ארץ צבי (פרומר) א רח

ברשותו. ע"כ אף דנותן לו רשות לאכול מ"מ אין לו רשות רק כפי הגבול שגבלו לו הבעלים שיאכלנו אבל לא לקנותו ושפיר חשוב אינו שלו וז"ב. ובעיקר פלוגתת יראים ושו"ת רש"י דליראים אע"ג דגזל עכו"ם מותר מ"מ ל"ח לכם ולשו"ת רש"י כל דליכא איסור גזל חשיב לכם. לענ"ד י"ל דפליגי בזה ר"י ות"ק בפ"א דבכורים משנה א' בנוטע לתוך שלו והבריך לתוך שלו ודרך היחיד ודרך הרבים באמצע הר"ז אינו מביא רי"א כזה מביא וכ' הר"ש והר"ם בשם ירושלמי משום דיש לו רשות לעשות כן חשוב אדמתך עיי"ש

יען ציינתי לעיל דברי רמ"א חו"מ סי' ר"ט ס"ד שהם להיפוך מדברי הר"ן נדרים פ"ה. אציע מש"כ ע"ז בחידושי. וזה לשוני

ברמ"א בחו"מ סי' ר"ט די"א בהא דאין אדם מקנה דשלבל"ע מ"מ אם אמר לכשיבא לעולם קני ומקורו במרדכי פ' יש נוחלין ופ' מי שמת והמרדכי מדמי לה להא דאיכא מ"ד בבב"ת קמב. דאף דהמזכה לעובר לא קני מ"מ אם אמר לכשתלד קני ולכאורה ק' דהתם איכא מ"ד המזכה לעובר אפי' מעכשיו קני ואיכא מ"ד דלא קני מ"מ לכשתלד קני משא"כ בדבר שלבל"ע ע"כ כל הפלוגתא הוא רק לכשיבא לעולם כמ"ש הר"ן נדרים פ"ה והדבר מוכרח מעצמו דאי מעכשיו ודאי ל"ש קנין בדשלבל"ע דעל מה יחול הקנין כיון שאין שום דבר לפנינו ולא דמי למזכה לעובר דיש עכ"פ עובר בעולם משא"כ בפירות דקל דאין עתה שום דבר וצ"ל דהמרדכי פליג אר"ן נדרים פ"ה הל"ל וס"ל דמ"ד אדם מקנה דשלבל"ע כגון פירות דקל אפי' אמר מעכשיו חל אף דאין לפנינו שום פירות עדיין [דבא לעולם קצת הוא ענין אחר בקדושין ס"ב: אבל לר"מ אדם מקנה אפי' דשלבל"ע כלל] צ"ל דאע"ג דאין הפירות עדיין בעולם מ"מ כיון שיש באילן כח היולי להוציא פירות שייך בהיולי הזה ג"כ חלות קנין לר"מ אפי' מעכשיו ודומה לעובר דאף דדינו כדשלבל"ע מ"מ יש דבר לפנינו כן הוא בחומר היולי הזה וזה דבר מחודש שנשמע ממרדכי וכיון דעיקר פלוגתא דר"מ וחכמים הוא באומר מעכשיו שפיר חדש המרדכי דבאומר לכשיבא לעולם גם לחכמים קנה כמו במקנה לדשלבל"ע ואומר לכשתלד

אמנם אכתי ק' הרי ר"מ דאמר אדם מקנה דשלבל"ע ס"ל דאם אמר הרי את מקודשת לי לאחר שתתגיירי או לאחר שאתגייר או לאחר שתמות אחותך לאחר שיחלוץ לך יבמך או לאחר שימות בעלך מקודשת והתם ודאי ל"ש מעכשיו דאין קדושין תופסין בנכרית או בא"א וכן בכלם וע"כ צ"ל לכשיבא לעולם וכמפורש הל' לאחר שתתגייר וכו' דזה הוי כמו לכשתלד ומ"מ חכ"א אינה מקודשת הרי דאפי' באומר לכשיבא לעולם פליגי וצריך לדחוק ולומר דדוקא דשלבל"ע כגון פירות דקל דיש עתה מציאת היולי עכ"פ [אף דדינו כדשלבל"ע] ומש"ה איכא מ"ד דאפי' מעכשיו קני אז אף דלחכמים מעכשיו לא קני מ"מ אם אמר לכשיהי' בעולם קני אבל דברים הנ"ל לאחר שתתגייר וכו' דבהך ל"ש מעכשיו קנין כלל אפי' לר"מ רק לכשיבא לעולם אז לחכמים נחית חד דרגא ואפי' לכשיבא לעולם לא קני וזה דוחק. שו"ר דהתי' מעיקרא פריכא הוא דמקור, דברי הרמ"א הם מהמרדכי ובאמת המרדכי לא דבר מדשלבל"ע רק מלדשלב"ע וכ' דעת האומר דלכשתלד קני והק' ע"ז מעירוכין כ"א. המשכיר בית וכו' הקדישו משכיר מעלה שכר להקדש ומוקמינן בגמ' דאמר לכשיבא שכרו יקדש ופריך והא אין מקדיש דשלבל"ע ומזה הוכיח המרדכי דאפי' אחר לכשיבא לעולם לא קני עיי"ש ומזה הוכיח דלדיעה דלדשלב"ע לכשתלד קני ה"ה במקנה דשלב"ל מדמדמה להו המרדכי להדדי והתם באמר לכשיבא שכרו יקדש אין עתה שום דבר בעולם שיחול עליו ההקדש וזה דומה ממש להא דהרי את מקודשת לאחר שתתגייר ומ"מ ס"ל דדומה לכשתלד וא"כ הדרא קושיין לדוכתה

