ארץ צבי (פרומר) א רג

לאחר ל' ואחזו קורדיקוס קודם ל' הגט פסול לר"י דאזלינן בתר חלות וחשיב כאלו עשה הכל לאחר ל' בשעת חלות וכן המציא באבני נזר סי' נ"א מדברי ירושלמי אלו. וכ"מ בקדושין ע"א. דאף לר"מ דאדם מקנה דשלבל"ע מ"מ אם נפלו לו אח"כ נכסים כשהוא גוסס ל"מ והיי"ט משום דהמקנה עתה שיחול אחר ל' חשיב כאלו מקנה אחר ל' וע"כ צריך שיהי' אז ראוי לכך. [ובזה נתבאר לי מאמר בפע"ח שער התפלה פ"א דע"י הטלית נתקן עולם יצירה וע"י הברכה שאח"כ נעשה אור מקיף אל היצירה. וע"י תפלין של יד נתקן עולם הבריאה ואח"כ ע"י הברכה מעלה אור מקיף אל עולם הבריאה וכו' וק' הא הברכה הוא עובר לעשייתן ולא אחרי'. ולהנ"ל א"ש דהברכה פוטר המעשה וממי' חל כחה בשעת מעשה המצו' ולא קודם וחשיב כאלו בירך בשעת עשיית המצו' וכיון דהברכה מסובב מן המצו' חשיב המצו' קודם בהכרח אל הברכה. וע"כ נפעל תקונים הנעשה מן המצו' קודם התקון שנעשה ע"י הברכה. ובזה ית' עוד מש"כ בפע"ח שם פ"ה דע"י ט"ק נתקן אור פנימי דג"ת דיצירה וע"י הברכה של ט"ק נתקן אור מקיף לזה. וק' הא ע"פ אר"י ז"ל צריך לישן בט"ק וממי' אין מברכין על ט"ק כלל ואיך נמשך אור מקיף על רוב העולם שאין מברכין ולהנ"ל י"ל דמ"מ כיון דבירך פ"א על הט"ק ונפטר כל הימים חשיב כאלו בירך בכ"י מחדש וממי' יכול להמשיך בכל יום מחדש אור מקיף] וה"נ חשיב כאלו הי' המכר בשעת חלות שאז מותר בהנאה. וה"נ במוכר חמצו לנכרי [ואינו לוקח המעות עד אחר שיקנה הנכרי החמץ במשיכה] ובעד זה הנכרי מתחייב לו מעות כהא דב"מ מ"ה: הזהב מחייב את הכסף עש"ה. והרמב"ם בביאור מלת הגיון דיש קודם בהכרח כמו קודם בזמן וכל סיבה חשיב שהוא קודם המסובב. וכעי"ז כ' בקצה"ח סי' ע"ה עיי"ש ובגבורות ה' למהר"ל ז"ל פכ"ב ובהקדמת הרב המגיד לה' שבת בד"ה ראיתי לתת טעם עיי"ש נמצא הנכרי קונה החמץ קודם ואח"כ מתחייב לישראל הדמים. וכיון שהנכרי מתחייב הדמים כאשר כבר החמץ שלו. וחמץ של נכרי בער"פ מותר בהנאה שאינה ש"כ כנ"ל נמצא דהישראל דמי היתר הנאה קא שקיל ואף דבשעה שמוכר החמץ לנכרי עדיין הוא של ישראל מ"מ שרי דעיקר הנאת מכירה הוא הדמים שמקבל כמובן, והרי חלות חיוב הדמים הוא אחר שהחמץ כבר של נכרי ואף שמקבל הדמים עתה בעת שאסור מ"מ כיון שהוא בעד הזמן של היתר שלאח"כ שרי. וסיעתא לזה מע"ז י"ט: דהעושה ע"ז לאחרים שכרו מותר מפני שאינה נאסרת עד מכוש אחרון ואין בו שו"פ. הנה דאף שמקבל הדמים אחר שכבר נעשית ע"ז דשכירות אינה משתלמת אלא בסוף מ"מ כיון שהם בעד הזמן הקדום שעדיין לא נאסרה שרי. ה"נ בנ"ד שמקבל עתה בעבור הזמן על אח"כ כשיהי' מותר שרי דידיעת ההפכים א'

וע' ע"ז ס"ב: תוד"ה יאות דלר"י מותר בכל איסה"נ לקבל המעות אחר שקנה הנכרי החפץ. אך התם דוקא בדיעבד אבל לכתחלה ודאי אסור למוכרו ע"ד לקבל המעות אח"כ אך בנ"ד אפי' לכתחלה שרי מכח דברי רא"ש הנ"ל. וסברא זו מועלת בשתים. א' שאין בו איסור מכירה מצד איסה"נ. שנית דמועיל המכירה. דאלו בשאר איסה"נ ל"מ מכירתו כלל דלאו ברשותי' קאי למוכרו. וכמ"ש בירושלמי הובא ברשב"א ור"ן סופ"ב דקדושין דמכרן וקידש בדמיהם מקודשת מפני שאין דמיהן. וכאן כיון דמכר ע"ד לקבל המעות בעד שעת היתר יכול למוכרו כמבואר ברא"ש הנ"ל לענין פט"ח

