ארץ צבי (פרומר) א ריח

החלות יהי' כשיצא מרשותו ל"מ וא"כ ק' טובא על הר"ן מתי יחול הביטול אם קודם זמן איסורו הרי אז לגמרי ברשותו הוא ולמה יועיל גילוי דעת ואם לאחר שיצא מרשותו הרי לאחר זמן איסורו ל"מ ביטול. עוד ראי' לזה מרמב"ם פ"ז מה' אישות דמקדש אשה לאחר ל' ובא אחר וקדשה בתוך ל' מקודשת לשני ובטלו קדושי ראשון משום דבשעה שקידשה עוד לא היתה מקודשת לראשון ותפסי קדושי שני ונעשית א"א ואח"כ בהגיע ל' כשבאין קדושי ראשון לחול מוצאין אותה א"א ואין קדושין תופסין בא"א עכ"ד. הנה דאף שקידשה בעת שהיא פנוי' מ"מ כיון דבשעת חלות היא א"א ל"מ דחשיב כמקדש א"א וה"נ דבשעת חלות אינו ברשותו חשיב כמבטל דבר שאינו ברשותו. ות"א הראני בנוב"י סי' כ"ט שכ' בפשיטות דלר"ן הביטול חל בתחלת זמן איסורו, ובשו"ת הרי"ם סי' ז' נתקשה על הר"ן דכיון דא"י לבטל אחז"א ה"ה דא"י לבטל קודם זמנו שיחול אחר זמ"א והוא זצ"ל כ' מסברא כן ובענינו הבאני ראיות לסברא זו

ונלע"ד דלעולם הביטול חל בתחלת זמן איסורו. והא דמבואר בב"ק ס"ט. דאפי' אם האמירה היא ברשותו והחלות לכשיצא מרשותו ל"מ היי"ד כשיוצא לרשות אחר, אבל כשיוצא מרשותו לבד ואינו נכנס לרשות אחר אף דגם בזה ל"מ ביטול כמפורש בגמ' דלאחז"א לאו ברשותו קאי ול"מ מבטל לי' אבל זה דוקא כשמבטל לאחז"א אבל אם הדיבור קודם זמ"א שיחול לאחז"א שפיר מהני וראי' לזה דהנה בר"ן ר"פ כל הצלמים בהא דאמרי' דלמא מגבה לה והדר מבטל לה הק' הא אין זכי' באיסה"נ. ותי' דהא דאין זכי' באיסה"נ היי"ד כשאין לו היתר משא"כ ע"ז של נכרי שיש לו היתר ע"י ביטול יש לו זכי' ואע"ג דע"י הגבהתו נעשה ע"ז של ישראל ואין לו ביטול מ"מ בתר מעיקרא אזלינן עיי"ש. הנה דאזלי' בתר רגע שלפני זכייתו שאז יש בו זכי'. וה"נ במבטל קודם זמ"א שיחול ברגע ראשונה כשיחול איסור חמץ שפיר חל הביטול דאזלי' בתר מעיקרא היינו רגע לפני חלות הביטול שאז הוא רגע לפני זמן איסורו

שו"ר דיש לדחות ראי' זו דלכאורה קשה דהר"ן עצמו כ' בנדרים ס"ט: אהא דאמר רבה המקדש ב' אחיות ל"מ דכל שאינו בזאח"ז אפי' בב"א אינו דכל ב' דברים שחלין בב"א על כ"א אמרי' דמאחר וחייל ומש"ה חשיבי כל קדושין של א' מאחיות כאלו כבר נתקדשה אחותה ואיך כ' הר"ן עצמו לעיל דאזלי' בתר מעיקרא דמשמע דחשבינן כאלו החלות הי' רגע מעיקרא לפני החלות. אמנם התי' פשוט דבהא דר"פ כל הצלמים דכבר כ' חכמי הגיון דכל סיבה קודם למסובב וכ"כ הקצה"ח סי' ע"ה ובגבורות ה' פכ"ב. וכ"מ בנקודה נפלאה שבפיהמ"ש לרמב"ם פ"ב דכריתות. וה"נ הזכי' היא סיבה שיהי' נעשה של ישראל, ומה שנעשה של ישראל המסובב. וא"כ א"א לומר כלל דחשוב כאלו זוכה אחר שנעשה של ישראל דא"א שיהיה המסובב קודם הסיבה ע"כ שפיר אזלינן בתר מעיקרא. משא"כ במקדש ב' אחיות דשניהן שוין ושקולין ואין חלות הא' סיבה לחברו שפיר אמרי' דכ"א מאחר וחייל וז"ב. ולפ"ז נ"ד דמי' יותר להא דר"ן נדרים ס"ט: הנ"ל דאין חלות א' תלי בחברו דיכול לבטל החמץ בלי חלות איסור חמץ וגם יכול לחול איסור חמץ בלא ביטול שלו. ושוב י"ל דכ"א מאחר וחייל ול"ש כאן לומר בתר מעיקרא אזלינן אך בלח"מ פ"ט מה' גירושין ה' כ' דאע"ג דאין גט לאחר מיתה מ"מ בב"א עם המיתה חל. וטעם אין גט לאח"מ משום דפקע כח מגרש כמ"ש רש"י גיטין י"ג. וזה ראיה לדברינו דביחד עם התחלת זמ"א חל ביטול. ותו דגם בלא ראי' י"ל כן דדוקא כאשר הוא בשעת חלות באיזה רשות אז מכריע השעת חלות ועדיף משעת אמירה. אבל אם בשעת חלות אין לו בעלים כלל שוב גם שעת אמירה מילתא היא למיזל בתרה. וכעי"ז בתוס' פ"ק דזבחים דהיכא דליכא בעלים של מקיבעא מועיל גם כפרת קופיא למחשב בעלים. וכעי"ז בירושלמי פ"א דמעשרות ה"א ומובא ברמב"ם פ"ב דתרומות הלכה י"א דזורע בשדה של הפקר חייב במעשר. ומה שפי' הפנ"מ דזכה בקרקע ע"י הזריעה חמה ע"ז בחלקת יואב סי' יוד מבבב"ת נ"ד. אך הטעם דכיון דאין לשדה בעלים שוב בעל הזרע חשוב בעלים לגמרי ודוקא כשיש גם לשדה בעלים לא אזלי' בתר בעל הזרעים וה"נ כשאין לשעת חלות בעלים חשוב בעל של שעת אמירה בעלים גמורים

