ארץ צבי (פרומר) א ר

כשאוכלין בבוקר ע"י סיום דתו ל"ח תענית מותר לאכול כל היום דאיסור אכילה אין בזה רק מצו' ואם א"י לקיים המצו' מותר לאכול כנלע"ד ליישב המנהג. ולפ"ז א"ש דבסעודת סיום מס' בשבוע שחל בו ט"ב דאז אסור לאכול בשר ודומה לת"צ דאסור באכילה משום ענוי וסיגוף אף שאכל פ"א בהיתר מ"מ בשאר היום נשאר באיסורו: סימן פ' ב"ה לח"א

דשאילנא קדמיכון בגינה שיש בה זרעים בקיץ ומבטלים המחיצות מה דינם בחורף כשאין זרעים כי בבה"ל סי' שנ"ח ס"ט יצא לדון בדבר החדש דזרעים דמבטלים המחיצה לגמרי ואפי' אם אח"כ נעקרו הזרעים כבר נתבטלה המחיצה וכן בחורף שכבר אין זרעים מ"מ אסור לטלטל עד שיפרוץ בכותל ד"א ולחזור ולגדור לשם דירה עיי"ש. ולע"ד הקלושה יש להקל דזה דומה למש"כ המג"א סי' כ"ג לענין תעשה ולא מן העשוי בפסול דאם תחלת העשיי' הי' בהכשר ואח"כ נפסל אם אין פסולו בגופו חוזר להכשירו כשנסתלק הפסול וכעי"ז כ' הפוסקים סי' תרכ"ו לענין סוכה שמסירין הגג אחר שסיכך מ"מ ל"ח תולמ"ה בפסול כיון שאין פסולו בגופו רק מחמת הגג ה"נ בנ"ד אף דזרעים מבטלין הדירה מ"מ כיון שאין פסולו מגופי רק מחמת זרעים כשנסתלקו הזרעים חוזר להכשרו וכעי"ז כ' בטו"ז אהע"ז סי' קכ"ה סק"ה לענין חק תוכות דאם נפסל האות ואין פסולו בגופו כשמסלק הפסול חוזר ונכשר כמעיקרא ול"ח חק תוכות וה"ר מב"ק כ"ט: דבור שכסהו וחזר וגילהו מה דעביד שקלי' וחשיב הבור הראשון ולא בור חדש. ופסול חק תוכות הוא ג"כ משום דבעינין מעשה כתיבה בהכשר כמ"ש רש"י גיטין כ'. ומ"מ כל שהי' מעיקרא מעשה כתיבה בהכשר ונפסל ונסתלק הפסול חוזר להכשרו וכשר מחמת כתיבה דמעיקרא והנה פסול תעשה ולא מן העשוי הוא דאורייתא וכן פסול חק תוכות ואם בפסול דאורייתא אמרי' סברא הנ"ל דכל שלא הי' פסולו בגופו ונפקע הפסול חוזר להכשרו כש"כ דאמרי' כן לענין לא הוקף לדירה דאין בזה רק פסול דרבנן. ומה שדייק הג' ז"ל מלשון הראשונים ז"ל שכתבו דע"י הזרעים נתבטלו המחיצות משמע שנתבטלו לגמרי. לע"ד לא איריא דאף שנתבטלו מ"מ לא נתבטלו למפרע רק מכאן ולהבא (כעין שכתבו הפוסקים לענין המקדש אשה לאחר ל' וחזר בו תוך ל' דקיי"ל אתי דבור ומבטל דבור מ"מ אינו עוקרו למפרע רק מכאן ולהבא מיגז גייז ונפ"מ שאם אח"כ קודם ל' שוב נתרצה בקדושין וחזר בו מהחזרה חלו הקדושין בהגיע ל' ואין צריך קדושין מחדש] דודאי אין לומר דהמחיצות בטלו למפרע וכל מה שהוציא וטלטל אף קודם שנזרעו הזרעים הי' באיסור זה ודאי א"א לומר וא"כ בע"כ צ"ל דלא נתבטלו המחיצות רק מכאן ולהבא אבל גם עתה חשיב שמעיקרא הוקפו המחיצות לדירה רק עתה אינם מוקפות לדירה וכיון שנעקרו הזרעים והוי גם עתה מוקפות לדירה שוב חוזר וניער ההכשר דמעיקרא שבשעת העמדת המחיצות הוא מוקפות לדירה ושפיר דמי

