית תרי דרבנן. ואזלינן לקולא בתיקו הנ"ל דכיון דחריין לאו מידי דאכלי אינשי בכל שהוא ג"כ יוכל לומר על אכילת מרור ואף דבלשון תורה מצינו לשון אכילה אפי' על דבר שאינו בר אכילה כמו חרצן דנזיר וגה"נ למ"ד אין בגידין בנו"ט לשון תורה לחוד ולשון חכמים יותר יש לדמותן ללשון בנ"א דבמידי דלא אכלי אינשי שייך לשון אכילה גם בפחות מכזית וע"כ לא ק' ממשנה דף ל"ט. דשם מבואר דצריך כזית די"ל דשם קאי על אידך משום שהם ראויים קצת לאכילה וטעונין בפה"א ע"כ צריכין כזית משא"כ תמכא שקורין חריין שכ' המג"א שאי"ר לאכילה ולא צריך ברה"נ

גם י"ל להדיעות דהיכא דאתחזק חיובא גם בסד"ר אזלי' לחומרא וכ' הב"י או"ח סי' ק"ס בשם הר' מנוח היינו היכא דעיקרו מדאורייתא אבל באין עיקרו בדאורייתא אפי' באתחזק אזלינן לקולא. ע"כ בזמן שבהמ"ק הי' קיים הי' צריך כזית כיון דעיקר מרור מה"ת אף דשיעורו דרבנן אמנם בזה"ז דהוי תרי דרבנן א' דמרור בזה"ז דרבנן וגם שיעור כזית דרבנן ותרי דרבנן ל"ח עיקרו מה"ת כמ"ש הרא"ש פ"ב דקדושין וע"כ אפי' באתחזק אזלינן בסד"ר לקולא כנלע"ד ליישב דברי הצדיקים ז"ל שלא יסתרו למשנה מפורשת הנ"ל וליישב מנהג רוב ישראל שאוכלין למרור חריין פחות מכזית ומברכין עליו על אכילת מרור: סימן פו להרב החו"ב מו"ה לייביל וואלמאן נ"י מו"צ בסאכאטשוב

ע"ד השאלה בתינוק שנולד בש"ק בקיץ כמו רבע שעה אחר שקיה"ח אם לימול אותו בש"ק או ביום א' וכ"ת כ' הנה בש"ך יו"ד סי' רס"ו בשם שו"ת ר"מ אלשקר דדעת הגאונים מתחיל מיד בתחילת השקיעה לפיכך סילוק כזה אין מלין אותו רק ביום א' אבל המג"א סי' של"א כ' דהתחלת ביה"ש הוא ג' מילין ורביע אחר התחלת השקיעה והוא לערך רבע שעה קודם צה"כ וכו' ואם נולד קודם לכן בשבת נמול בשבת. ואף שי"א שמתחילת השקיעה היא לילה מ"מ הרי במדינות אלו אין אנו חוששין כלל לדבריהם שלפעמים אין מקבלין שבת ועושין כל המלאכות עד רביעית שעה קודם צה"כ א"כ אין לנו לדחות המילה מזמנה בשביל חשש זה עיי"ש. ובחכ"א הביא דעת הש"ך והמג"א ולא הכריע אמנם בשו"ע הרב ז"ל סי' של"א פ' הלכה כדברי המג"א ע"כ נלע"ד לפסוק הלכה כהמג"א וכן הוריתי למעשה למולו בש"ק עכ"ל

והנה מש"כ כ"ת להכריע כדברי המג"א מחמת שהכריע כן בשו"ע הרב ז"ל הנה הרב ז"ל עצמו בסידור בסדר הכנסת שבת כ' להיפוך דעיקר הלכה כד' הגאונים וכ' ר"ת וסייעתא יחידאי נינהו נגד הגאונים הראשונים רב שרירא ורב האי בנו ואחריהם רבינו חננאל והרי"ף והרמב"ם וראב"ן וסייעתם ור"י בעל התוס' ובעל העיטור ומש"כ נגד הגאונים הראשונים נראה דמתכוון הרב ז"ל לומר דמלבד שהם ז"ל הרוב נגד ר"ת ז"ל עוד אחת שהם ראשונים. ואף דהלכה כבתראי היי"ד כשהביא דברי הראשונים וחולק עליהם משא"כ בזה דר"ת ז"ל לא הביא כלל דעת הגאונים ז"ל רב שרירא ורב האי ור"ח ז"ל שהיו לפניו משמע שלא ראם ואפשר שאלו ראה דבריהם היה מודה לשיטתם וכה"ג אין הלכה כבתראי כמ"ש הרמ"א חו"מ סי' כ"ה ס"ב. עוד כ' דשיטת ר"ת ז"ל הוא נגד החוש ופליאה נשגבה וכו' ועוד יש פליאות עצומות מהחוש על דעת זו עיי"ש והנה א' מהפלאות מהחוש על ר"ת ז"ל הוא מש"כ דהחמה מהלכת אחר שקיעה בעובי הרקיע וזה נתברר בחוש שהחמה מהלכת בלילה למטה מהקרקע כידוע [ואני ישבתי דעת ר"ת ז"ל דהרי בש"ס פסחים צ"ד: אמר דחכמי ישראל אומרים דהחמה מהלכת בלילה למעלה מהרקיע וחכמי או"ה אומרים למטה מן הקרקע ונראין דבריהם