ארץ צבי (פרומר) א ריט

הוא רגע אחר קריאת שם ומוקף לא צריך רק בשעת קריאת השם ושפיר יש עצה לסלקה עם קריאת השם ומ"מ חשוב תורם מן המוקף

וע"פ הקדמה הנ"ל נלע"ד לבאר ש"ס חולין ק"א: דשבת חשוב איסור קודם לגבי יוהכ"פ משום דשבת קביעא ויוהכ"פ בי דינא מקדשי לי'. ונראה לבאר דהנה בקדושין ע"ח: דאף לר"מ דאדם מקנה דבר שלבל"ע מ"מ בעינן שיהא ראוי להקנות כשיבוא, לעולם מזה נראה דהמקנה לאחר ל' חשוב כאלו הי' פעולת הקנין לאחר ל' וכ"מ להדיא באבני נזר או"ח סי' נ"א וע"כ בעי שיהי' אז ראוי לפעולת קנין כעין שכ' הריב"ש סי' ה' לענין תוכ"ד כד"ד דבעי שיהי' ראוי בפועל להיות בב"א וה"נ דב"ד מקדשי ליוהכ"פ. היינו שבקידוש ר"ח נכלל גם קידוש היוהכ"פ שתלוי בר"ח כמ"ש במק"א. חשוב כאלו ברגע ראשונה של יוהכ"פ קדשו ב"ד את היום וכל חלות בא רגע אחר הפעולה כנ"ל. וה"נ חל קדושת יוהכ"פ רגע אחר רגע ראשונה שאז הי' קידוש הב"ד וע"כ חשוב שבת קודם יוהכ"פ

ואם כנים דברינו. לאו דוקא בקנין הדין כן. אך בכל חלות כן הוא דהחלות בא רגע אחר הפעולה. ואם נימא דאם מקנה שיחול רגע ראשונה של זמן איסורו הוי כאלו הפעולות קנין הי' אז ממילא החלות בא רגע אח"כ א"כ גם לענין ביטול כן. דפעולת הביטול היא ברגע ראשונה של זמן איסור והחלות ברגע שלאחרי' וסוף סוף הביטול והקנין שניהם באים כאחד

אמנם באמת אין צריך לכ"ז ובפשיטות יש ליישב דכיון דס"ל לבכור שור דבדאורייתא ל"מ מכירה של הערמה א"כ כל זמן שלא חל הביטול גם המכירה ל"מ מדרבנן כיון דהערמה הוא וממילא מועיל הביטול ול"ח חוכא ואיטלולא דמדרבנן חשוב החמץ כשלו כן הביטול ל"מ מדרבנן מחשש שמא אינו בלב שלם או שמא יחזור מהביטול כמ"ש הרע"ב רפ"ק דפסחים ומ"מ חשש זה אינו רק מדרבנן כמו שאמרו מדאורייתא בביטול בעלמא סגי. וע"כ אף שמבטל צריך גם מכירה. ושניהם כא' טובים

הן אמת דאיתא בסי' תל"ד סעיף ב' ברמ"א בשם מהרי"ו שיש לשרוף החמץ קודם ביטול כדי לקיים המצוה בחמץ שלו. הנה דאחר הביטול ל"ח ממונו היינו מדאו' דבביטול בעלמא סגי. וגם מדרבנן אינו רק חשש בעלמא שמא לא יבטל בלב שלם או שמא יחזור בו כנ"ל. אמנם סו"ס כיון דחז"ל החמירו שלא לסמוך על הביטול שפיר שייך מכירה

דרך אגב ק' לי בדברי מהרי"ו הנ"ל לפמ"ש הר"ן דהא דמהני ביטול בלב ושלא בפני ג' היינו משום דחמץ אינו ברשותו אך דעשאן הכתוב כאלו הן ברשותו ע"כ בגילוי דעת סגי. וכתבנו לעיל דלפ"ז צ"ל דהביטול חל בתחלת זמן איסורו. וא"כ אף אם ישרוף החמץ אחר ביטול כ"ז שלא הגיע זמן איסורו שפיר מקיים המצוה בחמץ שלו וצ"ל דמהרי"ו אזיל בשיטת התוס' פסחים ד': ד"ה מדאו' דשם מבואר דאפי' בתחלת זמן איסורו לא חל הביטול דאל"כ לק"מ קו' התוס' שם. וי"ל דהתוס' לשיטתם בב"ק ס"ט. ד"ה כל הנלקט הנ"ל דלפי דבריהם שם יש ראיה מהגמ' דכמו דאין יכול לחלל דבר שאינו ברשותו ה"ה דאין יכול לחלל דבר שברשותו שיחול כשיצא מרשותו כמ"ש לעיל. והר"ן אפשר דלא ס"ל כהתוס' ב"ק ס"ט. וס"ל דאם האמירה הוא בהיות החפץ ברשותו שיחול החילול כשיצא מרשותו חל. וע"כ ס"ל גם בביטול כן. ולפ"ז לק"מ מה שהקשיתי לעיל מהא דב"ק ס"ט על הר"ן [ולעיל הקשיתי זאת מחמת שלא רציתי לעשות פלוגתא בין הפוסקים אבל עתה אחרי רואנו דבע"כ מהרי"ו ותוס' פסחים ד': חולקין על הר"ן ממילא הא דלעיל לק"מ] ולא נפלאת ולא רחוקה היא לומר כן דפליגי בזה התוס' והר"ן דהרי כעי"ז ממש פליגי ר' יוחנן ור"ל בירושלמי פ' מי שאחזו בנתן גט לאחר ל' ואחזו קורדיקוס קודם ל' אם הגט כשר אם אזלינן בתר שעת נתינה או בתר שעת חלות. והרמב"ם פ"ב דגירושין פ' שהגט פסול ולא כ' הגט בטל. משמע דלא פסול אלא מדרבנן כמו שכייל הרמב"ם פ"ב מהל' גירושין ה"ז. וכיון שאינו אלא פסול דרבנן אפשר דדוקא בגט פסלו חכמים. ואין ללמוד מזה לשאר קנינים שלא יועיל כה"ג דהרי אמרו בפ"ד דידים אין דנין דברי סופרים מדברי סופרים