והנה בבה"ל עצמו רצה להוכיח דכה"ג כשר מהא דאמרי' ס"ח בנה מחיצות על הראשונות להקיפו על ידם לדירה אינו מועיל אם נבלעו התחתונות ונשארו העליונות מאליהם ניתר על ידם וא"כ ה"ה הכא אף דבעת שהיו הזרעים אז הועילו המחיצות כשנסתלקו הזרעים שוב מועילים וחזר וכ' וז"ל אבל באמת אין ראי' דהתם לא בטלו מעולם התחתונות לעליונות אלא דבעת שהיו התחתונות היו העליונות לא הועיל וע"כ כשנסתלקו המחיצות התחתונות נשארו העליונות שהוקפו לדירה על מדרגתן משא"כ כאן עכ"ל ולכאו' יש להביא ראי' לחלוק זה מרא"ש פ"ק דסוכה דף ז'. בהא דאמרי' מגו דהוי דופן לענין שבת הוי דופן לענין סוכה וכ' הרא"ש בשם ראבי' להסתפק איך הדין בסוכה העומדת בחצר אם שייך ג"כ מגו ונשאר בס' ולכאו' תמו' טובא מה ס"ד להתיר בחצר משום מגו הרי בסוכה העומדת בחצר אין המחיצות מועילים כלום לענין שבת דבלא"ה יש מחיצות החצר ודומה לסוכה בחול דל"א מגו דאם היו שבת היו מועילים יועילו ג"כ לענין סוכה ה"נ ל"ש לומר מגו דמועילין לענין שבת אם לא היו כאן מחיצות החצר וע"כ צ"ל כיון דבעצם המחיצות ראויות להתיר אך שאין צריכים לנו משום דבלא"ה יש מחיצות לא דמי לחול דבאמת אין המחיצות מועילות כלל משא"כ בזה דבעצם מועילות אלא שאין צריכות. והכ"נ בנ"ד מחיצות מועילות אלא שאין צריכות ע"כ גם מעיקרא שם מחיצות עלה ול"ח שנתבטלו. אמנם באמת אין ראי' כלל דמפורש בעירובין צ"ב: דבית העומד בחצר עיקר היתר טלטול בבית אינו מחמת מחיצות החצר רק מחמת מחיצות הבית עיי"ש מה דאמרי' התם סילוק מחיצות הוא פירש"י האחרונות סילקו את הראשונות (וזה כביר הן בעודני בטל ילדותי דנתי בקרקע לפני כ"ק מרן רשכבה"ג בעל אגלי טל זצוקללה"ה להוכיח מהרא"ש סוכה סברא הנ"ל דאף שאין צריך המחיצה מ"מ כיון שאם לא היו מחיצות החצר היו מועיל שייך ג"כ מגו. ואנהירינהו לעיינין כ"ק רבינו זצ"ל ע"פ הגמ' עירובין צ"ב: הנ"ל דמחיצות הסוכות מבטלות מחיצות החצר ועיקר היתר טלטול בסוכה הוא מצד מחיצות הסוכה וע"כ נסתפק הרא"ש לומר גם בזה מגו] ואין ראי' לסברא הנ"ל וא"כ אין ראי' לחילוק הנ"ל

מלבד זה הנה בתרה"ד סי' ע"ה במחיצות שלא הוקפו לדירה כ' דיש תקנה להניח עפר גבו' פחות מי"ט ברוחב ארבע ואם סילק העפר אח"כ כשבנה בו בית דירה חשיב בנה ולבסוף הוקף וכ' ע"ז תה"ד ואע"ג דמחיצה זו נעשית מאלי' ע"י שסילק העפר מועיל וראי' מדאמרי' פרק שני דעירובין גבי נבלעו מחיצות התחתונות דמחיצה הנעשות מאלי' אע"ג דבנכסי הגר ל"מ גבי שבת כה"ג מהני עכ"ל והנה גוף הדין הובא ברמ"א סי' שנ"ח ס"ב] הנה דתה"ד הביא ראי' מנבלעו מחיצות התחתונות דמהני אפי' לא עשה מעשה בגופו של מחיצות רק בעפר מ"מ מועיל למשוי מוקף לדירה וכ' משום דמחיצות הנעשות מאלי' ג"כ מהני וא"כ גם בנ"ד אע"ג דנעקרו הזרעים וממילא נעשו המחיצות הראשונות מ"מ מהני. ובאמת הדבר מפורש בגמ' עירובין כ"ה. בהא דנבלעו מחיצות תחתונות אמרי' ע"ז בגמ' למה אי לנכסי הגר היינו דירמי' ביראה האי מאן דשדי ליפתא אפילא דארעא דגר וכו' קמא לא קני מ"ט בעידנא דשדי לא קא שבח כי קא שבח ממילא קא שבח אלא לענין שבת הוי מחיצה הנעשה בשבת ותני' כל מחיצה הנעשה בשבת בין בשוגג בין במזיד שמה מחיצה הנה דקרי לה הש"ס מחיצה הנעשה בשבת ומדמי לה להא דממילא קא שבח הנה דלענין שבת אפי' מחיצה הנעשה ממילא מועיל וחישוב מוקף לדירה וא"כ ה"נ בנ"ד שנעקרו הזרעים ממילא וחל שם מחיצה אז על המחיצות חשיב שפיר מוקף לדירה

ואדרבא לפ"ז יצמח קולא אם נסכים לסברת המ"ב דזרעים מבטלי מחיצות לגמרי וחשיב כלא היו כלל א"כ אפי' מחיצות שלא הוקפו לדירה וזרעו אח"כ זרעים ונעקרו יש לדון דמועיל דע"י הזרעים נתבטלו