והנה במקור הדין בד"מ שם כ' דהמרדכי פ' מי שמת מביא י"א דאף דא"א מקנה דשלבל"ע באומר לכשיבא לעולם חל. ואף דשם דחה זה מ"מ בפ' מי שמת בתשו' מהר"ם משמע דס"ל כן ועיינתי במרדכי פ' מי שמת ושם קאי רק לענין מקנה לדשלבל"ע גם במרדכי שם הביא מרשב"ם שכ' כן גבי כתיבת בנין דכרין והוא ברשב"ם בב"ת קל"א שהובא בתוס' שם וברשב"ם שלפנינו ליתא עיי"ש ושם ג"כ מיירי לענין מקנה לדשלבל"ע ע"ש וא"כ לא מצינו שום פוסק שיאמר בפי' כן לענין מקנה דשלבל"ע. רק מחמת דהמרדכי פ' י"נ מקשה ע"ז מדשלבל"ע וזה ראי' קלושה די"ל דבאמת זהו תי' לקו' המרדכי כי הי"א לא ס"ל כן רק לענין לדשלבל"ע ולא לענין דשלבל"ע ולק"מ קו' המרדכי ועד שנביא ראי' מהמקשה שזה באמת סתירה לדין הנ"ל טוב להביא ראי' ממקור הדבר ממי שכותב דין הנ"ל שלא דיבר רק ממקנה לדשלבל"ע בפרט כשאנו רוצים להחזיק בדין זה טוב לנו להסיר הקושי' [כי כל זמן שיש קושי' מגמ' א"א שנפסוק כמותו] בפשיטות דמעולם לא עלה על דעת האומר כן לענין דשלבל"ע רק לענין לדשלבל"ע ולע"ד זה ברור

ובעיקר דברי הרמ"א שהקשתי דכל אדם מקנה דשלבל"ע צריך לומר דחל כשיבא לעולם וא"כ מנ"מ בין מפרש לכשיבא לעולם או לאו. י"ל לפמ"ש הרמ"א יו"ד סי' רי"ג דאף דנדר אין חל על דבר שאין בו ממש ואם אמר קונם שינה עלי או קונם דיבור עלי ל"מ [רק אם אמר קונם פי לדיבור או קונם עיני לשינה] מ"מ אם אמר קונם שינת עיני או דיבור פי חל נדר כיון דצירוף הדיבור לדבר שיש בו ממש ככה י"ל בנ"ד בהקדם דברי המל"מ פ"ה מה' אישות דזמן ל"ח דשלבל"ע דזמן ממילא קאתי ע"כ כשאמר דפירות שיבואו לעולם יהיו נקנים כיון דצירף הפירות להזמן של אח"כ והזמן חשיב בא לעולם חל. ובזה יתיישב עוד קושי' על הרמ"א דהרי בגמ' פליגי ר"מ ורבנן באומר לאשה הרי את מקודשת לאחר שיגרשך בעלך לאחר שתמות אחותך לאחר שתחלוץ לך יבמך וחשוב דשלבל"ע לרבנן הנה דאפי' מפרש שיחולו הקדושין אח"כ כשתתגרש וכו' מ"מ ל"מ ולהנ"ל א"ש טובא דהתם ל"ש זמן ממילא קאתיא דאפשר שלא תתגרש לעולם ושלא תמות אחותה ושלא יחלוץ לה יבמה ע"כ אף שתלה בזמן ל"ח שתלה בדבר שבא לעולם וק"ל

עוד י"ל באו"א דהנה בירושלמי פ' מי שאחזו פליגי במגרש אשה לאחר ל' ואחזו קורקידיקוס אם אזלי' בתר שעת נתינה שהי' פקח והגט כשר או אזלינן בתר חלות. ומבואר באבנ"ז או"ח סי' נ"א דלמ"ד אזלי' בתר חלות חשוב כאלו גם הדיבור הי' בשעת חלות וכ"מ בירו' עצמו שם. ונלע"ד לחדש דאפי' למאן דאזיל בתר חלות היי"ד שאמר בפירוש שמגרשה אלאחר ל' דאז חשוב כאלו התנה בפי' שגם הדיבור יחול לאחר ל' דומה לזה קצת זמנו של שטר מוכיח עליו דכיון שכ' זמן בהנ"ל חשוב כאלו התנה שגם החלות יהי' אז וכן אמרי' בנ"ד לענין הדיבור. אבל במגרש סתם אף כשהוא באופן שידענו כונתו לאחר ל' מ"מ רק החלות לאחר ל' אבל הדיבור חל עכשיו ובזה יובן טעם הרמ"א דמקנה סתם שיחול כשיבא לעולם חשוב שהדיבור עכשיו ע"כ חשוב מקנה דשלב"ל אבל המקנה בפירוש לכשיבא לעולם חשוב גם הדיבור אח"כ בשעת החלות וע"כ חשוב בא לעולם. ולענין הלכה כבר כתבתי הנלע"ד: