ארץ צבי (פרומר) א קצט

עצמו בימין באיזהו יד מניח תפילין ואף דרמ"א פוסק סי' כ"ז סעי' ו' דעיקר אזלינין בתר כתיבה מ"מ ודאי אין להשגיח על לשון פולנית דעיקר תלוי בכתיבת תפילין שהיא בלשה"ק עכ"ד הנה סתימת לשון ש"ע ופוסקים משמע קצת שאין צריך דוקא לשה"ק וכן כתב מ"ב סי' כ"ז ואף דסברתך טובה לכאו' דהרי ילפינן מוכתבתם האמור בתפילין ומשמע דקאי על כתיבת תפילין מ"מ י"ל דדרך הדרש ודרך הפשט אינם באופן א' וכעין זה מבואר בתוס' תמורה ל"א ע"ב ד"ה למעילה בתירץ הב' עי"ש וכעי"ז מבואר בשבועות דף ל'. על פסוק ועמדו ב' האנשים דדרך הדרש דקאי על העדים מ"מ מוקמינן לי' גם בבעלי דינין כפי הפשט וע' רש"י שם ד"ה מצו' וכעי"ז בכמה מקומות. אך אף אם ניהוב לי' דבעינין דוקא כתיבה של תפילין הרי כתב שאנו רגילים לכתוב שנקרא כתב משיטא ג"כ אין כשר לכתיבת תפילין ובעינין דווקא כתב אשורית ולענ"ד אין חילוק כלל בין עברית זה שלנו לכתב פולנית וא"כ לכאו' כיון שכותב עברית בשמאל ופולנית בימין חשוב כשולט בשתי ידיו וכבר כתב המג"א סי' ס"ז ס"ק י' דאפי' עושה כל מעשיו בשמאל ושולט בשתי ידיו לענין כתיבה מניח בשמאל כל אדם

אך יש לדון לפימ"ש המג"א סי' כ"ז ס"ק ט' דמה שמרגיל עצמו להיות איטר ל"מ להיות דינו כאיטר וכתב הדג"מ שם הטעם משום דעיקר תלוי מה שהוא בתולדתו ולענ"ד עוד סברא לזה דענין ימין ושמאל אינו תלוי במה שמשתמש בפועל יותר בימין רק ביתרון הכשר לעשות ויתרון כח שיש בימין והשימוש היא רק ראי' לזה דכיון שמשתמש בזה יותר ש"מ שיש ליד זו יתרון כח וע"כ דינה כימין וכן לדיעות דאזלינן בתר כתיבה היא תלוי ג"כ ביתרון הכשר שיש להיד לכתיבה לא בכתיבה בפועל אך הכתיבה בפועל ראי' לזה שיש לאותה יד יתרון הכשר לכתיבה, וע"כ בנ"ד ל"מ מה שהרגלוהו לכתוב בימין נגד טבעו שנולד איטר דסו"ס חזינין דעיקר כחו ואונו בשמאל היא כמו שהיא מצד תולדתו ומה שמכריח עצמו לכתוב בימין נגד טבעו והכנתו בתולדה לאו כלום היא גם כתב דדוקא פולנית הורגל עצמו לכתוב בימין מחמת שנכתב משמאל לימין מה שא"כ עברית לא יכול להרגיל עצמו לפי"ז מובן דגם אשורית אם הי' רוצה ללמוד ולהרגיל עצמו לזה הי' צריך לכתוב בשמאל דוקא כמו עברית, ואף שאינו כותב בפועל אשורית מ"מ לפי"מ שכתבנו אינו תלוי בכתיבה בפועל רק בהכשרתו והכנתו לכתיבה וא"כ בנ"ד אנו יודעין שהכשרתו לכתיבת אשורית היא דוקא בשמאל, (ובזה יתיישב הערתי והערת המ"ב דלמה כתבו הפוסקים סתם דאזלינין בתר כתיבה והו"ל לפרושי דבעינן דוקא כתיבת אשורית שהיא כתיבת תפילין ולפימ"ש איפוא א"ש דכיון דא"צ כתיבה בפועל ואף מי שאינו יודע לכתוב כלל אם הי' אפשר לנו לידע שאם הי' יודע לכתוב הי' כותב בשמאל הי' דינו כאיטר אף שעושה כל מעשיו בימין אך דבסתמא אין חוששין לזה דמסתמא תולין שמוכן לכתיבה ביד שעושה כל מעשיו, אמנם היכא דרואין שכותב שאר לשונות בשמאל אף שאינו יודע לכתוב אשורית מסתמא תלינין שאם הי' יודע אשורית הי' כותב גם אשורית בשמאל כמו שכותב שאר כתיבות דכל הכתיבות טבע א' להם ע"כ יפה עשו הפוסקים וש"ע ורמ"א שסתמו דאזלינן בתר יד שכותב בו ולא פירשו דבעינין דוקא אשורית כן נלענ"ד נכון וברור בעזהי"ת. ואם כנים הדברים יש מזה ג"כ ראי' לדברינו הנ"ל דעיקר תלוי בהכשרתו לכתיבה לא בכתיבה בפועל]

