ארץ צבי (פרומר) א ריד

בשיירא הוי כמבוער ואע"ג דעצם החמץ בכ"מ שהוא יש לו מציאות שלם ואינו מבוער כלל מ"מ לגבי האדם חשוב מבוער כיון דאין יכול לקחתו בקל. הנה דכיון דמושבת "ממנו" חשוב השבתה ודון מינה ומינה דה"ה להיפך כשהחמץ בעצמו מושבת אך לגבי האדם אינו מושבת ל"ח מושבת דידיעת ההפכים א' הוא. וע"כ ל"ק מתרומה דהתם בעי' שהתרומה עצמו יהי' נשרף ונתבער מן העולם ע"כ גם כשנהנה חשיב שמתקיים בו מצות שריפה משא"כ לגבי תשביתו דמצינו דאזלינן בתר האדם כל דמבוער לגבי' חשוב כמבוער וכהיתרו כך איסורו דכל שאינו מבוער לגבי' ל"ח מבוער ולא מקיים בי' תשביתו ע"כ אסור בהנאה מצד תשביתו דלגבי בעלים ל"ח זה מושבת כיון דעיקר הויית החמץ הוא למטרה זו לאכלו או להנות ממנו וכל שמשתמש בו לעיקר מטרת הוייתו ל"ח השבתה לגבי'

ועתה הבא נבא לנ"ד והנה לא מיבעי' לדעת בעה"מ ותוס' דלר"ש מותר בהנאה אפי' מדרבנן ולנוב"י גם דעת הראב"ד ז"ל כן פשיטא דמועיל מכירה בער"פ אחר חצות דברשותי' קאי אך אפי' לדעת רמב"ן ובעל העיטור [והראב"ד אליבא דאבני נזר] דאסור בהנאה מדרבנן וכן לדעת הר"ן דאסור בהנאה מדאורייתא מ"מ בנ"ד נראה דברשותי' קאי למכור. ואקדים מה שנ"ל מסברא דאפי' נימא דלענין איסה"נ אזלי' בתר מקום האדם היינו משום דהנאה הוא דבר המגיע לאדם ואע"ג דהחמץ מונח במקום שאין פסח עדיין סו"ס האדם נהנה ממנו בפסח אבל ל נין ב"י וב"י ולענין תשביתו ודאי אזלינן בתר מקום החמץ דבזה עיקר מכוון התורה על החמץ שלא יהי' חמץ נמצא בפסח וכיון דהמצוה על החמץ ראוי למיזל בתר מקום החמץ ושם עדיין קודם זמן איסור

ויש להוסיף ביאור לזה דהרי אין חיוב רק להשבית החמץ אף דהחמץ בעולם כל ששם מושבת עליו אינו עובר עליו כמו דחזינן חמץ שנפלה עליו מפולת הרי הוא כמבוער ואע"ג דהחמץ בעולם תחת המפולת מ"מ כל ששם מושבת עליו שפיר דמי וא"כ גם בנ"ד הרי החמץ מושבת ומבוער מן הפסח ואף דהחמץ בעצמו נמצא מ"מ אינו נמצא חמץ בפסח דבמקום החמץ אין פסח ובמקום פסח אין חמץ. אך בזה יש לדון לפמ"ש לעיל ביאור הפלוגתא דנ"ט בר נ"ט בחמץ דמאן דסובר דהוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא ולית לי' חמץ שמו עליו ס"ל דשם האיסור חמץ בפסח וחמץ לבד בלא פסח הוי כמו בשר בלא חלב וא"כ ה"נ איסור בל ימצא שם האיסור שלא ימצא חמץ בפסח ולפ"ז שפיר צדקו דברינו דאם החמץ במקום היתר הרי לא נמצא חמץ בפסח אבל לדיעה דחמץ חשוב נ"ט בר נ"ט דאיסורא דשם האיסור חמץ לבד לא חמץ בפסח אך דאיסור זה של חמץ תלוי לזמן ואינו אסור אלא בפסח אבל שם האיסור הוא שלא לאכול חמץ וא"כ ה"נ שם האיסור שלא ימצא חמץ [ולא שלא ימצא חמץ בפסח] אך דאיסור זה שלא להמצא חמץ שייך רק בפסח וע"כ בנ"ד דאצל האדם פסח שפיר חל עליו איסור שלא ימצא חמץ לבד ואפי' כשהחמץ במקום היתר אסור ודוק היטב