ואתה נשוב לנ"ד דכיון דהביטול חל רק בתחלת זמ"א. כאשר מוכרח מדברי הר"ן ז"ל. וה"ה המכירה חל לאחז"א ממילא שפיר שייך ביטול אף שמכר לנכרי ול"ח פטומי מילי. דברגע שמבטל עדיין לא חל המכר

אך לכאו' ז"א דהרי הא דבעלמא מהני ביטול קודם זמן איסורו שיחול לאחז"א היינו משום שגם אחר איסורו אינו נכנס לרשות אחר רק שיוצא מרשותו וכ"ז בחמץ דעלמא משא"כ בחמץ שמכרו שיחול לאחז"א א"כ בשעה שהביטול בא לחול כבר נכנס לרשות נכרי ואיך מועיל ביטול. וע"ז י"ל לפמ"ש באבני נזר חאהע"ז סימן רמ"ב סק"ב דבכל קנין בשעת קנין עדיין אינו של קונה [וכתב וכמדומה לי שכן כ' רש"י באיזה מקום ולא ציין מקומו] עיי"ש. וא"כ ברגע ראשונה של זמן איסורו שאז חלות הקנין עדיין אינו של נכרי ושפיר חל הביטול

אמנם לקושטא ז"א דמש"כ האבנ"ז היינו דהחלות הוא רגע אחר מעשה הקנין אבל אין הכוונה כמ"ש דנעשה שלו רגע א' אחר הקנין ויען הובאו דברי אבנ"ז אלו לידינו נבארם קצת. הנה כ' דנמצא זה באיזה מקום ברש"י הנני לברר מקחו של צדיק להוכיח סברא זו מב' דיבורי רש"י ז"ל

א') ברש"י עירובין מ"ב: סוד"ה נוטלתו מתחלת ד' וכו' דספינה בכל שעה ושעה היא מהלכת בכל קפיצה וקפיצה יותר מד"א וכו' והנה אם נימא כונת רש"י כמ"ש ריטב"א שם מ"ו. בשם ראב"ד ז"ל דמהלך אינו קונה שביתה כ"ז שלא נח ע"כ יוכל לומר דבכל קפיצה היא מהלכת יותר מד"א והרי אפילו מהלכת לאט אינו קונה שביתה וע"כ דלית לי' לרש"י ז"ל כראב"ד וא"כ מה בכך דבכל קפיצה מהלכת יותר מד' אמות מ"מ רגע א' הוא בתוך הד' אמות ואף שבמהירות גז חיש ונעופה. ואפילו למ"ד קלוטה לאו כמי שהונחה דמיא היינו דל"ח הנחה [וכעי"ז בתוספתא הובא בר"ש רפ"ד דטהרות לענין ספק טומאה שאינה נחה דטהור דתלויין ונגררין חשוב כנח לענין זה ונזרקין חשיב כלא נח] אבל בנ"ד דלא צריך הנחה למאן דלית לי' כדעת הראב"ד ז"ל הנ"ל פשוט וברור דיש זמן מועט שהאדם קלוט בתוך הד' אמות ולמה לא יקנה שביתה. לכן נלע"ד מזה דרש"י ז"ל: ס"ל דכל חלות בא רגע א' אחר המעשה שגורם החלות וכיון דקנין השביתה בא בסבת היותו נמצא בתוך הד"א בהכרח חלות קנין שביתה בא רגע א' אחר זה וכיון דבכל קפיצה וקפיצה הספינה מהלכת יותר מד' אמות הרי אין שהות לחול קנין שביתה ודו"ק

ב') יש להביא מקור לזה ברש"י ז"ל סוטה דף ל': סוד"ה ונותנת וכו' וקורא שם על החלה ומסלקה עם קריאת השם. [ועי' מהרש"א שם דאע"ג דרש"י כתב זה על פחות מכביצה מ"מ זה קאי על כביצה דמטמא עיי"ש.] וק' מה מועיל מסלקה עם קריאת השם. ממנ"פ אם מסלקה קודם שנגמר קריאת השם הרי לא היה מן המוקף ואם אחר קריאת השם הרי תיכף עם קריאת השם חל שם חלה ומק"ט משני. ולהנ"ל א"ש דחלות התרומה