אך כ"ז לדיעה שבמג"א ס"ק ט' דאם הרגילוהו להיות איטר לא חשיב איטר אבל דיעה ראשונה שבמרדכי דאפי' הרגילו' דינו כאיטר אמנם המעיין בב"י בשם המרדכי נראה דמסקנתו דעיקר תלוי בעיקר כחו בתולדה וגם לא הביא כלל דיעה להיפך שיועיל הרגלתו רק מעיקרא כ' דרך שקלא וטריא דמפ' הבונה ק"ג. יש ראיה דל"מ הרגלתו וע"ז כתב ויש לדחות היינו דיש לדחות הראי' אבל בעיקר הדין לא כ' שיהי' הדין כך שיועיל הרגלתו ובסוף כתב מיהו כ' הר"ץ דבעיקר כח תליא מילתא עי"ש ע"כ נראה דעיקר הלכה דל"מ הרגלתו

ע"כ לענ"ד אם ברור בעיניו סברא הנ"ל דהטעם שלא יכול להרגיל עצמו עברית דידן בימין הוא מחמת שכתיבתו מימין לשמאל יניח תפילין בימינו

אך כבר הוריתי בנידן כעי"ז שלא יברך רק ברכה א' להניח תפילין ויסמוך על הש"ע ודעת רש"י דאם לא שח יברך א' ואף שפ' רמ"א כר"ת מ"מ בנ"ד דיש קצת ס' בהנחה של יד הוי קצת כעין ס"ס שלא לברך א) שמא הלכה כרש"י דאין לברך כלל ב' ברכות שנית קצת ס' שמא אינו יוצא בשל יד ואף דאין הספיקות שקולות יש דיעות דאפי' באין הספיקות שקולות הוי ס"ס עי' פנ"י כתובות ט' וכיון דברכות אין מעכבות וגם בזוה"ק מפורש כדעת רש"י כמובא בב"י סי' כ"ה וכ"כ השל"ה דדעת הזוה"ק כדעת רש"י ז"ל ועוד דעיקר הלכה משמע כרש"י כיון דבזוה"ק ג"כ מבואר כן ותו דס' ברכות להקל אך דהמנהג לברך ורמ"א פסק בכ"מ כהמנהג. וכבר כ' הר"ן לענין נהוג עלמא כתלתא סבי דדבר שהוא רק מצד המנהג אין לעשות כן רק כאותו דבר עצמו שהמנהג כן לא בדבר אחר כיוצא בו אף שדומה לגמרי לזה וע"כ בנ"ד דאיננו דומה לגמרי להמנהג דבמידי דלא שכיח ל"ש מנהג שוב ראוי להורות ס' ברכות להקל ע"כ אין להכניס עצמו בזה ויברך ברכה אחת להניח תפילין דאז אפי' את"ל שאינו יוצא בשל יד הרי שפיר קאי הברכה על של ראש ואף שבררתי הלכה שיניח בימין מ"מ לענין ברכה יש להורות שלא יברך כנלענ"ד בזה: סימן עט

אשר העיר למה בערב פסח שעושין הבכורים סיום אוכלין אח"כ כל היום ואלו בסיום שעושין קודם ט"ב לאכול בשר אין המנהג לאכול בשר רק באותה סעודה של הסיום ולא אח"כ

לכאורה צע"ג על המנהג שאוכלין הבכורים כל היום ער"פ על סמך הסיום שעושין בבקר דהרי בשאר תענית צבור אפי' מי שאכל פ"א אסור לו לאכול אח"כ כמ"ש הרשב"א קדושין כא: ובשו"ע או"ח סי' תקס"ח ס"א ולמה כאן מותר כל היום והנלענ"ד ליישב המנהג דבכל תענית יש ב' דברים מצו' להתענות ואיסור לאכול ולעולם כשאכל פ"א באותו יום תו אינו מקיים מצות תענית דכל שאכל כזית אין שם תענית עליו כמבואר בשו"ע או"ח סי' תקס"ח ס"א דאם נדר להתענות יום א' ושכח ואכל איבד תעניתו וחייב לצום יום אחר. ומה דאסור לו לאכול הלאה בת"צ הטעם דאע"ג דהמצו' תו ל"מ לקיים מ"מ אכתי איסורא רבע עליו שלא לאכול ביום התענית ואיסור זה הוא על כל כזית וכזית. וכ"ז בשאר ת"צ שהוא לשם עינוי וסגוף אבל תענית בכורים שהוא זכר לנס שנצולו ממכת בכורים אין בזה איסור אכילה רק מצות תענית גרידא כמו מצות הדלקת נ"ח וד' כוסות וכדומה שהוא מצו' לפרסומי ניסא כן בזה ע"כ בזה כל שאכל פ"א הוא מעוות לא יוכל לתקון דתו אין שם תענית עליו שוב מותר לאכול כל היום כיון דתו ל"מ לקיים מצות תענית ע"כ