ולכאו' יש לדחות זה דהרי בער"פ מחצות חל חיוב תשביתו וא"כ צריך דוקא לבערו כדי לקיים תשביתו. ובמכירה לנכרי אינו מקיים תשביתו. אך גם הא לא תברא דבתוס' פסחים כ"א: ד"ה עבר דלריה"ג דחמץ בפסח מותר בהנאה מקיים תשביתו במכירה [וע' אבנ"ז סי' שמ"א שהשיג על השאג"א שכ' להיפך מכח דברי התוס' הנ"ל] וא"כ הא דלדידן לא מקיים תשביתו במכירה היינו משום דאסור בהנאה ואסור למוכרו וגם א"י למוכרו. וא"כ באופן הנ"ל שביארנו דשרי למוכרו בער"פ לר"ש שפיר מקיים בזה תשביתו

אך זה תלו בפלוגתא דר"ת ורש"י בע"ז דף ע"א. אם להלכה נכרי קונה במשיכה א"כ כ"ז שהנכרי לא נתן דמים אין החמץ נעשה שלו וא"כ ישראל דמי איסה"נ קא שקיל

וכזה יש מקום לצדד דכיון דלרוב פוסקים חמץ לר"ש בער"פ אינו אסור בהנאה מה"ת. דלדעת הרז"ה ותוס' מותר לגמרי בהנאה אפי' מדרבנן. ולדעת ראב"ד ובעה"ע ורמב"ן ותשובת רש"י אסור בהנאה מדרבנן ולא מה"ת. ודעת הר"ן אליבא דר"ש דאסור בהנאה מה"ת יחידית הוא. וכיון שהעלו הפוסקים דין הנ"ל בספק אם משיכה קונה בנכרי או לא. א"כ בנ"ד הנ"ל סד"ר ולהקל. וליתר שאת יש לעשות עוד עצה למכור מקודם מקום החמוצים לנכרי ולדעת הר"ן בשם רמב"ן פ"ק דפסחים אינו מה"ת כל שאינו בבתיכם. ונראה שהר"ן הסכים עמו כמ"ש הב"י סי' ת"מ. אך איסור דרבנן איכא כמ"ש הר"ן שם. וא"כ גם להר"ן עצמו לא יהי' בזה רק ב"י דרבנן בתוה"פ. ושוב אח"כ לכו"ע נוכל לסמוך על דעת ר"ת דמשיכה בנכרי קונה. דמדרבנן הלך אחר המיקל [וגם דמסתמא אמר כל חמירא ומה"ת בביטול בעלמא סגי ורבנן הצריכו ביעור א"כ הו"ל תרי דרבנן

] ויש להוסיף לפ"ד דאף דלכתחלה צריך דוקא להקנות החמץ לנכרי ואח"כ ליקח מעות. מ"מ כיון דיש לו עצה למוכרו באיזה אופן שוב ברשותי' קאי. וע"כ בדיעבד אם מכרו ולקח הכסף תחלה אף דאיסורא קעביד שנהנה מחמץ מ"מ אהני מעשיו בדיעבד ולא עבר בב"י בפסח **(יכול להרויח בזה. וכעי"ז פ' הת"ש סי' יוד בשחט מסוכנת בסכין של ע"ז אי"צ להשליך לים המלח רק כדי שווי סכין משום דגם בסכין כשר הי' יכול להנות זה וצ"ל דזה ג"כ חשיב טוה"נ שרצה חברו לקנות דוקא אצלו כי אפשר שאדם אחר לא הי' חפץ לקנות אצלו רק אצל איש אחר. וכעי"ז מבואר ביו"ד ה' רבית סי' ק"ס דזה חשיב טה"נ וכזה כ' התבו"ש סי' יוד ס"ג דסגי בהולכת הנאת סכין לים המלח היי"ד כשהי' אפשר לו ליקח סכין אחר עיי"ש] וכ"ז בעלמא אבל בפט"ח דכדידי' גופי' תלי שבכל רגע שירצה יוכל לפדותו בשה ולהרויח הא דביני ביני. וע"כ ל"ח נהנה כלל במה שלוקח מהקונה הא דביני ביני דהרי מתחסר בעד זה חפץ ששו' כל הממון שמקבל בעדו בלי גרעון משהו. וכה"ג ל"ח נהנה כמבואר מדברי ריטב"א והה"מ הנ"ל

וי"ל כלשון אחרת דכמו דכ' רש"י ב"מ צ"א. גבי אתנן אסרה תורה אפי' בא על אמו דאע"ג דפטור מצד קילב"מ מ"מ כיון דחייב לצי"ש חשיב שפיר שהוא תשלומין על הזנות וחשיב אתנן ה"נ בנ"ד כיון דקיי"ל דאע"ג דגרמא כנזקין פטור מ"מ חייב לצי"ש כשמשלם לו בעד הגרמא חשיב שפיר שהוא פרעון נזקו ול"ח מתנת חנם. וכיון דהוא בעצמו הי' יכול לפדות הפט"ח בשה ולהרויח מה דביני ביני כשמוכרו לאחר והוא מפסיד ריוח זה שפיר מצי חברו לשלם לו בעד נזק זה שנגרם לי' ע"י מכירת הפט"ח ול"ח שמשלם לו בעד אסה"נ עצמו רק שמשלם ההיזק שהגיע לו ע"י שפטר הפט"ח להלוקח. והכל הולך אל מקום א':)**