אמנם נלע"ד דזה תלוי בפלוגתא לדעת הרמב"ן שבר"ן פ"ק דפסחים דאם אין החמץ בביתו א"ע עליו ואפי' לא קבל עליו הנפקד אחריות עי' שאג"א סי' פ"ג הנה עיקר עבירת ב"י מפאת המקום שמותר בו החמץ. והרי במקום זה אין פסח. אבל לדעת הטור בשם הגאונים דדוקא אם קיבל עליו הנפקד אז אין המפקיד עובר הא לא"ה עובר אע"ג דל"ה בבתיכם הנה דהעבירה מצד עצם החמץ אפשר דעובר ואע"ג דהחמץ מונח באמעריקא שאין פסח מ"מ כיון שאין המקום סיבה לעבירת ב"י י"ל דמחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי וחשוב כאלו החמץ כאן באירופא שכבר חל איסור חמץ משא"כ בענין בבתיכם הנה עיקר העבירה מצד המקום ל"ש לומר מחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי דא"ת דחשיב כאלו החמץ אינו שם באמעריקא א"כ אינו בבתיכם ואינו עובר עליו. וכעי"ז בתוס' שבת פ. ד"ה בהעלם דלענין הוצאה ל"ש לומר דמחוסר קריבה לאו כמחו"מ כיון דכל איסור הוצאה הוא קריבה וא"ת דכליתא חשוב א"כ ליכא מלאכה כלל. וה"נ בנ"ד דעיקר ב"י מפאת המקום ל"ש לומר מחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי. אך לדעת החולקים על הרמב"ן יש לדון והנה בשו"ע הרב ז"ל סי' ת"מ סעי' א' כ' דאם השאיל חמצו לאחר ברשות הנפקד עובר עליו מצד סברת הרא"ש כיון שהשאיל לו ביתו לשמירת ממונו ביתו קרינן בי' אבל אם הניחו לחצר חבירו שלא ברשות הנפקד אי"ע עליו רק מדרבנן ע"ש הנה דאע"ג דלא קיבל הנפקד אחריות אין המפקיד עובר כשאיננו בבתיכם ולפ"ז נכון ההיתר. ותו דנראה דאפי' לדיעות דחמץ חשיב איסורא בלע דחמץ שמו עליו היינו דאע"ג דהאיסור חמץ בפסח מ"מ שם פסח אינו שינוי בגוף החמץ וכמו שהוא יאסר אבל לכ"ע אין שם האיסור רק חמץ בפסח בפרט לענין ב"י מסתבר טובא דעיקר קפידת התורה שלא יהי' נמצא חמץ בפסח וכאן הרי אין בנמצא בעולם חמץ בפסח כלל דבמקום החמץ אין פסח ובמקום פסח אין חמץ והיא סברא בריאה וטובה ואיך שיהי' הנה הרב ז"ל סי' ת"מ ס"א כ' כרמב"ן דבעי' בבתיכם וכ"כ השג"א סי' פ"ג דכל שאינו בביתו אי"ע אפי' לא קיבל הנפקד אחריות ע"ש ולפי"ז ברור יותר להתיר בזה כמו שנת' לעיל. דכיון דאיסור ב"י תלוי בבית וכיון דהבית במקום שאין פסח אין איסור. שו"ר דבפלוגתא תלי דבשג"א סי' פ"ו כ' דבית השכור לו אי"ע בב"י דל"ח בבתיכם ואליבי' כ' באב"נ סי' שמ"א סק"ה דס"ל דתשביתו חובת בית הוא וע"כ בעי' שהבית יהי' שלו והאבנ"ז חולק וכ' דחובת חמץ הוא והחמץ שפיר חשיב ברשותו כיון שהוא בבית המושכר לו דבית המושכר קונה לו כחצר הנה דחשוב ברשותו ע"ש ובדרבנן הלך אחר המיקל. וק"ק לי על דברי מרן ז"ל דהא דבעי' בבתיכם כדי שלא יהי' החמץ ברשותו וק' לדעת הגאונים והרמב"ן דחמץ המופקד אצל אחר אין המפקיד עובר וק' הא פקדון חשוב ברשותו לענין הקדש כמ"ש התוס' ב"מ ז' וא"ל דסברת התוס' הוא כמ"ש הרא"ש לחלוק על הגאונים משום דהשאיל לו ביתו לשמירת ממונו ביתו קרי' בי' ז"א דבשורש הדבר ב"ב פ"ח (שהביאו התוס' ראי' לדין זה) בהאי גברי דאייתי קארי אתי כו"ע שקיל קארי קארי והקדישם בעה"ב דחל ושם ל"ש סברת הרא"ש דלא ע"ד פקדון לקחו רק לקנות וכמ"ש הרשב"ם שם ותו דדעת בעה"מ ב"ק א דמלו' חשוב ברשותו ואף הרמב"ן לא חלק. עליו רק משום שאינו מבורר ע"ש ושם ל"ש טעם הרא"ש כמובן וע"כ כד' השג"א דהוא מצד הבית דהרי בחמץ אין חסרון דחשיב ברשותו **(ובהאי ענינא נלע"ד מי שהוא בער"פ בעזרה ויש לו חמץ באיראפא ושם במקום החמץ עדיין קודם חצות אם עובר בלאו דלא תשחט על חמץ נראה דתלוי בפלוגתא דלדעת אהעו"ז פסחים מ"ט. דאם משהה חמץ ע"מ לבערו כמו דאי"ע בב"י כך אינו עובר בלאו דלא תשחט ה"נ בנ"ד דאינו עובר בב"י כשהחמץ מונח במקום שעדיין לא חל זמ"א כמ"ש לעיל ה"ה דאי"ע בלא תשחט אמנם בשג"א סי' ע"ח שהוכיח דלא תליא הא בהא ואפי' היכא דאי"ע בב"י עובר בלא תשחט ה"נ בנ"ד עובר בלא תשחט כיון שהחמץ שלו ולעד"נ ראי' לשג"א מתוס' פסחים ק"ח ד"ה נימא דלרמב"ם דשחיטת פסח כשר בבוקר גם בבוקר איכא לאו דלא תשחט אף דהוא קודם זמן איסורו. האמנם כי בירוש')**