ואם כנים הדברים יש לחזק שוב מה שכתבנו לעיל דלעולם בין הביטול בין המכר חלים יחד ברגע ראשונה של זמן איסורו וע"כ ל"ח הביטול כחוכא ואטלולא דבשעה שבא הביטול לחול עדיין החמץ שלו. וע"כ יש לשניהם מקום בין להביטול בין להמכירה

אך יש לדון אם מותר למכור חמץ קודם זמ"א שיחול בתחלת זמן איסורו דהרי אז, אסור בהנאה נמצא נהנה מאיסה"נ דהרי הממון שמקבל מן הלוקח הוא בעד חמץ שיקנה בזמן איסורו. ואף אם נימא דהמקח חל מ"מ אסור מצד איסור הנאה. איברא דיש לדון לפמ"ש בשו"ע יו"ד סי' רצ"ב סט"ו דמותר למכור ערלה קודם שבא לעולם דכיון שעדיין לא בא לעולם ל"ש איסור הנאה וע' נקודות הכסף שם שדין זה נובע משו"ת הרשב"א. ולענד"נ סמך לזה מתוס' ע"ז ס"ב: ד"ה יאות בשם ר' אלחנן ור"י דאם האיסה"נ כבר אינו ברשותו מותר ליקח בעדו מעות וה"נ בדשלבל"ע דדבר שלבל"ע ודבר שאינו ברשותו בשוין הם כמ"ש הפלתי סימן פ"ד. וה"נ כיון שלוקח מעות החמץ קודם זמן איסורו אפשר דשרי דמותר להנות מאיסה"נ קודם שבא לעולם. דאע"ג דגוף החמץ בא לעולם מ"מ כיון שדנין על איסה"נ ומהות איסה"נ עדיין לא בא לעולם וכמו מקדש א"א אחר שתתגרש חשוב דשלבל"ע כיון דדנין על חלות קדושין ועתה אינה ראוי' לזה ה"נ בנ"ד. ויש לתלות בס' שנסתפק המל"מ פ"ה מה' אישות אם מחוסר זמן הוי דשלבל"ע כיון דזמן ממילא קאתיא. דאם נימא דמחוס"ז ל"ח דשלבל"ע אין ללמוד נ"ד מערלה שלא בא לעולם. ולדיעות דחשיב דשלבל"ע יש ללמדו משם. אך יש לומר דלדיעות דחמץ חשוב איסורא בלע בין לענין נ"ט בר נ"ט דאיסורא בין לענין דצריך ליבון ולא סגי ליה בהגעלה ה"נ בנ"ד חשוב איסור חמץ קודם הפסח כאלו כבר בא לעולם

עוד יש לדון על מש"כ לעיל דלהר"ן הביטול חל בתחלת זמ"א דהרי הר"ן נדרים פ"ה. כ' דאפי' לר"מ דס"ל אדם מקנה דשלבל"ע היו"ד אם מפרש שיחול לכשיבוא לעולם משא"כ בסתמא מעכשיו משמע וכיון דמעכשיו אינו ראוי לחול אינו חל כלל עיי"ש. וכיון דמבטל החמץ סתם דמעכשיו משמע איך נפרש דכוונתו שיחול בזמן איסורו אך לאו כללא היא. ולדעת הירושלמי פ"ד דחלה משנה ד' פליגי בזה רע"ק וחכמים בנוטל מן הקב חלה רע"ק אומר חלה וחכ"א אינו חלה ופירש הירושלמי דמיירי שהוסיף אח"כ לכשיעור ורע"ק מדמה לאומר פירות אלו מחוברין יהיו תרומה לכשיתלשו ונתלשו דדבריו קיימין הנה דלרע"ק אע"ג דאמר סתמא דמעכשיו משמע מ"מ מפרשי' כוונתו שיחול לכשיתוסף כשיעור. ודעת המרדכי הובא ברמ"א חו"מ סי' ר"ט דאפילו למ"ד אין אדם מקנה דשלבל"ע היינו בסתמא אבל במפרש לכשיבא לעולם מועיל. ומינה דלר"מ אדם מקנה דשלבל"ע היינו בסתמא ומ"מ לא אמרינן דכמעכשיו דמי וזה היפך דברי הר"ן הנ"ל. וברי"ט אלגזי פ"ח דבכורות אות ע"ו ביאר דפליגי בזה רב ושמואל בפודה קודם ל' סתם אם אמרי' דכמעכשיו דמי או לאחר ל' ועיי"ש מה שחילק בין הא דאומר פירות ערוגה זו מחוברין יהיו תרומה סתם דלא מפרשינן לכשיתלשו עש"ה