ארץ צבי (פרומר) א כא

של בהמה טהורה, ותושבע"פ איני נכתב על הקלף דאדם הוא הקלף, וסמך לזה מירושלמי (במס' מגילה) וזכרם הא יסיף מזרעם מלמד שקבעו לה חכמים מסכת ואין מובן הדרש, ולהנ"ל א"ש דלא יסיף מזרעם קאי דוקא על מסכת של תושבע"פ שיש לו חבור עם האדם, וזה בא ע"י שיגע בתורה ומשמש לתורה עי"ז מתאחד עם התורה וזה כעין חבור זבולן עם יששכר, וזה פירוש מסכת לשון אריגה שנארג עם האדם להיות לאחדים עמו

ועוד רמז שכל ישראל נארגים יחד תומכי התורה עם הת"ח, זבולן עם יששכר, וזה נלמד ממס' עוקצין כאמור, וזה סליקו לה מסכת עוקצין, ועי"ז סליקו לה כל מסכייתי דהש"ס היינו כל מיני אריגות שבאים ע"י הש"ס, אחד אריגת המשנה עם הלומד אותה. ואריגת מחזיקי תורה עם הת"ח

ובזה יש לנעוץ סוף הש"ס בתחלתה דברפ"ק דברכות מאימתי קורין שמע בערבין משעה שכהנים נכנסין לאכול בתרומתן. וצריך להבין השייכות, וי"ל דהנה בק"ש שמע ישראל וגו' ד' אחד, ובזה נכלל יחוד המעשה (כדאמרי' בר"ה ל"ב: אחד זה מלכות) שבנה נכלל הצנע לכת דלעיל (אות ו',) גם נרמז בזה קדש עצמך במותר לך שזה נכלל בפסוק בכל דרכיך דעהו לייחד כל מעשיו אפי' הנאות של דברי הרשות שיהי' הכל לצורך שמים וגם נכלל בזה אמונת השגחה פרטיית הנזכר לעיל (אות ג',) ומדריגות אלו א"א לאדם להגיע אליהם אם לא ע"י בטול לצדיקים כנ"ל

גם יש בפ' ציצית יצי"מ ובמק"א כתבנו משום דכתיב אנכי ד' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. הנה זה חלק ממ"ע דאנכי ה' אלקיך שהוציאנו ממצרים, ומצות ק"ש הוא לקבל ע"ע מצות אנכי ד' אלקיך כמ"ש ברמב"ן (פ' יתרו) ובמד"ר ע"כ תקנו חז"ל יצי"מ בק"ש שהוא חלק המצו' ממצוה דאנכי ד' אלקיך, ויצי"מ הוא ממשלה תמורת עבדות שא"א לבוא לזה רק ע"י בטול לצדיקים כמש"ל (אות ב'), וזה נרמז באכילת תרומה כמ"ש בספורנו דמצות תרומה הוא כעין יששכר וזבולן דהכהן בבחי' יששכר וישראל העובד אדמתו כדי להנאות לכהן נחשב כמו זבולן

וזה נרמז במשנה מאימתי קורין את שמע בערבין [מי שהוא בחשכות הבלי הזמן במה יזכה נער את ארחו לבוא לקבל על עצמו ד' אחר כראוי] משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, ובאמצעות זה שהכהן עובד ד' אוכל תרומתו של זה אף ההולכים בחושך יראו אור גדול ויוכלו לקבל עליהם עומ"ש ויחוד המעשה בין בעבוה"ב בין בהנאת גשמיות שיהי' הכל כלול בלתי לד' לבדו, שוה עיקר תכלית אמירת ק"ש, ושיהיו מושגחים בהשגחה פרטיית הנרמז בד' אחד

דרך אגב הנני מציע לפני חברים מקשיבים לקולי שכל מי שאפשר לו ילמוד ב' המשניות היומית שיהיו שגורים אצלו בע"פ, הלא מצער הוא ותחי נפשו, כי זה עיקר מצות תושבע"פ ואז חשוב הוא קלף להתורה ומתאחד עם התורה, ויש לו קנין בהתורה, וע"ז נאמר באבות קנה לו ד"ת קנה לו חיי עוה"ב, ועכ"פ יראה ללמוד מקצת משניות בע"פ ועי' זה"ק בלק (רנ"ג:) דא' המרבה וא' הממעיט קאי על לימוד משניות, וידוע מה דאיתא בסה"ק דמי שיודע המשניות בע"פ אינו רואה פני גיהנם, ומה טוב לנהוג ללמוד ב' המשניות בכל סעודה מסעודת היום ותהי' מצוה גוררת מצוה ללמוד בשעת סעודה שהחמירו בזה רז"ל באבות ובזוה"ק פ' תרומה

יהי רצון שיתקיינו כל הז' ברכות: חיים, שלום, חכמה: עושר, חן, זרע, ממשלה, לכל תמכין דאורייתא בכלל, וללומדי משנה יומית בפרט, מחמת שאותן ז' ברכות כוללין כל הטובות והישועות כמ"ש בספר הסל"א אזולאי שאין בעולם עוד ברכה זולת אלו, וע"י לימוד כל המשניות שעוברין כל המקומות שבתורה [בפרט כשהוא בכח ת"ת דרבים זוכין לכל הישועות כאמור בפתח דברינו, אכי"ר.